טיבוע אל-אמיר פארוק

אל-אמיר פארוק
	אוניית הדגל של הצי המצרי "אל-אמיר פארוק".
תיאור כללי
סוג אונייה	אונייה חמושה
צי	הצי המצרי
דגל הצי
ציוני דרך עיקריים
מספנה	R. & W. Hawthorn, Leslie and Company
תקופת הפעילות	1926 – 22 באוקטובר 1948 (כ־22 שנים)
אחריתה	טובעה ב-22 באוקטובר 1948 על ידי סירות נפץ של חיל הים הישראלי
מיקום	בעומק 36 מטר מול עזה.
מידות
הֶדְחֶק	1,440 טון
אורך	247 רגל
רוחב	34 רגל
שוקע	13.5 רגל
נתונים טכניים
מהירות	17 קשר
גודל הצוות	70
מספר תרנים	2
הנעה	קיטור מחומם בדלק
צורת הנעה	שני מדחפים
אמצעי לחימה
חימוש	תותח 3 אינץ' וארבע מכונות ירייה MG

תנועת השייטת הגדולה לפני הקרב עם האל-אמיר פארוק. 22 אוקטובר 1948.

היערכות סירות הנפץ לפגיעה באל-אמיר פארוק ושולת מוקשים מצרית 22 אוקטובר 1948

אל-אמיר פארוק הייתה אוניית מלחמה שנחשבה אוניית הדגל של הצי המצרי.^[א] האונייה השתתפה בסיוע לחיל המשלוח המצרי בארץ ישראל, וטובעה מול חוף עזה בי"ט תשרי התש"ט - 22 באוקטובר 1948 על ידי סירות נפץ שרכש חיל הים הישראלי מעודפי הצבא האיטלקי ממלחמת העולם השנייה, שהיו עד אז נשק הפתעה.

האונייה

אל אמיר פארוק הייתה אוניית מלחמה מטיפוס סלופ מלחמתי. האונייה נבנתה בבריטניה והושקה באוגוסט 1926, במבנה דומה לזה של סדרת הסלופ המלחמתי מסדרת פלאואר, שנבנו במספר רב במלחמת העולם הראשונה, אם כי אונייה זו נבנתה לכתחילה כאוניית תובלה לנוסעים ולמשא. אורכה היה 75 מטרים ורוחבה 10 מטרים. התפוסה הייתה של 947 טון, והתפוסה נטו הייתה 319 טון.^[1] האונייה הוסבה בשנת 1936 לאוניית מלחמה. כחלק מההסבה הותקן באונייה בתותח 3 אינץ' ובארבעה מקלעים. היא השתתפה במערכה על ארץ ישראל מ-15 במאי 1948, והובילה כוחות צבא ואספקה.

ניסיון הטבעה

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות

אל-אמיר פארוק התגלתה מול חופי עזה במהלך מבצע יואב, לאחר שיצאה מאלכסנדריה עמוסת חיילים ואספקה. מטרת המצרים הייתה להעביר כוחות צבאיים לעזה כל עוד הפסקת אש חדשה לא נכנסה לתוקף, על מנת לתגבר את נוכחותם הצבאית באזור. יוסף דרור וצוות חבלנים צוללים יצאו על גבי אח"י פלמ"ח ארבעה לילות רצופים, במטרה להצמיד מוקשים לאונייה בעת עגינתה ולהטביעה, אך אל-אמיר פארוק לא הייתה במקום.^[2]

התקיפה

בצהרי 22 אוקטובר נמצאה השייטת הגדולה של חיל הים בסיור מול החוף, ובהחלטת מפקד החיל פול שולמן פנתה צפונה ויצאה מטווח ראייה. אח"י מעוז (ק-24) ועליה לוחמי היחידת לחבלה ימית בפיקודו של יוחאי בן-נון. הכח כלל שלוש סירות נפץ וסירה נוספת לאיסוף הלוחמים לאחר ששילחו את סירות הנפץ. התוקפים היו זלמן אברמוב, יעקב ורדי ויוחאי בן-נון. האוספים היו יצחק ברוקמן ויעקב ריטוב. הכוונה הייתה לתקוף בעדיפות את "אל-אמיר פארוק" ואת שולת המוקשים שאיבטחה אותה.

