יהושע פורת

יהושע פורת

יהושע פורת, 2010
לידה	13 בינואר 1938 תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	24 בנובמבר 2019 (בגיל 81)
מקום קבורה	נחשון
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים
מספר צאצאים	2

יהושע חיים (שוקה) פורת (13 בינואר 1938 – 24 בנובמבר 2019^[1]) היה פרופסור בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. היה מבכירי מפלגת שינוי. הרבה להתבטא בנושאים פוליטיים, יצא נגד הסכם אוסלו והשתתף בתעמולת הבחירות של הליכוד לקראת בחירות 1996.

ביוגרפיה

יהושע פורת נולד וגדל בתל אביב, בנו של החלוץ ברוך פרויד מהעיר קובל בווהלין. עשה את לימודיו הגבוהים מהתואר הראשון עד לדוקטורט בחוג ללימודי המזרח התיכון ובחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית. התחיל ללמוד ב-1958, סיים דוקטורט ב-1969, נושא העבודה היה: "צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית: 1929-1918", היא נכתבה בהדרכת פרופסור גבריאל בר ויצאה כספר. התחיל ללמד באוניברסיטה העברית כאסיסטנט ב-1965, התמנה למרצה ב-1969, התמנה למרצה בכיר ב-1972, התמנה לפרופסור חבר ב-1978, התמנה לפרופסור מן המניין ב-1983, יצא לגמלאות ב-1998/7. מאז שפרש מהאוניברסיטה הרצה בבמות ציבוריות ואקדמיות שונות וכתב מאמרי ביקורת על היסטוריה צרפתית מודרנית בכתב העת "תכלת" שיצא לאור על ידי מרכז שלם.

פורת זכה בפרס לנדאו ובפרס בן-צבי עבור ספרו על יונתן רטוש.

פעילותו הפוליטית

מאז סוף שנות החמישים היה פורת פעיל בארגונים: הליגה למניעת כפייה דתית, התנועה החילונית ותנועת עם חופשי, שעסקו במאבק נגד כפייה דתית. החל מ-1978 היה חבר מועצת מפלגת שינוי ורוב הזמן גם חבר המזכירות שלה. בתחילת שנות ה-90 היה מבכירי המפלגה. בבחירות 1992 שובץ כנציג שינוי במקום ה-13 בסיעת מרצ, שקיבלה בהן 12 מנדטים.

כבר מ-1967 כתב שצריך להגיע לשלום עם ירדן ולא ניתן לעשות זאת עם הפלסטינים. הוא הביע את התנגדותו להסכם אוסלו ונהג להביע דעות ימניות בנושאים מדיניים. ב-1996 היה מהבודדים שטענו כי ישנה תרמית בהודעת המועצה הלאומית הפלסטינית, שבמרכזה ההצהרה שהיא החליטה לשנות את הסעיפים באמנת אש"ף ששוללים את קיומה של מדינת ישראל. פורת טען שההודעה מלאה חורים: לא כתוב מתי, כיצד ואם בכלל יבוצע בפועל שינוי זה. הוא אמר שאם הם אכן התכוונו לשנות, נוסח ההודעה שלהם היה צריך להיות: "הצהירה על שינוי בפועל". פורת ספג ביקורת קשה על עמדתו, שבשיאה מספר פרופסורים מהאוניברסיטה העברית (עמיתיו) פרסמו מודעות בעיתונים נגד העמדה שהביע. לקראת הבחירות לכנסת שנערכו בשנת 1996, השתתף בתעמולת הבחירות של הליכוד.

כתב מאמרים פובליציסטיים רבים בנושאי מדינת ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי בעיתונים הארץ, מעריב וידיעות אחרונות.

מחקריו

יהושע פורת חקר בעיקר את התופעה הלאומית במזרח התיכון.

