טוביה פרילינג

טוביה פרילינג
לידה 7 במאי 1953 (בן 71)
באר שבע עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט יהודה באואר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר ישראל והציונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טוביה פְרִילִינְג (נולד ב-7 במאי 1953) הוא פרופסור אמריטוס, לשעבר עמית מחקר בכיר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, ומרצה במסלול ללימודי מדינת ישראל, כולם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

חייו, פועלו וראשית המסלול האקדמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של טוביה פרילינג עלו לישראל מרומניה בשנת 1951 עם אחיו הבכור ושתי אחיותיו. ברומניה הם התגוררו בעיר ברלאד שעל אם הדרך בין בוקרשט ליאשי וחיו חיי משפחה יהודית אמידה. עם עלותם ארצה הם יושבו בבאר שבע, במעברת עולים. כעבור כשנה עברו לגור בדירה קטנה בשכונת העולים ג' שבחלק הנבנה של העיר. טוביה פרילינג נולד בבאר שבע כעבור שנתיים, סיים את בית הספר היסודי 'נטעים', ובסתיו 1967 החל ללמוד בפנימייה לתלמידים מחוננים על שם מיי בויאר בירושלים. התגייס לצה"ל ב-1971 לגדוד 890 בצנחנים. סיים מסלול הכשרת צנחן ושרת כמ"כ בגדוד. באוגוסט 1973 סיים קורס קציני חי"ר והוצב לשרת כמ"מ בבסיס האימונים של חטיבת גולני. במלחמת יום הכיפורים השתתף עם לוחמי גולני בשני הקרבות לכיבוש החרמון ובלחימה באזורים אחרים ברמת הגולן. שירת כסמ"פ במלחמת ההתשה שלאחר מלחמת יום הכיפורים ועד שחרורו מן הצבא הסדיר עשה כסמ"פ בגולני. את מסלולו בשירות המילואים סיים בדרגת רב-סרן.

ב-1979 סיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת בן-גוריון בהיסטוריה יהודית וכללית. בשנים 1983-1979 שימש כמורה להיסטוריה בתיכון המקיף ג' בבאר שבע וכמנחה להוראת ההיסטוריה ביחידה להכשרת מורים באוניברסיטת בן-גוריון.

את התארים השני והשלישי עשה במכון ליהדות זמננו שבאוניברסיטה העברית. את לימודי התואר השני סיים בשנת 1984 בהצטיינות[1]. נושא עבודת הגמר היה "תפקידו של בן-גוריון בניסיונות הצלת הילדים ובפולמוס הקליטה". את לימודי הדוקטורט סיים ב-1991. נושא עבודתו היה "בן-גוריון ושואת יהודי אירופה 1945-1939". את שתי עבודות הגמר עשה בהנחייתו של פרופסור יהודה באואר.

פרסים בהם זכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספרו חץ בערפל: דוד בן-גוריון, הנהגת היישוב וניסיונות הצלה בשואה, זכה טוביה פרילינג בפרס מרדכי איש שלום, יד יצחק בן-צבי, (1999) ובפרס ראש הממשלה, (2001), הפרס הראשי של המועצה הציבורית הממלכתית להנצחת נשיאים וראשי ממשלה שהלכו לעולמם,.

פרסים נוספים בהם זכה: יד בן-גוריון, פרס דוד טוביהו; יד ושם, פרס אסתר פרנס; האוניברסיטה העברית, פרס פרידן; המכון לענייני המזרח התיכון, פרס הלל קוק. זכה בעיטור כבוד מנשיא רומניה, טריאן בססקו, על תרומתו כאחד משלושת הסגנים של פרופ' אלי ויזל בוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה.

