חיים אשד

חיים אשד
אשד, 2008
אשד, 2008
אשד, 2008
לידה 1939 (בן 85 בערך)
טורקיה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
שירת ביחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין[1]
עיטורים
צל"ש הרמטכ"ל  צל"ש הרמטכ"ל
פרס ביטחון ישראל  פרס ביטחון ישראל (3)
תפקידים אזרחיים
ראש מנהלת תוכנית החלל במשרד הביטחון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חיים אשד (נולד ב-1939) הוא איש ביטחון ישראלי. עמד בראש מנהלת תוכנית החלל בתוך המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון האחראית על תוכנית החלל הביטחונית של ישראל.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשד נולד בטורקיה ועלה עם הוריו לארץ ישראל בגיל שנה. גדל בדרום תל אביב, למד בבית הספר מקס פיין. בעל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה מהטכניון, תואר שני בחקר ביצועים ודוקטורט בהנדסת אווירונאוטיקה.

בשנת 1965 שירת ביחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין של צה"ל בתפקידי מחקר ופיתוח לאחר שנבחר על ידי אברהם ארנן מתוך קבוצה של סטודנטים בטכניון.[1]

בשנת 1965 קיבל פרס ביטחון ישראל על פיתוח פורץ דרך. היה זה הראשון מבין שלושה פרסי ביטחון ישראל שקיבל במהלך חייו. הפיתוחים עליהם זכה לא פורסמו מסיבות ביטחוניות.

בשנת 1967 הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל בנימוק:

"רב"ט א.ח. גילה כושר טכני מעולה הראוי לשבח ותרם תרומה חשובה ביותר לכוננותו של צה"ל"

ב-1969 נשלח אשד מטעם אמ"ן ללימודי דוקטורט בהנדסת אווירונאוטיקה בארצות הברית.[1] כשחזר מונה לראש מחלקת מחקר ופיתוח בחיל המודיעין. בשחרורו היה בדרגת תת-אלוף.

בתום שירותו הצבאי הוא קיבל מינוי של פרופסור אורח באוניברסיטת תל אביב וב-מכון אשר לחקר החלל של הטכניון כדי שיוכל להתכתב עם גורמים העוסקים בחלל במסווה של פעילות אזרחית[2][3].

בשנת 1981 הקים והיה למנהל הראשון של מנהלת תוכנית אתגר, יחידה של המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון האחראית על פרויקטי לוויין. באוקטובר 2011 פרש מתפקידו במשרד הביטחון, במסגרתו היה אחראי לשיגורם של 20 לוויינים.

קריירה ביטחונית ומדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא ניסוח ובדיקת עובדות.

היוזמה נוצרה בעקבות נאום הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בכנסת והצעתו לחוזה שלום עם מדינת ישראל, שהיה מותנה בפינוי חצי האי סיני מכוחות צה"ל.

במסגרת חוזה השלום, לא ניתן היה להמשיך ולצלם את האזור ממטוסי קרב, ונדרש למצוא אמצעי אחר, כדי לפקח על אזורי הגבול בין מצריים לחצי האי סיני, ולוודא שהמצרים אינם מעבירים אליו כוחות בחשאי.

בעקבות זאת, המטה הכללי התבקש על ידי הממשלה להציע חלופות לטיסות הצילום וראש אגף המודיעין, הטיל את המשימה על מחלקת מחקר ופיתוח שחיים אשד עמד בראשה בשנת 1978 בדרגת אלוף-משנה. בדיונים פנימיים שהתנהלו בראשותו של אל"ם חיים אשד עם הגופים השונים במערכת הביטחון ועם התעשייה והאקדמיה, בוצעו שורה של מחקרים לאפשרות של תצפית מהחלל והוכיחו שהמדינה מסוגלת תוך תקופה סבירה להקים תשתיות לבניית לוויין תצפית וגם משגר לשגר אותו לחלל.

שר הביטחון, באותה תקופה, האלוף (מיל.) עזר ויצמן דרש לבצע שלושה צעדים מוקדמים:

א. בדיקה קפדנית של אפשרות ביצוע על ידי מי שהיה המדען הראשי למערכת הביטחון ד"ר עמנואל פרת (מאבות הקמת הכור בדימונה).