מרד האיכרים המרונים בלבנון 1860-1858

עבודתו הגדולה הראשונה של פורת עסקה במרד האיכרים בלבנון ב-1858. התחיל כמרד על רקע סוציאלי והוא תרם לטבח בין הדרוזים למרונים. האיכרים התקוממו כדי לשנות את חלוקת הקרקע בינם לבין אדוני הקרקע (תופעה נדירה במזרח התיכון), אבל הדבר לא הביא לתוצאות, כי אם לשחיטות בין-דתיות. משפחת אלח'אזן המרונית היו אדוני הקרקע והמצב התדרדר כי בעלי הקרקע הדרוזים פחדו והסיתו את האיכרים הדרוזים. ^[2]

הפעילות הקומוניסטית בקרב הערבים בארץ

פורת ניסה לראות איך ניסו הקומוניסטים היהודים לחדור לתוך הציבור הערבי, כמה היה קשה, אבל בסופו של דבר התפתחה בשנות הארבעים הליגה לשחרור לאומי בה היו חברים אמיל תומא, אמיל חביבי, תופיק טובי. כולם גדלו בארגון הזה שהיה כבר מפלגה ערבית נפרדת החל משנת 1943. פורת הראה איך בשנות השלושים הם התלבטו אם להיגרר או לא לטרור הערבי.

שלח ועט בידו: סיפור חייו של אוריאל שלח (יונתן רטוש)

ביוגרפיה אידאולוגית-תרבותית-התפתחותית. פורת חשף את התפתחותו של רטוש כמשורר, אבל גם כאידאולוג ובאותו זמן גם את השורשים של התופעה הכנענית, את הנעשה בתוך התנועה, ואת המסגרת הרעיונית בה פעל. רטוש עשה ניסיון לעצב תנועה של זהות לאומית תרבותית על בסיס טריטוריאלי ותרבותי ולא על זהות לאומית-יהודית. לפי תפישתו, שהיא צרפתית במקורה, אומה היא "הוויית מולדת ותרבות" ולפיכך הזהות הלאומית שלנו אינה היהדות. בעיני רטוש העם היהודי הוא עדה דתית מפוזרת שאיננה בסיס לזהות לאומית ובארץ-ישראל מתגבשת לאיטה אומה עברית.

התנועה הלאומית הערבית-הפלסטינית

פורת תיאר בספרו "צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית: 1929-1918" איך הפלסטינים התגבשו מתוך ניסיון למנוע התגבשות תנועה ציונית בארץ-ישראל. הספר השני "ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929" הוא המשך של הראשון ומראה שהפלסטינים בעצמם לא הכריעו אם הם ערבים או פלסטינים. אם הם היו צריכים את מדינות ערב אז היו פאן-ערבים ואם לא אז היו פלסטינים, לכן הספרים נקראים התנועה הערבית הפלסטינית ולא הערבית או הפלסטינית בנפרד.

הספרים הם תוצא של מחקר בארכיון הבריטי, בגנזך המדינה ובארכיונים ערביים שהאירו את הדברים באור חדש ממה שהיה ידוע קודם לכן. לדוגמה השביתה הלאומית ב-1936 נסתיימה בסוף ספטמבר-אוקטובר של אותה שנה. טענת החוקרים בעבר הייתה שהשביתה נפסקה כי מדינות ערב דרשו מהן, מתוך קריאת החומר הארכיוני התברר שהתנועה הלאומית הפלסטינית דרשה ממדינות ערב לפעול אצל הבריטים במטרה לגרום להפסקת השביתה וביקשו כי המדינות הערביות תקראנה להם להפסיק השביתה.

פורת תיאר את התפתחות העמדות והאידאולוגיה. הוא ניסה להראות את נקודת החולשה, למה הם לא הצליחו. הם שללו מלכתחילה את התנועה הציונית וזה בסיס הזהות הלאומית שלהם. הם לא הצליחו כי היו מפולגים והמבנה המשפחתי היה בעוכריהם. הייתה זו חברה מפוצלת שנתנה דגש קודם כל לשיוך המשפחתי הגובר על השאר. לעומת זאת האינטרס הקיומי אצל התנועה הציונית היה חזק יותר. הערבים הפלסטינים חשבו שניתן יהיה לסמוך על מדינות ערב ואילו היישוב העברי סמך על עצמו וגיבש את כוחו.

במבחן המעשה הפוליטי: ארץ-ישראל, אחדות ערבית ומדיניות בריטניה 1930–1945

הספר עוסק בניסיון לקדם את האחדות הערבית, דבר שנגמר בהקמת הליגה הערבית. הודות לחומר בארכיון הבריטי הראה פורת שקידום האחדות הערבית הוא תוצאה של התחרות בין עיראק למצרים ולא של מדיניות בריטניה לעודד אחדות ערבית, כפי שנטען קודם לכן על ידי כל מי שכתב על המזרח התיכון. הארכיונים מראים שאין תמיד הקבלה בין הפקידות הבריטית המקומית למדיניות הבריטית, ולפעמים פעלו שליחי בריטניה במזרח התיכון בניגוד למדיניות ממשלתם.