תפקידים אקדמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרילינג החל את עבודתו באוניברסיטת בן-גוריון כעוזר מחקר והוראה בשנת 1977 והוא לימד בה עד פרישתו ב-30 בספטמבר 2021. בין השנים 1983 ל-1991 שימש כחוקר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות וכראש יחידת הארכיון בו. בשמונה השנים 2001-1993 כיהן כראש מכוני בן-גוריון בקריית האוניברסיטה אשר במדרשת בן-גוריון. בשנים בהן עשה שם, ובין השאר, יזם והקים יחד עם שותפיו במכון ובמערך המחשוב האוניברסיטאי את ארכיון בן-גוריון הממוחשב. ארכיון ומרכז מידע ממוחשב מהמשוכללים בעולם, שהציע כבר אז תיעוד היסטורי בשירות מקוּון ובשיטת איחזור ממוחשב של ה'טקסט המלא'.

פרילינג יזם והיה מן הראשונים בישראל בפיתוח מאגרי מידע ממוחשבים של תיעוד היסטורי בתפיסות אחזור מתקדמות, ומרכז המידע הממוחשב שהקים עם שותפיו במכון בן-גוריון והעמיד הזדמנויות מחקריות מתקדמות בסביבה ממוחשבת ומקוּונת. כן פיתח פרילינג שיטות להוראת היסטוריה בשיטות חקר בסביבות ממוחשבות ומתוקשבות. תוכנית זאת עמדה ביסודן של עשרות השתלמויות מורים תחת השם: "המסע אל האי - סטוריה". על פועלו כראש מכוני בן-גוריון זכה בפרס ראש הממשלה להנצחת בן-גוריון לשנת 2001.

בשנים 2004-2001 כיהן כגנז המדינה. בשנות כהונתו יזם, והגיש את תוכנית האב לפיתוח מערך ארכיוני ישראל. בלב התוכנית הוצגו: בניית משכן קבע לגנזך המדינה במקום ראוי בירושלים, הקמת מערך אחסון מרכזי ומתקדם בנגב, מחשוב גנזך המדינה והעמדתו בלב רשת המחשוב של ארכיוני ישראל, הקמת התשתית והארגון לאצירת התיעוד הממוחשב של המדינה ולגלגולו מדור טכנולוגי אחד למשנהו, עדכון חוק הארכיונים וקיצור תקופת החיסיון, שינוי תקנות השמירה והביעור להרחבת היקף התיעוד הנשמר לצמיתות ולהעשרת מנעד סוגיו, והקמתה של הרשות הלאומית לארכיונים ולרשומות הציבוריות.

בשנים 2005-2004 שימש אחד משלושת סגניו של חתן פרס נובל, פרופסור אלי ויזל, בוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה.

טוביה פרילינג שימש כחוקר אורח במספר מכונים בארץ ובעולם: ב-1993-1992 במכון ללימודי היהדות באוניברסיטת מרילנד בקולג' פארק. ב-1996 במרכז ללימודי יהדות ביארנטון, אוקספורד. בשנים 2000-1999 במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, ירושלים; ובמרכז רבין לחקר ישראל, בתל אביב; ב-2004-2002 היה עמית מחקר בכיר במרכז שלם בירושלים; ב-2007-2006 התארח במכון ללימודי שואה מתקדמים במוזיאון השואה האמריקאי בוושינגטון; ב-2008-2007 במכון ללימודי ישראל והיהדות באוניברסיטת מרילנד שבקולג' פארק, ארצות הברית. וב- 2013\2014 במכון שוסטרמן ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת ברנדייס, וולטהם, מסצ'וסטס. ב-2019 – 2020 במכון ללימודים מתקדמים, ורשה, פולין (Piast = Polish Institute of Advanced Studies).

פרילינג שימש כחבר מזכירות המערכת של כתב העת עיונים בתקומת ישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכחבר מערכת של Shvut, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב ומכון בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון. פרילינג היה מיוזמי הקמתו של כתב העת המדעי Israel Studies,‏ The Ben Gurion research institute and Brandeis University והוא משמש כחבר המערכת שלו מאז הקמתו. Israel Studies.

פרילינג, בהיותו ראש מכון בן-גוריון, יחד עם פרופסור חנה יבלונקה, יזמו וייסדו את המסלול ל'לימודי מדינת ישראל' באוניברסיטת בן-גוריון. פעולה שהחלה כחטיבה כבר ב-1996\1995, וזכתה להכרה רשמית ב-1998.