המטרה בעדיפות הייתה "אל-אמיר פארוק" וזלמן אברמוב יסתער ראשון עליה. יעקב ורדי בסירה השנייה יתקוף את שולת המוקשים. יוחאי בן-נון בסירה שלישית, יצפה לפי הצלחת התקפות ויחליט את איזה מטרה לתקוף. התוקפים היו אמורים לכוון את הסירה ולהפעיל את מנגנון הפיצוץ, לנטוש את הסירה ולרכב על המצוף כדי להימנע מפגיעת מהדף הפיצוץ במים.
מנגנון הפיצוץ תוכנן לפעול בעת הפגיעה וכלל פיצוץ עצמי לאחר השהיה של 3 דקות. חבל ביטחון קשר את הלוחם אל המצוף כדי שיוכל למצוא אותו בחשיכה.

סירה רביעית מאותו דגם אך ללא מערכת פיצוץ תשמש לאיסוף. את הסירה ישיטו יעקב ריטוב ויצחק ברוקמן ומשימתם לשוט בעקבות התוקפים ולאסוף אותם לאחר ביצוע ההתקפה. לראשי התוקפים הורכב נצנץ אינפרא אדום שפיתח הפיזיקאי ישראל פלח ולאוספים הייתה משקפת מיוחדת לראותם בלילה.

הסירה הראשונה ועליה זלמן אברמוב תקפה, על פי התוכנית, את ה"פארוק". בעת הפעלת חומר הנפץ והקפיצה למים המצוף ניתק מהסירה ונפל למים, אך אברמוב מצא אותו והתיישב עליו. הסירה פגעה פגיעה מדויקת בגוף הספינה באזור הדוודים. הספינה החלה לטבוע ולהעלות עשן.
יעקב ורדי יועד לתקוף את המקשת זכר שנאמר למקרה ש"אל-אמיר פארוק" בתנועה יתקוף אותה גם הוא, כדי לודא טיבוע של המטרה בעדיפות. הוא הבחין ש'אל-אמיר פארוק' בתנועה ונכנס לתקיפה עליה. לאחר הפעלת המנגנון הפיצוץ התברר לו שהמצוף אינו משתחרר. ורדי החליט לבצע סיבוב פרסה וכניסה לתקיפה חוזרת תוך כדי שחרור מחבל המצוף. במהלך התנועה עבר ליד אברמוב שניסה לעלות אך הבהיר לו שהמנגנון הפיצוץ הופעל ועוד מעט יתבצע פיצוץ. אברמוב עזב את הסירה ורדי שחרר את עצמו מחבל המצוף, כיוון את הסירה וקפץ למים. סירתו פגעה סמוך לחרטום הספינה והתפוצצה. עם שני מדורים מוצפים טבעה "אל-אמיר פארוק" במהירות והים התמלא במלחים מצרים.

שולת המוקשים גילתה את סירת האיסוף וסגרה אליה תוך כדי ירי מקלעים ותאורת זרקורים. יוחאי בן-נון יצא לתקוף את שולת המוקשים שביצעה ירי רצוף עליו. לאחר הפעלת מנגנון הפיצוץ לא השתחרר המצוף. חבל האבטחה נשאר קשור. בן-נון קפץ מהסירה ונגרר אחריה לכיוון שולת המוקשים. בטווח 50 מטר הצליח לנתק את החבל. סירת הנפץ פגעה בשולת המוקשים, הוציאה אותה מכשירות והיא נעצרה.

ברוקמן וריטוב בסירת האיסוף אספו את יוחאי וורדי מבין המלחים המצרים הטובעים. באברמוב לא הבחינו עד שצעק להם בקולו החזק ”חבר'ה אני פה”.^[3] חמשת הלוחמים שבו בסירת האיסוף לאח"י מעוז (ק-24) ונאספו.

