חיל האוויר של איחוד האמירויות הערביות (ערבית: القوات الجوية والدفاع الجوي الاماراتي) הוא חיל האוויר המשותף למדינות איחוד האמירויות הערביות, והוא חלק מהכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות. הוא יורשו של חיל האוויר של צבא ההגנה של אבו דאבי, שהוקם ב-1968, כאשר האמירויות היו תחת חסות הממלכה המאוחדת.
חיל האוויר של האמירויות כולל 4,000 אנשי צוות[1], והוא מתפעל 552 כלי טיס.
ראשית ההיסטוריה של חיל האוויר האמירתי מתחילה במאי 1968, עם הקמת כנף האוויר של צבא ההגנה של אבו דאבי, תחת חסות בריטית. מטרות הכנף היו לספק שירות תובלה ותמיכת לחימה לכוחות הקרקע של צבא אבו דאבי[2]. השקעה רבה בראשית שנות ה-70, הבטיחה את הרחבת הכנף הן מבחינת כמות הן מבחינת איכות ויכולות כלי הטיס.[דרוש מקור] בעקבות זאת, שינתה שמה מכנף לחיל אוויר ב-1972. החיל קיבל הדרכה ואימונים רבים מחיל האוויר הפקיסטני. במהלך מלחמת יום הכיפורים באוקטובר1973, מטסי התובלה של חיל האוויר של אבו דאבי (מסוג Caribou (אנ')) שימשו כאמבולנסים אוויריים בירדן[3].
אמירות דובאי שימרה כוח אווירי משל עצמה – זרוע האוויר של צבא ההגנה של דובאי, עד שב-1999 התמזג אל תוך חיל האוויר האמירתי. למרות האיחוד של שני הכוחות האוויריים, נשמרה מידה קטנה של אוטונומיה ברמת הפיקוד המבצעי – כאשר מטה הפיקוד האווירי המערבי ממוקם באבו דאבי ואילו המרכזי, באבו דאבי.
מאז שנות ה-80, בעקבות אי-יציבות אזורית ועלייה במחירי הנפט, חיל האוויר האמירתי עבר תהליך מודרניזציה מקיף, במטרה לעמוד בסטנדרטים של צבאות נאט"ו.[דרוש מקור]
ב-2019, נבחר הזאע אל-מנסורי, טייס קרב לשעבר בחיל, על ידי מרכז החלל מוחמד בן ראשיד (אנ') (MBRSC) כאסטרונאוט הראשון מאיחוד האמירויות הערביות למשימה בת שמונה ימים לתחנת החלל הבין-לאומית (ISS), מ-25 בספטמבר ועד 3 באוקטובר. הוא עבר הכשרה במרכז גגארין להכשרת קוסמונאוטים ונשלח במסגרת שיתוף פעולה בין MBRSC לרוסקוסמוס. במהלך שהותו הקצרה על סיפון תחנת החלל יחד עם חברי משלחת 60/61 לתחנה, אל-מנסורי ערך 15 ניסויים שנוצרו על ידי תלמידי בית ספר באיחוד האמירויות ונבחרו במסגרת תחרות MBRSC "מדע בחלל"[9], הוא ערך ניסויים בתצפית על כדור הארץ, צילם את הסיור הראשון אי פעם בתחנת החלל בערבית והפך לאדם המזרח תיכוני הראשון שנחקר לאחר זמן במיקרו-כבידה[10]. מרכז החלל מוחמד בן ראשיד מכנה את משימתו כ"משימה אסטרונאוטית מספר 1 של איחוד האמירויות הערביות" או "השאיפה של זייד"[11][12].
^Athol Yates, The Evolution of the Armed Forces of the United Arab Emirtates, וורוויק: Helion & Company (אנ'), 2020, ISBN 9781912866007. (באנגלית)
^Athol Yates, The Evolution of the Armed Forces of the United Arab Emirtates, וורוויק: Helion & Company (אנ'), 2020, עמ' 213, ISBN 9781912866007. (באנגלית)