פרילינג משמש מאז 2014 גם כחבר הנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם.

מחקריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חץ בערפל

מחקריו של טוביה פרילינג מתמקדים במקומה של המנהיגות הציונית בתהליכי בינוי האומה והחברה ביישוב ובמדינה. במנהיגותו של בן-גוריון בתקופה הזאת, במכלול ההחלטות והמהלכים האסטרטגיים שהוביל, ביישוב ובמדינה; עוד עסק פרילינג בהרחבה במעורבותה של הנהגת היישוב בניסיונות הצלה בשואה ובהקרנתה של הסוגיה הזאת על שאלות של הזהות הישראלית. פרילינג עסק גם בתופעה שהוגדרה כפוסט ציונות ובשורשיו של הפולמוס בין מי שכונו 'ההיסטוריונים החדשים והסוציולוגים הביקורתיים' לבין 'ההיסטוריונים והסוציולוגים הממוסדים'. מאמרו: "המיליון השביעי כמצעד הרשעות והאוולת של התנועה הציונית" התפרסם ב-1992 והיה מבין הראשונים שנגעו בסוגיה זאת בגל השני של הפולמוס בראשית שנות התשעים, כך עשה במאמרו עם פרופ' יהודה באואר: 'המליון השביעי - לא תום ולא שגב'. ובכך עסק באופן מקיף בספר שערך בשם 'תשובה לעמית פוסט ציוני' שהוא אסופת מאמרים פרי עטם של חוקרים שונים. כן עסק פרילינג בשורשיו ההיסטוריים והאידאולוגיים של הוויכוח על דרכה החברתית והכלכלית של ישראל בשנים האחרונות בשני ספרים, שהם אסופת מאמרים שערך יחד עם דני גוטווין ואבי בראלי בשם "חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי".

מי אתה ליאון ברז'ה? סיפורו של קאפו באושוויץ: היסטוריה, פוליטיקה וזיכרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ראה אור בהוצאת רסלינג בשנת 2009 והוא עוסק בנקודות ההשקה והחיתוך שבין היסטוריה, פוליטיקה וזיכרון כפי שהן עולות מסיפור חייו ותלאותיו של ליאון ברז'ה, אחד מבניו של יצחק גרינבוים, מנהיג ציוני ידוע, שהיה לימים שר הפנים בממשלת ישראל. ליאון ברז'ה (ברגר) היה שם הקרב (nom de guerre) שאימץ לעצמו אליעזר גרינבוים בתקופת מלחמת האזרחים בספרד בה לחם, מי שהיה קומוניסט ואנטי ציוני מובהק, שהתגלגל, לאסונו ולאסונה של משפחתו, גם להיות לקאפו באושוויץ, ומי שקנה לו כבר בשלהי המלחמה שם של אדם המוקצה מחמת מיאוס. סיפור המשתרע על כארבעים שנות היסטוריה סוערות ועל פני שש ארצות: פולין, צרפת, ספרד, גרמניה, צרפת וישראל, המציג מעין רשומון של ארבעה נרטיבים מרכזיים: הקומוניסטי, החרדי, הציוני והמשפחתי, את המאבק ביניהם על ההגמוניה, ואת השימושים הנפתלים שנעשו בסיפורו ובסמל שהוא – ולהוותו ולהוות משפחתו - התגלגל להיות. מצרף זהויות של מי שהיה גם קאפו יהודי וגם קומוניסט, גם אנטי ציוני וגם חילוני מוחצן – גם שנון, חד לשון, מתנשא ואמיץ - וגם בנו של מנהיג ציוני מובהק וחשוב. דמות של יאנוס רבת פנים וחומר ביד היוצר למניפולציות ולהבניות של מציאויות ושל זיכרון מכל טעם.

