יוג'ין בולארד
 | |
| לידה |
9 באוקטובר 1895 קולומבוס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1961 (בגיל 66) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות פלאשינג |
| מקום מגורים |
קולומבוס, פריז, ניו יורק |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
יוג'ין ז'אק בולארד (Eugene Jacques Bullard, 8 באוקטובר 1894 - 12 באוקטובר 1961) היה טייס אמריקאי, הטייס הצבאי השחור הראשון בהיסטוריה,[1] וממפורסמי הלוחמים בלגיון הזרים הצרפתי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בולארד נולד בקולומבוס שבג'ורג'יה, ארצות הברית. הוא בן לאב אפרו-אמריקאי ואם אינדיאנית, והיו לו עוד תשעה אחים. בהיותו נער עזב בספינה לסקוטלנד, בשל האפליה הגזעית בארצות הברית. בבריטניה עבד כמתאגרף וכן באולם הופעות מוזיקליות.
ב-1914 נסע לטיול בפריז, והחליט להישאר ולהצטרף ללגיון הזרים הצרפתי, כדי להילחם במלחמת העולם הראשונה. ב-1916 נפצע בקרב ורדן, וקיבל את אות צלב המלחמה. הוא הצטרף לצוותי האוויר המתנדבים "לפאייט" בחיל האוויר הצרפתי, וב-1917 השתתף כטייס בכ-20 טיסות מבצעיות. לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמה, בעקבותיה גייסה טייסים אמריקאים, בין השאר, מתוך "לפאייט", ניסה בולארד להתקבל לחיל האוויר שלה, ואף עבר את הבדיקות הרפואיות שנדרשו לשם כך. אך בולארד לא התקבל לחיל מכיוון שבתקופה זו נאסר על שחורים להטיס מטוסים בצבא ארצות הברית. ב-1918 הופסק שירותו בחיל האוויר הצרפתי בעקבות קטטה אליה נקלע מול קצין אחר, והוא הוחזר לחיל הרגלים, שם שירת עד סיום המלחמה.
בולארד חזר לפריז, עבד במועדוני לילה, ועם הזמן הפך לבעלים של מועדון. הוא נישא לבתה של רוזנת צרפתייה, אך לאחר מכן הם התגרשו, ובולארד הפך למשמורן של שתי בנותיהם. במהלך עבודתו במועדוני הלילה הכיר וחבר אל מספר אישים ידועים, בהם ג'וזפין בייקר, לואי ארמסטרונג ולנגסטון יוז. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הסכים בולארד, כדובר גרמנית, לשמש עבור צרפת כמרגל אחר סוכנים גרמנים שבילו במועדון הלילה שלו.
לאחר הפלישה לצרפת, עזב בולארד את פריז עם בנותיו, ועבר לאורליאן, דרומית לפריז. הוא הצטרף לקבוצת חיילים שנלחמה בגרמנים כדי להגן על העיר, ונפצע בעמוד השדרה. הוא הוברח לספרד על ידי מרגל צרפתי, ומשם חזר לארצות הברית ביולי 1940.
בולארד שהה תקופה מסוימת בבית חולים בניו יורק לטיפול בפציעתו, אך הוא לא החלים באופן מלא עד מותו, והיה מוגבל בפעילותו. מכיוון שלא היה מוכר וידוע בניו יורק כמו בפריז, עסק בולארד במהלך המלחמה ולאחריה במספר עבודות מזדמנות, בהן סוכן מכירות של בשמים, שומר, וכן מתורגמן עבור לואי ארמסטרונג. לאחר המלחמה ניסה להשיב את מועדון הלילה שלו בפריז, אך הוא נהרס על ידי המשטר הנאצי, ולאחר תשלום פיצויים שקיבל מממשלת צרפת, הצליח לרכוש דירה בהארלם שבניו יורק.
ב-1949 השתתף בולארד במופע של פול רובסון, פעיל זכויות אדם אפרו-אמריקאי, מופע שאמור היה להתקיים בעיירה פיקסקיל במדינת ניו יורק, והפך להתפרעות קשה ("התפרעות פיקסקיל") של פעילים גזעניים ואנטי-קומוניסטים מהאזור, שהכו אפרו-אמריקאים רבים בקהל. תמונותיו של בולארד מוכה על ידי שני שוטרים פורסמו בהמשך בביוגרפיה של רובסון שכתבה נכדתו, וכן בסרט התיעודי שהופק מאוחר יותר, "Paul Robeson: Tribute to an Artist", וזכה בפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 1980.
בשנות חייו האחרונות של בולארד, בשנות החמישים, הוא חי לבדו לאחר נישואי בנותיו, בדירתו בהארלם, שקירותיה קושטו בתמונות אישים ידועים שהכיר וב-15 מדליות המלחמה הצרפתיות שקיבל בחייו. עבודתו האחרונה הייתה כמפעיל מעלית במרכז רוקפלר. ב-1954 הוזמן לצרפת כדי להצית מחדש (יחד עם שני אישים נוספים) את אש התמיד בקבר החייל האלמוני שלרגלי שער הניצחון בפריז. ב-1959 קיבל אות של אביר בלגיון הכבוד הצרפתי.
בולארד מת, באופן אלמוני יחסית, ב-1961, מסרטן הקיבה. נקבר בטקס שבו נכחו מספר קצינים צרפתיים, בחלקת הקבורה של חיילי מלחמה צרפתיים בבית הקברות פלאשינג בקווינס שבניו יורק.
מעשי הגבורה שלו כטייס פורסמו ב-1972 בספר שיצא על אודותיו, "The Black Swallow of Death". ב-1994, 77 שנים לאחר שנדחתה מועמדותו לחיל האוויר האמריקאי למרות שעמד בבחינות הרפואיות, בוצע תיקון רשמי ופורסמה הודעת קבלה שלו לחיל, בדרגת סגן משנה. המדליות הרבות שצבר בחייו מוצגות כיום במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקאי בדייטון, אוהיו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוג'ין ז'אק בולארד, באתר המוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקאי (באנגלית)
- Corporal Eugene Jacques Bullard: First Black American Fighter pilot, באתר Air & Space Power Journal (באנגלית)
- יוג'ין בולארד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוג'ין ז'אק בולארד (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לצד אחמט עלי סליקטן.