חיים אישיים

בעבר היה בן זוגה של יסכה ליבוביץ.

היה תושב שכונת בית הכרם בירושלים. נישא לשרה פורת ולהם בן ובת. בהמשך נפרדו.

בתקופת חייו האחרונה חי עם רעייתו השנייה, פנינה.^[1]

נפטר ב-24 בנובמבר 2019 ונקבר בקיבוץ נחשון.

ספרים שכתב

• אספקטים חברתיים בצמיחת התנועה הערבית הפלסטינית, ירושלים: חמו"ל, 1971.
• צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית: 1929-1918, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1976.
  • יצא לאור באנגלית בשם: Yehoshua Porath, The Emergence of the Palestinian-Arab National Movement, 1918-1929. London: Frank Cass; 1974.
• ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, תל אביב: עם עובד, תשל"ט.
  • יצא לאור באנגלית בשם: Yehoshua Porath, The Palestinian Arab National Movement, 1929-1939: From Riots to Rebellion. London: Frank Cass; 1977.
• במבחן המעשה הפוליטי: ארץ-ישראל, אחדות ערבית ומדיניות בריטניה 1930–1945. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ה (1985).
  • יצא לאור באנגלית בשם: Yehoshua Porath, In Search of Arab Unity, 1930-1945. London: Frank Cass, 1986.
• שלח ועט בידו: סיפור חייו של אוריאל שלח (יונתן רטוש). תל אביב: מחברות לספרות, תשמ"ט 1989.

עריכה ותרגום

• יהושפט הרכבי, יהושע פורת, שמואל מורה, סכסוך ישראל-ערב בראי הספרות הערבית. ירושלים: המכון למחקר ע"ש הרי ס' טרומן – האוניברסיטה העברית, מוסד ון ליר, 1975.
• כרך ט: המאנדאט והבית הלאומי (1947-1917). עורכי הכרך - יהושע פורת, יעקב שביט. 1981. בסדרת ההיסטוריה של ארץ ישראל (עורך הסדרה – יעקב שביט). ירושלים: כתר, יד יצחק בן-צבי, (1985-1981).
• פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות: תמורות כלכליות ומאבקים צבאיים משנת 1500 עד שנת 2000. מאנגלית: יהושע פורת, תל אביב: הוצאת דביר תשנ"ב 1992.
• הנרי קיסינג'ר, משבר: ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם. תרגום – יצחק טישלר, עורך מדעי – יהושע פורת. ירושלים: שלם, תשס"ה 2004.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהושע פורת בוויקישיתוף

• פרופ' פורת: מי שמשחר היום לפתחם של ראשי אש"ף הוא בעצם משתף פעולה עם האויב, באתר ערוץ 7, 25 ביוני 2001
• דני רובינשטיין, סופה של התנועה הלאומית הפלסטינית, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2007
• עופר אדרת, 2019-1938 | ממרצ לנתניהו: הפרופ' שנאבק באוסלו, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2019
• מנחם מילסון, תורתו של אוריאל קסמה לי, באתר הארץ, 20 בינואר 2020
• יהושע פורת (1938-2019), דף שער בספרייה הלאומית

מכּתביו:

• החזן שעבר לפני המחנה, על ספרו של זאב צחור, קתדרה 85, אוקטובר 1997
• המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, אביב התש"ס / 2000
• נוכחות חיונית בעזה, באתר ynet, 16 במאי 2004
• יהושע פורת, שינוי במדרון, באתר ynet, 30 במאי 2004
• ערביות פלסטין היא מטרת מאבקם ולא עצמאותה הלאומית, באתר הארץ, 26 ביולי 2004 (על ספרו של יואב גלבר "קוממיות ונכבה")

הערות שוליים

1. פרופ' יהושע שוקה פורת ז"ל, באתר אבלים, ‏25 בנובמבר 2019
2. Yehoshua Porath, The Peasant Revolt of 1858-61 in Kisrawan, Asian and African Studies, 1966 (פורסם גם בעברית בהמזרח החדש)