הספר מושתת על תיעוד מגוון מארכיונים יישוביים וישראליים, אבל - ובעיקר - על יסוד התיעוד של שני ההליכים המשפטיים שנערכו לו אחד על ידי המפלגה הקומוניסטית הפולנית והשני על ידי רשויות החוק בפריס, שניהם לאחר מלחמת העולם השנייה. תיעוד אשר לא נתפרסם עד כה ואשר נמצא בפולין ובפריס, חשיבותו העיקרית בחשיפת הפן האחר – הפן הלא נודע ולא מוכר באישיותו של הבן – מי שאכן היה גם קאפו, ואולי גם התאכזר ליהודים חרדים, אבל מי שהיה, באותה עת, גם חלק מן המערך של הפעילות המחתרתית באושוויץ – בירקנאו. תיעוד המציג גם את פעילותם של תאי המחתרת השונים במקום הנורא הזה אבל גם את חלקו של הבן בתוכה, פעילות מגוונת ואמיצה להצלת חבריו הקומוניסטים ואסירים אחרים במחנה. סאגה אשר חלקי הגבורה בה נוכסו על ידי חבריו מן החוגים הקומוניסטים ואשר מטעמים פוליטיים ואחרים 'מחקו' אותו מן הזיכרון הקולקטיבי של קבוצתם, 'אידו' אותו ואת החלקים ההירואיים של דמותו מן העולם והותירו אותו – את הבן – ובסופו של דבר - רק עם כתמי הדם של הקאפו האכזר על ידיו ועל בגדיו.

הספר תר אחר התשובות לשאלות האם היה הבן, אם כן, מעין גיבור שייקספירי? גיבור מן הזן של מקבת'. כזה שהיה גם רשע וגם טראגי? גם מתנשא ואכזר אבל גם אמיץ? האם יכול היה להיות בעל תפקיד ראש צריף כפי שאכן ביקשו חבריו שיהיה - ולהגיע למעמד שהגיע אליו - ללא התכונות הללו? האם יכול היה לשרוד את התפקידים הנוראים הללו ללא התכונות האלה? האם עשה רק לעצמו או שעשה גם לטובת אנשיו מקורביו? האם גם הוא הוכרע בלחץ האימתני שהיה שם והיה קורבנו? האם נכונות טענותיו שנוכס מתהילתו ונותר רק עם הדם על הידיים? האם היה שונה גורלו – גם אם עשה מה שעשה – אילו לא היה הבן של אביו הפוליטיקאי המפורסם? האם היה לכעין גיבור של מעין טרגדיה יוונית?

'טווה הרשתות': ד"ר יוסף (ג'ו) שוורץ ומבצעי הסיוע וההצלה של הג'וינט במלחמת העולם השנייה ובמוצאיה, ביוגרפיה מבצעית.

[עריכת קוד מקור | עריכה]

'טווה הרשתות' היא ביוגרפיה מבצעית של הרב הד"ר יוסף שוורץ, מי ששימש מנהל מערך הג'וינט באירופה ולמעשה גם בצפון אפריקה, ארצות המזרח התיכון וארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה ומוצאיה. ביוגרפיה של מי ששִעֲבֵֵּד את עצמו למען המטרות אותן שרת, התגלם בתוך התפקיד אותו מילא ובו התמלא. גיבור כמעט אלמוני, שלא טרח להשאיר את גרסתו על תרומתו המכרעת לעם היהודי בתקופה הרת גורל זאת.

מסע המשתרע על פני ארבע יבשות ועשרות מדינות ומתמשך שלושים ואחת שנים של פעילות טיטנית: אחת עשרה שנים בג'וינט (JDC – Joint Distribution Committee, 1950-1939), כחמש שנים במגבית היהודית המאוחדת (UJA, 1955-1951) וכחמש עשרה שנים במפעל איגרות החוב (הבונדס, 1970-1955).

