ז'מבול ז'באיולי או ז'מבול ז'באייב (בקזחית: Жамбыл Жабайұлы, ברוסית: Джамбул Джабаев, 28 בפברואר 1846 - 22 ביוני 1945) היה "אקין", זמר-יוצר ומלחין מסורתי קזחי. היה חתן פרס המדינה (באותו זמן ע"ש סטלין) של ברית המועצות (1941).
היה שר כשמלווה עצמו ב"דומברה", רציטטיבים מלודיים הקרויים "טרמה". ז'מבול ז'באיולי זכר מספר עצום של מנגינות עממיות והשתמש בהן בשיריו. ראה עצמו מבטא מאוויי עמו: "אני בז חד-מבט, אני משורר ארצי, ז'מבול שלכם".[1]
שיריו הליריים, הטקסיים או הסטיריים הוקדשו לעם המדוכא, לגבורי העם והיללו את רוח הצדק. שירתו התאפיינה במוזיקליות, שפה אפוריסטית, צבעונית, עשירה במטפורות והשוואות.
ז'מבול ז'באיולי נולד בשנת 1846 ביורט משפחתי של זוג משבט שיראשטי, מקונפדרציית השבטים של "הז'וז הישן" (אולי ז'וז - Ұлы жүз). אביו היה נווד עני בשם ז'באי ואמו נקראה אולדן. מקום הולדתו של ז'מבול היה בנפה (ברוסית - "ראיון") מויימקום של ימינו,[2]באזור ז'טיסו ("שבעה נהרות", ברוסית "סמירצ'יה", בטורקסטן, בדרום מזרחה של קזחסטן של היום (אזור אלמטי), שבשנות מנעוריו עבר לשליטת האימפריה הרוסית.
כנער למד את אמנות האלתור אצל ה"אקין" המפורסם סויומבאי-אקיפ. בשנות השבעים של המאה ה-19 נסע עם אקינים צעירים אחרים לקירגיזסטן על מנת להשתלם אצל הזמר- המאלתר שוז', בן לשבטי הקזחים מן המרכז. למד לבצע, בין השאר, אפוסים (דסטאן כמו "אלף לילה ולילה", "שאהנאמה",, לילה ומג'נון,"קיז-ז'יבק", "אדיגה", כמו כן על גבורי העם הקזחי כדוגמת "אוטגן באטיר" או "סוראנשי באטיר". סוגה אהובה עליו הייתה השירים בגנות המנהיגים והעשירים המקומיים המושחתים, הקמצנים, העצלנים והיהירים ובגנות פקידים של הממסד הקיסרי הרוסי.
אחרי זכייתו בתחרות בשנת 1881 מול האקין היריב קולממבט, עד שנת 1912 ניצח ז'מבול ז'באיולי אקינים רבים אחרים, כמו סארבאס, דוס-מהמבט ושאשובאי, בתחרויות השירה, הקרויות "אייטיס". על ידי ניצחונות אלו שמו הלך לפניו בכל אזור "שבעת הנהרות" ואף עד לקירגיזסטן. שיריו הידועים נמנו "גורל העני", "הכלב של קאדר ביי", "שיר הלב הזועם". זכו לפרסום מיוחד שירי-סיפור שלו, כמו "צוואה","שיר קיץ", "תחרות".
ז'באיולי אילתר בצורות מגוונות :הרהורים ("טולגאו"), התפלספויות פואטיות (ארנאו סוז}, שירי הלל (מקטאו) ושפת שיריו עתירת מילים ודימויים.
