יוהאן ברוינל
 | |
| לידה |
23 באוגוסט 1964 (בן 60) בלגיה |
|---|---|
| גובה |
182 ס״מ  |
| משקל |
71 ק"ג |
| תחום | כביש |
| קבוצות עבר |
כרוכב: Lotto, ONCE, ראבובנק. כמנהל: רשות הדואר האמריקני, דיסקברי |
| הישגי שיא | ניצחון ב-2 קטעי טור דה פראנס, ניצחון קטע בוואלטה אספניה, ניצחון בטור דה ל'אווניר. |
|
www | |
  | |
יוהאן ברוינל (בפלמית: Johan Bruyneel, נולד ב-23 באוגוסט 1964) היה המנהל הספורטיבי של קבוצת האופניים רדיושק, ורוכב עבר בלגי. ברוינל, לשעבר מנהלה הספורטיבי של קבוצת רשות הדואר האמריקאית, פרש ממרוצים ב-1998, מונה לתפקיד המנהל הספורטיבי, ולזכותו נזקפים תשעה ניצחונות בטור דה פראנס עם לאנס ארמסטרונג ואלברטו קונטאדור כרוכביו העיקריים. באוקטובר 2012 פרש מתפקידו כמנהל הספורטיבי של רדיושק-ניסאן-טרק בשל מעורבותו, לכאורה, בפרשת הסמים בה הואשם לאנס ארמסטרונג על ידי הרשות האמריקאית למלחמה בסמים.[1] ב-2012 הורחק מהספורט על ידי הרשות למלחמה בסמים למשך 10 שנים. באוקטובר 2018 קבע בית הדין לבוררות בספורט כי הרחקתו מהספורט היא לצמיתות.[2]
נולד באיזגם שבפלנדריה המערבית. הצלחתו הגדולה ביותר כרוכב היא ניצחונו בשלב 7 של הטור דה פראנס בשנת 1995 אשר הסתיים בארץ הולדתו, בלגיה. ברוינל זכה גם בפרס החולצה הצהובה לאחר שהצליח להצמד למיגל אינדוראין (זוכה המרוץ הכללי בסיום) שיצא לבריחה מפתיעה מהדבוקה באמצע השלב. אינדוראין רכב בבריחה כאילו מדובר במרוץ נגד השעון, בניסיון לצבור פער זמן על יריביו העיקריים. ברוינל, שבקושי עמד בקצב שהכתיב אינדוראין, ניצח אותו בספרינט הסיום. ברוינל אמר כי חש אי נוחות ביחס לאופן שבו ניצח. בעקבות הניצחון בשלב, זכה ברוינל לפגישה עם מלך בלגיה. באותה שנה, סיים ברוינל שלישי בוואלטה אספניה.
בטור דה פראנס של 1996 שגה ברוינל בבחירת נתיב רכיבה והחליק מעבר לסיבוב בעת ירידה בקטע הררי, טיפס משפת הגיא, עלה על אופניו והמשיך לרכוב.
ספרו של ברוינל "We Might As Well Win", ראה אור ביוני 2008 ויצא לאור בעברית בשם "אולי אפילו ננצח", בהוצאת מודן, ב-2011.
ברוינל מונה בשנת 2007 למנהל הספורטיבי של קבוצת אסטנה והביא עמו את הרוכבים אלברטו קונטדור ולוי ליפהיימר. לאחר שובו של לאנס ארמסטרונג לרכיבה ב-2009, נטען על ידי רבים כי בטור דה פראנס של 2009 העדיף ברוינל את לאנס ארמסטרונג על פני רוכב הקבוצה, אלברטו קונטדור, שהיה בעל סיכויים טובים יותר לניצחון. ברוינל ענה לטענות אלו במשך המרוץ כי מטרת הקבוצה היא לנצח במרוץ; מטרה שאמנם הושגה כשקונטדור ניצח וארמסטרונג סיים שלישי. לקראת סיום עונת 2009 עזבו ברוינל וארמסטרונג את אסטנה והקימו קבוצה חדשה, קבוצת רדיושק, אליה גם עברו רוב הרוכבים הבכירים של אסטנה, למעט אלברטו קונטדור ואלכסנדר וינוקורוב.
ניסיונה של קבוצת רדיושק להריץ את ארמסטרונג כמועמד לניצחון בטור דה פראנס 2010 נכשל והוא סיים במקום ה-23. כמו כן, נתקלה הקבוצה בהתייחסות עוינת של מארגני הג'ירו ד'איטליה והוואלטה אספניה ולא הוזמנה למרוצים אלו למרות הרכב הרוכבים החזק שהבטיחה להעמיד למרוצים.
ברוינל דובר שש שפות באופן שוטף: הולנדית, אנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית וגרמנית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוהאן ברוניל וביל סטריקלנד, אולי אפילו ננצח, מודן, 2011.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יוהאן ברוינל
יוהאן ברוינל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יוהאן ברוינל, ברשת החברתית אינסטגרם
יוהאן ברוינל, ברשת החברתית LinkedIn- יוהאן ברוינל, באתר olympedia.org
- יוהאן ברוינל, באתר Cycling Archives
אמיר ענבר, הוא עמד בראש מזימות הסימום הגדולות בתולדות הספורט, והוא לא מתחרט, באתר הארץ, 13 במאי 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Johan Bruyneel Statement on Recent USADA and Team News, האתר הרשמי של יוהאן ברוינל, 12 באוקטובר 2012
- ^ Laura Weislo, Bruyneel banned for life by CAS, says 'we were children of our era', באתר cyclingnews.com, 24 באוקטובר 2018
- ^ גיא חלמיש, אולי אפילו ננצח – ספר מאת יוהאן ברוניל בהוצאת מודן, באתר בייקפאנל, 12 ביוני 2011