סיפור מעורבותו בכל פעולות ההצלה של יהודים, הגלויות והסמויות, ה'חוקיות' וה'בלתי חוקיות' במלחמת העולם השנייה; בארגון הגירתם של עשרות אלפי יהודים שהצליחו להבקיע אל צרפת וממנה אל ספרד ופורטוגל ודרכן אל כל ארץ שפתחה שעריה בפניהם; בתוכניות הכופר השונות להצלת יהודי אירופה, בתוכניות השונות להצלת הילדים ועוד. גורם מרכזי בטיפול במחנות העקורים ובשוהים בהם, ובמאבק המדיני שניהלה התנועה הציונית כנגד רעיון הרפטריאציה (החזרת כל הפליטים לארצות הולדתם). מי שהיה מלווהו של ארל האריסון בביקור במחנות העקורים, היה גם מנסחה של הטיוטה העיקרית של הדו"ח שהוגש לנשיא טרומן והופיע כציוני גמור בוועדות הבינלאומיות, שמונו לאחר המלחמה בשאלת ארץ ישראל. האיש שעם צוותו וארגונו מילא תפקיד מכריע גם בסיוע ובשיקום הקהילות היהודיות שבחרו להישאר בארצות הולדתם. שניתב את הג'וינט להשתתפות פעילה בהעפלה וב'בריחה', ובארגון מבצעי העלייה הגלויים והסמויים מכל ארצות אירופה, ארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. פעולות בשיתוף הדוק עם המוסד לעלייה ב', פעילי הבריחה, ושליחי היישוב בארצות השונות שנוהלו ביצירתיות, תעוזה ומקוריות הנראות כלקוחות מסרטי ריגול ופעולה משובחים. שעשה עם אנשיו גם בפעולות הקליטה בישראל עד שהיו למעין מח"ל ­(מתנדבי חוץ לארץ) אזרחי. סיפור, שלבד מהיותו סיפורו של שוורץ הוא גם מעין ביוגרפיה ארגונית של הג'וינט, אשר שוורץ הפך את פניו ועיצב את דמותו כארגון היוצא לעזרתו של כל יהודי בכל דרך ובכל מקום בו הוא נתון במצוקה. קורותיו בעוד כשני עשורים במגבית היהודית המאוחדת וגם במפעל איגרות החוב של ישראל - הבונדס - להבטחת הנדרש לישראל העוּבָּרית. פעילות שסימנה גם את ה'חתך הגאולוגי' של מעורבותם החשובה של יהודי ארצות הברית ביישוב ובמדינת ישראל בעשוריה הראשונים.

ככל ביוגרפיה, גם ביוגרפיה זאת מנסה למצוא תשובה לחידת אישיותם ומקומם המיוחד של גיבורי סיפורה בהיסטוריה. רמז דק כְּפִיל מוצע לקורא בשם הספר: 'טווֵה הרשַתות'.

ספרים שכתב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • טוביה פרילינג, 2022, טווה הרשתות - ד"ר יוסף (ג'ו) שוורץ ומבצעי הסיוע וההצלה של הג'וינט במלחמת העולם השנייה ובמוצאיה, ביוגרפיה מבצעית, ארבעה כרכים, 2022, הוצאת ePublish[2].
  • טוביה פרילינג, 2015 , להלך בגדולות, שיתוף פעולה של ציונים-רוויזיוניסטים וגרמנים אנטי נאצים בניסיון להכרעת הרייך השלישי, המכון הבינלאומי לחקר השואה, יד ושם, ירושלים, 2015, עמ' 122 .
  • Tuvia Friling, 2014. A story of a Kapo in Auschwitz, History, Memory and Politics, University of New England Press, the Schusterman Center for Israel Studies/Brandeis University Press, 325+xiii pp.
  • טוביה פרילינג, 2009, מי אתה לאון ברז'ה? סיפורו של קאפו באושוויץ, היסטוריה, פוליטיקה וזיכרון, רסלינג, תל אביב, 2009.
  • טוביה פרילינג, 1998, חץ בערפל: דוד בן-גוריון, הנהגת היישוב וניסיונות הצלה בשואה/ המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים, 2 כרכים; מהדורה שנייה 2001.
  • Tuvia Friling, 2005, Arrows in the Dark: David Ben-Gurion, the Yishuv Leadership, and Rescue Attempts during the Holocaust, the University of Wisconsin Press, 2 Volumes, 2005.