אחרי ניצחון המהפכה הבולשביקית בקזחסטן, כשהאמן היה כבן 70, הזדהה עם רוח הריאליזם הסוציאליסטי וגויסה יוקרתו לתעמולת המשטר לטובת קידום השינויים הפוליטיים והמדיניות של סטלין. ז'מבול ז'באיולי, בשמו בגרסה הרוסית ז'באייב או ג'באייב, הודה על עצמו בספר האוטוביוגרפיה שלו כי הרגיש אז שנולד מחדש. שר באסיפות פוליטיות ובחגיגות של האיכרים ורועי הצאן. השתתף באירועים חשובים של הרפובליקה של קזחסטן שהוקמה על ידי הבולשביקים: בחנוכת קווים אוויריים, חגיגות המאה למותו של פושקין, הקונגרס של מגדלי בעלי החיים וכו'. שיריו תורגמו לרוסית (על ידי פ. קוזנצוב, ק. אלטאיסקי, מ. טרלובסקי ואחרים) ולשפות רבות של עמי ברית המועצות החדשה שקמה על חורבות האימפריה הרוסית. התגייסות הזמר העממי לשירות המדינה הסובייטית עוררה התלהבות בקרב אינטלקטואלים מערביים כמו רומן רולאן, מרטין אנדרסן נקסה
בשנת 1919, בגיל 73 ,זכה בתחרות האקינים בחבל ז'טיסו (סֶמירֶצ'יה). בשנת 1934 זכה בפרס הגדול במפגש הראשון של אמני הזמר והשירה של קזחסטן. במאי 1936 השתתף בפסטיבל עשרת הימים של הספרות המוזיקה הקזחית במוסקבה ונפגש עם נשיא הפדרציה הרוסית, מיכאיל קלינין. בהמשך ביקר ז'מבול ז'באייב עוד מספר פעמים במוסקבה ופעם אחרת עשה סיור בקווקז. דקלם שיר בכנס הסופרים הגאורגים לרגל מלאות 750 שנה לכתיבת הפואמה של שותא רוסתוולי, "עוטה עור הנמר". .[3]
אחרי מותו של סטלין ועוד יותר אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי נפוצו טענות כי לפחות חלק משיריו בתקופה הסובייטית שיוחסו לו חוברו ישירות ברוסית על ידי כמה משוררי סתרים, ,כביכול מתרגמים, בשרות המפלגה הקומוניסטית. שירים כאלה היללו את "החיים החדשים", את המהפכה ומנהיגיה ("לקונגרס הבולשביקים" ,"לקונגרס העשירי","נאום החבר ז'מבול ז'באייב בפתיחת מליאת הסובייט העליון הראשון של קזחסטן הסובייטי", "שיר לסטלין","לנין", המנון לאוקטובר", "העסקן" ,"אגדה על האמת הבולשביקית" וכו'). הפרשה מוזכרת בזכרונותיו של דמיטרי שוסטקוביץ' [4]
הסופר אנדריי אלדן-סמיונוב (1908–1985) שהיה אסיר בגולאג טען שהתבקש על ידי המפלגה בקזחסטן למצוא "אקין" קזחי ולייחס לו שירים פוליטיים עממיים. [5] עיתונאי קזחי בשם ארבול קורנמבייב טען שז'מבול נתגלה רק בשנת 1936 על ידי משורר בשם אבדילדה טז'יבאייב קיבל משימה מהמזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית בקזחסטן, לבון מירזאיאן, למצוא אקין דומה לאקין הדגסטני סוליימן סטלסקי. בעקבות זאת טז'יבאייב פרסם שיר בכותרת "ארצי" (Туған елім) תחת השם של ז'מבול והוא תורגם לרוסית על ידי פאבל קוזנצוב ופורסם ב"פראבדה". בהמשך קבוצה של "מזכירים" - משוררים קזחים צעירים (טאיר ז'ארוקוב, בין 1938–1942, גארי אורמאנוב בין השנים 1942–1945), אליה הצטרף בין השנים 1941–1943 המשורר הרוסי מרק טרלובסקי, - כתבו שירים בשם ז'מבול. גם מתרגמים אחרים של שירי ז'מבול לרוסית, כמו ק. אלטאיסקי, ד. סנגין, אי. סלבינבקי, א. רום, א. גלובה וט. סטרשנב, נחשדים בדיעבד כי המציאו שירים שהוצגו כתרגומים. צאצאי ז'מבול איימו בתביעה את העיתונאי קורנמבייב. [6]
בשנת 1938 נבחר ז'באיולי לחבר בסובייט העליון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של קזחסטן. כמו כן היה חבר באיגוד הסופרים. בעת מלחמת העולם השנייה הופיע בין השאר, תחת שמו, פואמה בצורת "טולגאו" לכבוד גבורי המצור על לנינגרד "תושבי לנינגרד, ילדיי!" (1941) והשיר "בשעה שסטלין קורא לנו" (1941). ז'מבול ז'באיולי חי שנים רבות בכפר הנמצא 70 ק"מ מערבית מאלמטי ו-10 ק"מ מרחק מהכביש המהיר הנוכחי שבין אלמטי ובין בישקק. האקין נפטר באלמה אטה (כעת - אלמטי) 8 חדשים לפני יום הולדתו המאה. נקבר בכפרו, בגינה שהוא עצמו טיפח ועל קברו נבנה מבנה מאוזולאום בעל כיפה.
מעשיות:
מתקופת השלטון הקומוניסטי:
בשנת 1937 פורסמה בתרגום רוסי שיר ההלל "שיר על הבאטיר יז'וב, בגרסה רוסית אחרת "ה"נרקום" (קומיסר העם) יז'וב. השיר הולחן על ידי מ. שפרניק. אולם ב-1938 הודח כבר יז'וב מתפקידו כקומיסר העם לעיניני פנים, ב-1939 נעצר כ"אויב העם" ובשנת 1940 הוצא להורג בפקודת סטלין.
El Mundo de la Ópera e mucho más,on net, Nuevarena, 2009