לידה |
10 בנובמבר 1917 בנדין, ממלכת פולין |
---|---|
פטירה |
30 באפריל 1990 (בגיל 72) ירושלים, ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
מוסדות | אוניברסיטת אוקספורד |
פרסים והוקרה |
|
יהושע פרַאוֶור (כ"ה בחשוון תרע"ח, נובמבר 1917 – ו' באייר ה'תש"ן, 30 באפריל 1990) היה היסטוריון ישראלי חשוב, מגדולי חוקרי ממלכת ירושלים והצלבנים בארץ ישראל. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1960. חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת תשכ"ט, 1969. עסק גם בתרגומם של ספרי-מסעות של נוצרים בארץ ישראל ואף שימש כעורך ראשי של האנציקלופדיה העברית לתקופה מסוימת.
פראוור נולד בבנדין שבפולין בתרע"ח, עלה לירושלים ב-1936 ולמד באוניברסיטה העברית בחוגים להיסטוריה כללית ולתולדות עם ישראל. את עבודת המאסטר כתב על השלכות השלטון הצלבני על היישוב היהודי בארץ ישראל. קיבל דוקטורט בשנת 1947, נושא הדיסרטציה היה "התיישבות הצלבנים והחיים בממלכת ירושלים הצלבנית", באותה שנה הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית.
שימש כמרצה בחוג להיסטוריה מאז 1944, בשנת 1956 הועלה לדרגת פרופסור חבר[1] וב-1958 התמנה לפרופסור להיסטוריה של ימי הביניים. ב-1961 התמנה לדיקן הפקולטה למדעי הרוח.
בשנת 1989 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". שנה לאחר מכן הלך לעולמו, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים[2].
פראוור היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ממקימי אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כיהן כיושב ראש הוועד המנהל של יד בן צבי, היה מראשי מכון ירושלים לחקר ישראל. החל משנת תשכ"ט שימש כעורך הראשי של האנציקלופדיה העברית. ערך גם את ספר היישוב.
הוא היה עורך של מספר ספרים בסדרה "ספר ירושלים".
יהושע פראוור היה מייסד חקר מסעי הצלב בישראל.[3] הוא יצר למעשה את חקר תקופת הצלבנים כדיסציפלינה נפרדת וחשובה באקדמיה הישראלית. הוא התמחה בתולדות ימי הביניים וחקר בעיקר את ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, לעומת חוקרים אירופאים, שחקרו יותר את מסעי הצלב עצמם. חלק גדול ממחקרו מוקדש לממלכת ירושלים הצלבנית.
יהושע פראוור התמקד בספריו בחיי הצלבנים בארץ ישראל, המתח הקיים במורשתם הדתית לבין ניכורם מן הארץ וכי מעולם לא הייתה אינטגרציה בין הצלבנים לבין העמים אותם כבשו. עסק בחיי הצבא הצלבנים, באורח חייהם, בחקלאות ובכלכלה, במערכת המשפט. פראוור רואה בבניית החברה הצלבנית בארץ את התפתחותה של חברה קולוניאלית וסבר כי הזרות שלהם בארץ היא מן הגורמים לנפילת ממלכתם. הוא הרבה לאמת את מחקריו הכתובים עם סיורים באתרים הצלבנים בארץ וכך גם לימד.
עסק גם ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת הצלבנים, בעלייה לארץ ישראל במאה השלוש עשרה, התפישה המשיחית של גאולת הארץ שרווחה אצלם, חיי החברה היהודית בארץ ישראל והיישוב היהודי בארץ. הוא התמקד בחקר היישוב היהודי בירושלים וחקר את אורח החיים בעיר עד לרמב"ן ובחן את התפישה הדתית של העיר בעיני היהודים.
רחוב על שמו נקרא בשכונת רמות בירושלים.
אחיו החורג של פראוור הוא יהושע אפרון. פראוור היה נשוי להדסה לבית אייגס. בנם הוא אהוד פראוור.