ב. מכתבי אישור מאנשי אקדמיה מובילים במדינה, שיש לנו יכולת להקים תשתית אקדמית וכוח אדם מתאים במשאבים שמדינת ישראל יכלה להקצות באותה תקופה.

ג. השתתפות כספית של התעשיות המובילות בבדיקות והקמת התשתית הנדרשת לחלל ורק לאחר מכן הממשלה תחליט, מתי וכמה להשקיע.

שלושת התנאים הנ"ל, בוצעו על ידי אל"ם חיים אשד בשנת 1981, לאחר בדיקה קפדנית וממושכת, שלאחריה ד"ר פרת אישר את היתכנות תוכנית החלל שהוצעה.

כמו כן, פרופ' יובל נאמן, נשיא אוניברסיטת תל אביב ומכון סאקלר ללימודים מתקדמים, בדק גם הוא ואישר שניתן לבנות תוכנית חלל כפי שהוצעה וגם התעשייה האווירית ורפא"ל תרמו כל אחת את הסכום הנדרש להוכחת התוכנית לתצפית מהחלל.

כשהנושא הועלה לאישור הממשלה בשנת 1981, היה ראש הממשלה מנחם בגין גם שר הביטחון, ובדיון שהתקיים אצלו, בכירים במטה הכללי העלו ספקות באשר לעלות העצומה של תוכנית חלל, בהינתן צרכים נוספים לצה"ל.

למרות הסתייגויות אלה ראש הממשלה אישר את תוכנית החלל, וגם את האפשרות לצרף שותף אסטרטגי, שיממן את מרבית העלויות של הקמת תשתית החלל, פיזית, תעשייתית ואקדמית.

ב-1984 הוחלט על הקמת מוקד הידע הלאומי בנושא חלל בתע"א, ונחתם חוזה בין התעשייה האווירית ומשרד הביטחון לפיתוח תשתיות ופרויקט לוויין תצפית ראשון עבור צה"ל - אופק בהובלת ד"ר משה בר-לב.

במהלך השנים קידמה מנהלת תוכנית החלל פיתוח תשתיות לאומיות, יכולות מחקר מובילות ואת הידע והיכולות בתעשיות הישראליות תוך קשר עם סל"ה.

משרד הביטחון מכיר בלוויינים כנכס אסטרטגי לאומי המספק עוצמה מודיעינית בתא שטח רחב, גם בזמן שגרה ומול מדינות שלום, ללא הפרת ריבונות או סיכון חיי אדם.

משרד הביטחון מנהל תוכנית רב שנתית לפיתוח ויצור לוויינים, ומוערך שמשקיע כ-80 מיליון דולר בשנה על פרויקטי חלל,[4] אלו מנוהלים ומפוקחים על ידי המנהלת.

הלוויין ראשון, "אופק 1", שוגר בשנת 1988, עם המשגר "שביט" שפותח במיוחד בהצלחה רבה, והדהים את עולם החלל. בעקבות כך מדינת ישראל הצטרפה למועדון היוקרתי של 7 מדינות בעולם עם יכולת פיתוח ושיגור לוויינים לחלל.

במסגרת הקמת תשתיות החלל במדינה, הוקמו גם סוכנות החלל הישראלית ומשרד המדע, (בשנת 1983) וחיים אשד הצטרף כפרופסור אורח למכון סאקלר באוניברסיטת תל אביב. סוכנות החלל הישראלית יצרה שורה של שיתופי פעולה עם מדינות נוספות מתקדמות בתוכניות חלל. בשנת 1984 הוקם המכון לחקר החלל בטכניון, שהכשיר מהנדסים וחוקרים לתעשיות החלל וגם לאקדמיה, ופרופסור חיים אשד עבר ממכון סאקלר באוניברסיטת ת"א למכון לחקר החלל בטכניון.

בעקבות הצלחת שיגור הלוויינים אופק 1 (בשנת 1988) ואופק 2 (בשנת 1990), הציע האלוף (מיל.) מאיר עמית, למשה בר-לב לבנות לוויין תקשורת תוך התייעצות עם פרופסור חיים אשד ולוויין התקשורת עמוס 1 יצא לדרך ושוגר בהצלחה (1996) ופעל בהצלחה רבה, עד להחלפתו בלוויני עמוס שבאו אחריו.

