ז'ורז' פיקאר
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1854 שטרסבורג, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1914 (בגיל 59) אמיין, צרפת |
| מקום קבורה |
Cimetière Saint-Urbain de Strasbourg  |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית סן-סיר |
| השתייכות |
צבא צרפת |
| תקופת הפעילות |
1872
1906–1898 |
| דרגה | גנרל דיוויזיה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית החי"ר העשירית | |
| עיטורים | |
  | |
ז'ורז' פיקאר (בצרפתית: Georges Picquart; 6 בספטמבר 1854 – 18 בינואר 1914) היה קצין בצבא צרפת שנאבק בנחישות להוכחת חפותו של אלפרד דרייפוס, בימי הפרשה שנקראה על שמו. מאוחר יותר כיהן פיקאר כשר המלחמה בממשלתו של ז'ורז' קלמנסו.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'ורז' פיקאר נולד בשטרסבורג, בירת חבל אלזאס ב-1854. הוא פנה לקריירה צבאית, נתגלה כקצין מוכשר והגיע לדרגת קולונל. ב-1895 נתמנה לראש מחלקת המודיעין הצבאי ("המשרד השני"). בתפקידו זה, הגיעו לידיו קרעי נייר של מזכר בכתב יד, שעובדת המודיעין הצרפתי מצאה בלשכת הנספח הצבאי של גרמניה בצרפת; מהמזכר המשוחזר עלה כי בוגד צרפתי פועל בשליחות הגרמנים, וזה היה הבסיס להאשמתו של אלפרד דרייפוס בבגידה. פיקאר הניח כי סיבת הרשעתו של דרייפוס הייתה היותו הקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; תרמה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר המרשיע.
לאחר חקירה מעמיקה הגיע פיקאר למסקנה כי המזכר, ששימש כעדות המרשיעה, נכתב על ידי הקצין פרדיננד אסטרהאזי. פיקאר הביא את הפרטים הללו לידיעת הממונים עליו, אך הם הזהירו אותו שלא לחשוף את הגילויים ואף הרחיקוהו מצרפת כשב-1896 הוצב לשרת בתוניס. פיקאר היה מנוע, כקצין צבא, מלחשוף גילוייו בפומבי, אך בהיותו בחופשה בפריז נתן תצהיר חתום בידי עורך דין ממיודעיו. התצהיר פורסם ופיקאר נשפט בגין התנהגות בלתי הולמת, פוטר מהצבא, ונדון לשנת מאסר.
ב-13 ביולי 1906 קיבל בית הנבחרים החלטה להחזיר הן את פיקאר והן את דרייפוס לשירות פעיל בצבא צרפת, תוך קידומם לדרגות בהן היו זוכים לו היו משרתים במהלך שתים עשרה השנים שחלפו מאז החלה הפרשה (פיקאר לגנרל, ודרייפוס לרב-סרן). לימים הגיע פיקאר למשרת שר המלחמה בממשלתו של ז'ורז' קלמנסו. פיקאר נפטר לאחר שנפצע בעת נפילה מסוסו ב-1914, בעיר אמיין, בגיל 59.
ברברה טוכמן כותבת כי פיקאר לא פעל ממניעים פוליטיים אלא ממניעים של יושר וכבוד, ומשגילה כי המזכר שהפליל את דרייפוס מזויף, חש חובה לחשוף את האמת - ולו במחיר אישי כבד. לדברי טוכמן פיקאר היה, כרבים מבני דורו, נגוע באנטישמיות, אך המחשבה שאדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה - לא נתנה לו מנוח, תהא דתו של אותו אדם אשר תהא.
פיקאר ופרשת דרייפוס בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2019 עלה לאקרנים הסרט קצין ומרגל המבוסס על הספר בעל אותו השם. עלילת הסרט סובבת סביב מאבקו האישי והציבורי של פיקאר בגילומו של השחקן ז'אן דוז'רדן מרגע מינויו למנהל המשרד השני, ומסתיים בכהונתו כגנרל וכשר המלחמה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברברה טוכמן, המגדל הגאה, הוצאת דביר, 1998.
- ז`אן דני ברדן, פרשת דרייפוס, הוצאת עם עובד, 2003
- רוברט האריס, "קצין ומרגל", הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2015