ציונים לשבח

חמשת המבצעים הומלצו על ידי חיל הים לצל"ש - ”הנ"ל הצטיינו בשבוע שעבר בטבוע שתי אוניות אויב על ידי הסתכנות אישית. נא להעניק להם את אות הכבוד הגבוה ביותר בצבא ההגנה לישראל.”^[4]
שר הביטחון דוד בן-גוריון קבע שיוענקו במהלך מלחמת העצמאות רק 12 עיטורי גבורה, כמספר שבטי ישראל, ולכן היה על חיל הים להסתפק בעיטור אחד, שהוענק ליוחאי בן-נון. ב-17 ביולי 1949 היה בן-נון אחד משנים עשר לוחמי מלחמת העצמאות שעוטרו באות גיבור ישראל.

חמשת המבצעים זכו למכתב הוקרה מראש הממשלה דוד בן-גוריון. ”לחברים יוחאי פישמן זלמן אברהמוב יצחק ברוקמן יעקב ורדי יעקב ריטוב שביצעו במימי עזה 22.10.48 מפעל קרבי נועז והטביעו שתי אניות אויב, לאות הוקרה ד. בן-גוריון 1949”^[5]

סיכום

טיבועה של "אל-אמיר פארוק" היה מכה קשה לצי המצרי שאיבד עשרות מלחים, בהם קצינים ובני אצולה המקורבים למשפחת המלוכה המצרית^[^{דרוש מקור]}. לאחר אובדן "אל-אמיר פארוק" לא ניסה הצי המצרי לחדור למים הטריטוריאליים של ישראל.

צלילות לאתר הטביעה

בשנת 1984 איתרו אנשי ילת"ם את האתר המדויק. קבוצת צוללים בפיקודו של אייל ורד הוציאו משברי האונייה תותחים שהוצבו במוזיאון ההעפלה וחיל הים.

בין ותיקי שייטת 13 התהלכה שמועה שאחת הסירות לא פגעה והיא מוצגת לראווה במוזיאון מצרי. בשנת 1998, כ-50 שנה לאחר הטבעת "אל-אמיר פארוק", יצאה לאתר הטביעה ספינה ממועדון 'צוללי הדרום' ועליה חלק ממטביעי הפארוק,^[ב] בליווי צוללנים שירדו וצילמו את החורים שנפערו בגוף הספינה. צוות צילום של ערוץ 2 בראשות דב גילהר הכין כתבה ששודרה ב"אולפן שישי". בעת צלילה זו התגלו בבירור שתי פגיעות בגוף הספינה. כך זכה יעקב ורדי להכרה מחבריו בחלקו בהטבעתה של הספינה.

גלריה

אח"י מעוז (ק-24) שהובילה את לוחמים וסירות הנפץ לטיבוע אל-אמיר פארוק.
קבלת פנים במטכ"ל למטביעי "אל-אמיר פארוק". ראשון מימין: הרמטכ"ל יעקב דורי, באמצע: דוד בן-גוריון, שישי מימין: יוחאי בן נון.
המלצת חיל הים לאות הכבוד הגבוה ביותר למטביעי אל-אמיר פארוק, 24 בנובמבר 1948.
תותח מאל-אמיר פארוק, שנשלה מהים על ידי צוללי ילת"ם בשנת 1984 מוצג במוזיאון ההעפלה וחיל הים.
שני תותחי 20 מ"מ שנשלו משבר האונייה המצרית אל-אמיר פארוק במוזיאון ההעפלה וחיל הים.
סמל העטלף על רקע אדום שהוענק ליעקב ורדי בעבור הטבעת אל-אמיר פארוק.
חריץ הפגיעה בירכתי אל-אמיר פארוק.^[6]
חור הפגיעה הקדמית ב"אל-אמיר פארוק".
שלט הנצחה בנמל יפו לשיתוף הפעולה בין הקומנדו האיטלקי והישראלי בטיבוע "אל-אמיר פארוק"

