לידה |
24 בפברואר 1872 מחוז אסיוט, מצרים |
---|---|
פטירה |
31 ביולי 1932 (בגיל 60) קהיר, מצרים |
מדינה | מצרים |
שפות היצירה | ערבית |
מוחמד חאפז אבראהים (בערבית: محمد حافظ إبراهيم, תעתיק מדויק: מחמד חאפט' אבראהים; 1871 או 1871[1] – 1932) היה משורר מצרי בן ראשית המאה ה-20. הוא כונה "משורר הנילוס", ולפעמים "משורר העם", בשל הערצת הציבור.[2] שירתו התייחסה לדאגות המצרים הרגילים, כולל זכויות הנשים, העוני, החינוך, והיא כללה ביקורת על האימפריה הבריטית ועל הכיבוש הזר.[2][1]
הוא היה אחד ממספר משוררים מצריים שהחיו מחדש את השירה הערבית הקלאסית במחצית השנייה של המאה ה-19. בעודם משתמשים במערכת הערבית הקלאסית של משקל וחריזה, משוררים אלה כתבו כדי לבטא רעיונות ורגשות חדשים שלא מופיעים בכתבי המשוררים הקלאסיים. אבראהים ידוע בכתיבת שירים שעסקו בנושאים פוליטיים וחברתיים.
הוא נולד בשנת 1871 בדיירוט (אנ'), באסיוט שבמצרים. אביו היה מהנדס מצרי בשירות השלטונות, ואמו הייתה טורקית.[3][1] לאחר מות אביו, בגיל ארבע, נשלח אבראהים לגור אצל דודו מצד האם בטנטא, שם למד בבית הספר היסודי. לאחר מכן עבר לקהיר והתגורר עם אמו ודודו. בקהיר סיים את לימודיו התיכוניים. לאחר שאמו נפטרה, כמה ימים אחרי הגעתו לקהיר, הוא חזר לטנטא, התגורר עם דודו, ועבד לצד עורך הדין הלאומני המצרי מוחמד אבו שאדי; כאן גילה את הספרות והתוודע למנהיגים בולטים של התנועה הלאומית המצרית.[1]
בשנת 1888 למד אבראהים באקדמיה הצבאית וסיים את לימודיו לאחר כשלוש שנים כסגן. אז נשלח לשרת מטעם על ידי משרד הפנים, ובשנת 1896 הוצב בסודאן כחלק מהמלחמה המהדית. שם היו אבראהים וכמה מעמיתיו מעורבים במרד נגד ההתעללות בסודאנים, והוא הועמד למשפט בפני בית דין צבאי ונשלח חזרה למצרים.[1] בשנת 1903 תרגם לערבית את "עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו.[4]
בשנת 1911 הוא מונה לראש המדור הספרותי בספרייה הלאומית של מצרים, ושר החינוך העניק לו את התואר "ביי", שהקנה לאבראהים יציבות כלכלית.[1] לאחר מכן החל להקדיש זמן רב יותר לספרות ולשירה. הוא הצטרף לחוגם של אמנים נאו-קלאסיים של שירה ערבית מודרנית, כמו אחמד שאוקי ומחמוד סאמי אל-בארודי, שחיקו את סגנון הכתיבה הערבי הקלאסי של משקל וחריזה.[1]
ישנו פסל של חאפז אבראהים, שפיסל פארוק אבראהים, באי גזירה (אנ').[2] על שמו רחוב בירושלים, בשכונת שועפאט.[5]