ספרים שערך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • טוביה פרילינג (עורך), 2003, תשובה לעמית פוסט ציוני/ ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תל אביב.
  • Tuvia Friling (ed), 2004, Critique du post-sionisme, Reponse aux"nouveaux historiens" Israeliens, Editions in Press Publishers, France.
  • Tuvia Friling and Hanna Yablonka (eds.), 2004, Israel and the Holocaust, Israel Studies, a Series Subject, vol. 8, no. 3, Indiana University Press, USA.
  • Tuvia Friling, Radu Ioamid and Mihail Ionescu (eds.), 2005, The International Commission on the Holocaust in Romania Final Report, Polirom Publications, Romania.
  • Tuvia Friling, Radu Ioanid and Mihail Ionescu (eds.), 2005, Comisia Internationala de Studiu Holocaustului in Romania - Raport Final, Editura Polifrom, Romania.
  • אבי בראלי, דני גוטווין וטוביה פרילינג (עורכים), קיץ 2005, חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי, עיונים בתקומת ישראל, סדרת הנושא, יד יצחק בן-צבי ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ומורשת בן-גוריון, שדה בוקר, 2 כרכים.
  • Tuvia Friling, Paula Kabalo and Ariel Kleiman (eds.), 2008, David Ben Gurión: Visión y legado. Discursos, artículos y correspondencia (Spanish), Iberoamericana University Press, Mexico, 316 pp.
  • Tuvia Friling (Guest Editor), March 2009, special issue, The Israelis and the Holocaust, Israel Studies, Indiana University Press, (English), 174 pp.
  • מיכאלוולפה, גדעון כ"ץ, טוביה פרילינג [עורכים], 2014, מוזיקה בישראל, עיונים בתקומת ישראל – סדרת הנושא, מכון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1277+ XXII עמודים.
  • דוד בן-גוריון, ביקורים בגיא ההריגה, זיכרונות מן העיזבון, מאי 1945 – פברואר 1946, טוביה פרילינג [עורך], 2014, ההוצאה לאור של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שני כרכים, 1114 עמודים.