קריאה נוספת

טבוע "אל אמיר פארוק", "חיל הים במלחמת העצמאות – ראשי פרקים להסברה למפקד בחיל הים", מטכ"ל קצין חנוך ראשי, מפקדת חיל הים חינוך, 1966, עמ' 17–22.
ג'ולי פלטרר, כך טובעה "האמיר פארוק", "בין גלים – בטאון חיילי חיל־הים", אוקטובר 1975 (חוברת שנייה), עמ' 8.
זאב הים (רב חובל), פארוק טובעת ליד עזה, "בין גלים סוערים – תולדות הספנות הישראלית", הוצאת חבל ימי לישראל, מאי 1977, עמ' 20–23.
אורי מילשטיין, אביב נעורים – מבצעים מיוחדים, קומנדו ימי, פשיטות מסוקים (ההיסטוריה של הצנחנים, כרך ד'), "שלגי" הוצאה לאור, 1987, עמ' 1,412.
מייק אלדר, האויב והים – פרקים מיומן המבצעים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991 עמ' 25–29.
מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמ' 142–152.
אברהם זהר, הקומנדו הימי בפלמ"ח, תג והמרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה" ע"ש ישראל גלילי, 1994, עמ' 44–50.
שיה בן-נון, התקופה לקחה אותנו: יוחאי בן-נון – דיוקן, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 58–63.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טיבוע אל-אמיר פארוק בוויקישיתוף

א. א. הזרוע הצעירה בכוחות מגן התרוממה והלמה, 'חיל הים' חוברת ה' נובמבר 1948 עמ' 4.
אריה סמסונוב, כך טובעה האמיר פארוק, 'מערכות ים' 92–93, מרץ 1969, עמ' 51.
שלמה מן, טיבוע האמיר פארוק הקרב הראשון של חיל הים, 'בין גלים' יוני 1980 עמ' 31.
דוד חוזר לגוליית - סיפור הצלילה לספינה הטבועה מאתר IDIVE, שנת 1998.
פסח מלובני, חיל הים המצרי במלחמת העצמאות, אתר המורשת הימית, 11 במאי 2015
יזהר באר, אז באמת מי הטביע את הפארוק?, באתר הארץ, 10 ביולי 2018
אפרים לפיד מלחמה על רטוב בעזה 1948 ב־ISRAELDEFENSE אוקטובר 2018.
יובל מלחי, ימיה הראשונים של שייטת 13 – חלק שלישי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 9 בפברואר 2018
יעקב ורדי על ראשית שייטת 13 וטיבוע אל אמיר פארוק מתראיין בגלי צה"ל.

ביאורים

^ ההתייחסות לאמיר פארוק כאוניית דגל מופיעה במקורות המוקדמים והשתרשה בציבור בישראל, על אף שבאונייה לא נמצא אדמירל והיא לא נשאה דגל מיוחד בעת שהוטבעה.
^ מלבד בן-נון שנפטר בשנת 1994.

הערות שוליים

^ EL AMIR FAROUQ באתר [https://www.tynebuiltships.co.uk/ TYNE BUILT SHIPS
^ יוסף דרור, הקומנדו הימי אליו וממנו עמ' 50.
^ דברים בסרט 'חיים שכאלה של ערוץ 2 על יוחאי בן-נון
^ מכתב ראש מחלקת כח אדם אברהם עופר 24 בנובמבר 1948.
^ התקופה לקחה אותנו "סיפורו של יוחאי בן-נון" ע' 65.
^ הצלם הצולל עופר סלע

[1] ההתייחסות לאמיר פארוק כאוניית דגל מופיעה במקורות המוקדמים והשתרשה בציבור בישראל, על אף שבאונייה לא נמצא אדמירל והיא לא נשאה דגל מיוחד בעת שהוטבעה.

[7] מלבד בן-נון שנפטר בשנת 1994.

[2] EL AMIR FAROUQ באתר [https://www.tynebuiltships.co.uk/ TYNE BUILT SHIPS

[3] יוסף דרור, הקומנדו הימי אליו וממנו עמ' 50.

[4] דברים בסרט 'חיים שכאלה של ערוץ 2 על יוחאי בן-נון

[5] מכתב ראש מחלקת כח אדם אברהם עופר 24 בנובמבר 1948.

[6] התקופה לקחה אותנו "סיפורו של יוחאי בן-נון" ע' 65.

[8] הצלם הצולל עופר סלע

[א]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[ב]

[6]