מאז פרש ממנהלת תוכנית החלל, לאחר שעמד בראשה למעלה משלושים שנה, אשד עוסק בחינוך בחטיבות הביניים ובתי ספר תיכוניים. הוא משמש יועץ מדעי למרכז המדעים הרצליה בהקמת מרכזים מדעיים, בהם לומדים תלמידים מאוכלוסיות שונות: תלמידי מרכז ותלמידים מיישובים סמוכי גדר (כדוגמת שער הנגב), תלמידים מן החינוך הממלכתי ובנות אולפנה מן החינוך הממלכתי דתי, ואף תלמידים מצטיינים מהמגזר הבדואי.

ב-2016 החלה לפעול תוכנית מדעית-חינוכית בהנחייתו של פרופ' אשד לשיגור 70 לוויינים זעירים, על ידי עשרות בתי ספר, לציון 70 שנות עצמאות ישראל.[5]

טענות בדבר חוצנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2020, בראיון לקראת ספר חדש של הגר ינאי אודותיו, טען אשד כי הוא מאמין שיצורים חיים שמקורם מחוץ לכדור הארץ חיים ופועלים על פני כדור הארץ. בראיון נאמר כי ממשלת ארצות הברית הייתה בקשר עם חוצנים במשך שנים וחתמה על הסכמים סודיים עם ה"פדרציה הגלקטית" במטרה לעשות ניסויים ולהקים בסיס מחתרתי על מאדים לאסטרונאוטים אמריקאים ונציגי חייזרים. הוא גם הצהיר כי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מודע לכך והיה על סף פרסום הדבר, אך נעצר על ידי הפדרציה הגלקטית, שרצתה למנוע היסטריה המונית.[6] בספר "היקום מעבר לאופק" הטענה הנ"ל מוזכרת כציטוט מסיפרו של לן קאסטן (Len Kasten) "ההיסטוריה הסודית של חוצנים" ואשד אומר בסיום הציטוט שנדרש להמתין ולראות אם זה אמיתי או חלום. עם זאת, מציין אשד כי הוא מאמין שהאקדמיה נרתעת מלחקור נושא זה כיוון שהממשלות שבידן נתונים על עצמים שנחתו בתחומן מסרבות למסור מידע ומפעילות מערך הסתרה.[7]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חיים אשד, דורון שטרמן, לוויינים והחלל הקרוב, הוצאת אפי מלצר, 2014.
  • חיים אשד, ערן אורן, ניהול פרויקטים של חדשנות טכנולוגית, הוצאת אפי מלצר, 2018.
  • חיים אשד ודורון שטרמן, לוויינים והחלל החדש, הוצאת אפי מלצר, 2019

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים אשד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד אלכס פישמן, "האמריקאים הולכים לכסות את החלל בלוויינים זעירים, ואנחנו נשארנו מאחור", באתר "ידיעות אחרונות", 13 באפריל 2017
  2. ^
    "מעבר לאופק-שיחות עם חיים אשד", הגר ינאי, 2020, עמוד 72,
    אודי עציון,"מעבר לאופק", מוסף ממון של ידיעות אחרונות 17 בספטמבר 2018
  3. ^ "Sackler past fellows and lecturers". The Mortimer and Raymond Sacker Institute of Advanced studies, Tel Aviv University. נבדק ב-8 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Futron (2014). Futron's 2014 Space Competitiveness Index: A Comparative Analysis of How Countries Invest In and Benefit from Space Industry.
  5. ^ בלעדי: פרויקט "ישראל 70" – שיגור להק בן 70 לוויינים לחלל לציון שנת העצמאות ה-70 למדינת ישראל, באתר הידען, 21 ביולי 2016
  6. ^ אתר למנויים בלבד רענן שקד, "העב"מים ביקשו לא לפרסם שהם כאן, האנושות עדיין לא מוכנה", באתר "ידיעות אחרונות", 2 בדצמבר 2020
  7. ^ היקום מעבר לאופק, שיחות עם חיים אשד, מאת הגר ינאי, אפילוג "האם אנחנו לבד ביקום" עמודים 133-137