מבחר ממאמריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • טוביה פרילינג, 1991, "בן-גוריון בבולגריה: מפגשו הראשון עם שארית הפליטה", עיונים בתקומת ישראל, כרך 1, עמ' 308-342.
  • טוביה פרילינג, 1992, "המיליון השביעי כמצעד האיוולת והרשעות של התנועה הציונית", עיונים בתקומת ישראל, כרך 2, עמ' 317-367.
  • טוביה פרילינג, 2001, "הטריומויראט הבלתי מוצהר והמערכת המקבילה", בתוך: השואה הייחודי והאוניברסלי, קובץ מאמרים שי ליהודה באואר, דליה עופר ודוד בנקיר (עורכים), המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים יד ושם, עמ' 117-159.
  • Tuvia Friling, 2002, "Betweem Friendly and Hostile Neutrality: Turkey and the Jews during World War II", in: The Last Ottoman Century and Beyond: the Jews in Turkey and the Balkans (1808-1945), Minna Rozen (ed.), Diaspora Research, Center, Tel Aviv University, pp. 309-423.
  • טוביה פרילינג, 2003, "תהליכים של הבכרה בזהות סדוקה", מבוא לאסופה תשובה לעמית פוסט-ציוני, טוביה פרילינג (עורך), ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 13-62.
  • טוביה פרילינג, 2003, " דוד בן-גוריון והשואה, שורשיו וגלגוליו של סטראוטיפ שלילי", בתוך תשובה לעמית פוסט-ציוני, טוביה פרילינג (עורך), ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 418-456.
  • טוביה פרילינג, 2003, "בין עוצמה לדעת, בעקבות שלמה אהרונסון, דוד בן-גוריון מנהיג הרנסאנס ששקע", ישראל, כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, חוברת 3, אביב תשס"ג, עמ' 21-56.
  • Tuvia Friling, fall 2003, "The New Historians and the Failure of Rescue Operations during the Holocaust", Israel and the Holocaust, Israel Studies, a Series Subject, vol. 8, no. 3, pp. 25-64.
  • Tuvia Friling, 2004, "Introduction, Developpements de maturation d'une identite fissuree", in: Critique du post-sionisme, Reponse aux 'nouveaux historiens' Israeliens, Tuvia Friling (ed.), Editions in Press, France, pp. 15-79,.
  • Tuvia Friling, 2004, "David Ben-Gurion et la Shoah - Racines et evolution d'un stereotype negatif", in: Critique du post-sionisme, Reponse aux 'nouveaux historiens' Israeliens, Tuvia Friling (ed.), Editions in Press, France, pp. 485-542.
  • טוביה פרילינג, 2004, "איסטנבול 1942-1945: הרשת של קולק-אבריאל והרשתות של ברמן ואופנר", ישראל, כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, חוברת 6, סתיו תשס"ה, עמ' 147-107.
  • Tuvia Friling, 2006, "Istanbul 1942-1945: The Kollek-Avriel and Berman-Ofner networks", Secret Intelligence and the Holocaust, D. Bankier (ed.), Enigma Books and Yad Vashem, NY, pp. 105-156.
  • טוביה פרילינג, 2005, "פלסטינוצנטריות? בן-גוריון ו'שלילת הגולה' בתקופת השואה", בתוך: עולם ישן אדם חדש, קהילות ישראל בעידן המודרניזציה, ספר היובל לפרופ' ישראל אופנהיים, אלי צור (עורך), הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, עמ' 214-241.
  • טוביה פרילינג, "על עבר ועל ייצוגי עבר:היכן הם 'חוגי הימין' בהיסטוריוגרפיה ובזיכרון הישראליים של היישוב והשואה", ישראל 12, 2007, עמ' 79-39.
  • Tuvia Friling, May 2008, Les deux questions-clés de David Ben-Gourion :

Que faut-il faire pour obtenir un Etat Et que faut-il faire pour ne pas le perdre ? The Joint Jewish communities and organizations of Geneva, "Israel at 60 - marching towards peace", special booklet, Geneva, Switzerland (French)

  • Tuvia Friling, March 2009, A Blatant Oversight? The Right-Wing in

Israeli Holocaust Historiography? Israel Studies, a Series Subject, vol. 14, no. 1, pp.123 - 169.

  • Tuvia Friling, March 2009, Scars cry out for healing – Introduction to a special

issue, The Israelis and the Holocaust, Israel Studies, a Series Subject, vol. 14, no. 1, Tuvia Friling (Guest Editor), Indiana University Press, (English), pp. V - XVII.

  • Tuvia Friling, (2012), Ben Gourion, Un Leader Hors Normes (French), in:

David Ben-Gourion, Journal 1947-1948, Les Secrets de la Creation De L'etat D'Israel, Tuvia Friling and Denis Peschanski (eds.), (French) La Martinière, Paris, pp. XLII – LXXII.

  • Tuvia Friling,

(2014) “Organizing Jewish Resistance: The Decision-Making and executive array in the Yishuv Rescue Operations During the Holocaust”, in: Jewish Resistance against the Nazis, Patrick Henry [ed.], Catholic University Press, Washington D.C, pp. 245-278.

  • The

Evolution of Holocaust Memory in Israel - What to Remember? What to Forget? Israel Studies, Summer 2014, vol. 19, Issue 2, Indiana University Press, (English), pp. 51-69.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טוביה פרילינג בוויקישיתוף

על ספרו מי אתה ליאון ברז'ה?

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ האוניברסיטה העברית בירושלים - רשימת המסיימים תשמ"ה, מעריב, 22 באוגוסט 1985
  2. ^ אתר למנויים בלבד דינה פורת, האיש שהקדיש את חייו להצלת יהודים ולא זכה להכרה ראויה, באתר הארץ, 19 באפריל 2023