יחסי הודו–המלדיביים | |
---|---|
הודו | המלדיביים |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
3,287,263 | 298 |
אוכלוסייה | |
1,455,280,125 | 528,431 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
3,549,919 | 6,600 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
2,439 | 12,490 |
משטר | |
רפובליקה סוציאליסטית פדרלית | רפובליקה |
יחסי הודו–המלדיביים הם היחסים הבילטרליים בין הודו למלדיביים. הודו והמלדיביים הן שכנות שחולקות גבול ימי. היחסים היו ידידותיים והדוקים בשיתוף פעולה אסטרטגי, כלכלי וצבאי.[1][2] הודו ממשיכה לתרום לשמירה על הביטחון במדינת האי.[2][3]
האיים המלדיביים ממוקמים דרומית לאיי לקשאדוויפ של הודו באוקיינוס ההודי. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים לאחר עצמאות המלדיביים מהשלטון הבריטי ב-1966.[1] הודו הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו בעצמאות המלדיביים. [4] מאז, הודו והמלדיביים פיתחו קשרים אסטרטגיים, צבאיים, כלכליים ותרבותיים הדוקים. הודו תמכה במדיניות של המלדיביים להרחיק בעיות ומאבקים אזוריים מעצמה, והאחרונה ראתה בידידות עם הודו מקור לסיוע כמו גם מאזן נגד לסרי לנקה, שנמצאת בסמיכות למדינת האי ולמסחר הגדול ביותר בה.[2]
בדצמבר 1976 חתמו הודו והמלדיביים על הסכם גבול ימי כדי להסכים על גבולות ימיים.[5] ההסכם מציב את מיניקוי במפורש בצד ההודי של הגבול.[5] הודו והמלדיביים החליטו באופן רשמי וידידותי על הגבול הימי שלהם בשנת 1976.[2] תקרית דיפלומטית קלה התרחשה ב-1982 כאשר אחיו של נשיא המלדיביים מאומון עבדול גאיום נשא נאום שהודו תפסה בטעות כטענה שהאי מיניקוי השכן שהיה שייך להודו הוא חלק מהמלדיביים; האיים המלדיביים הכחישו במהירות רשמית כי הם טוענים על האי והסבירו שאחיו של הנשיא מאומון למעשה דיבר על הקשרים התרבותיים בין המלדיביים למיניקוי.[2]
ב-1981 חתמו הודו והמלדיביים על הסכם סחר מקיף.[6] שתי המדינות הן חברות מייסדות של האגודה של דרום אסיה לשיתוף פעולה אזורי (SAARC), האיחוד הכלכלי של דרום אסיה וחתומות על הסכם הסחר החופשי של דרום אסיה. מנהיגים הודים ומלדיביים קיימו קשרים והתייעצויות ברמה גבוהה בנושאים אזוריים.[1]
מאז הצלחת מבצע קקטוס, התרחבו באופן משמעותי היחסים בין הודו למלדיביים.[2][3] הודו סיפקה סיוע כלכלי נרחב והשתתפה בתוכניות דו-צדדיות לפיתוח תשתיות, בריאות, טלקומוניקציה ומשאבי עבודה.[2][3] היא הקימה את בית החולים לזכר אינדירה גנדי במאלה, בירת המלדיביים, הרחיבה את הטלקומוניקציה ואת קישורי התעופה והגדילה את המלגות לסטודנטים מלדיביים.[2] בעוד שהיצוא של הודו למלדיביים במהלך 2006 היה בשווי 384 קרור ₹, היבוא הסתכם בשווי פחות מ-6 קרור ₹.[6] הבנק הלאומי של הודו תרם יותר מ-500 מיליון דולר כדי לסייע להתרחבות הכלכלית של האיים המלדיביים.[6] הודו והמלדיביים הכריזו על תוכניות לפעול במשותף להרחבת הדיג ועיבוד הטונה.[6]
שָׁנָה | הייצוא של הודו | היבוא של הודו | סחר כולל | מאזן הסחר של הודו |
---|---|---|---|---|
2015 | 225.82 | 3.00 | 228.82 | 222.81 |
2016 | 274.55 | 1.55 | 276.10 | 273.00 |
2017 | 282.04 | 4.12 | 286.16 | 277.93 |
2018 | 286.13 | 3.01 | 289.14 | 283.12 |
2019 | 290.27 | 3.42 | 293.69 | 286.85 |
2020 (ינואר-פברואר) | 52.18 | 0.5 | 52.68 | 51.68 |
באפריל 2006 הצי ההודי העניק כלי תקיפה מהיר בדרגת Trinkat באורך 46 מ' למשמר החופים של כוחות ההגנה הלאומיים של המלדיביים.
הודו החלה בתהליך להכנסת מדינת האי לרשת האבטחה של הודו. המהלך הגיע לאחר שהאומה האסלאמית המתונה פנתה לניו דלהי מוקדם יותר ב-2009, בשל חשש שאחד מאתרי הנופש באי שלה עלול להשתלט על ידי טרוריסטים לאור היעדר נכסים צבאיים ויכולות מעקב.[8] הודו חתמה גם על הסכם הכולל את הדברים הבאים:[8]
בעקבות משבר מי השתייה במאלה ב-4 בדצמבר 2014, בעקבות קריסת מפעל הטיפול במים היחיד באי, האיים המלדיביים דחקו בהודו לעזרה מיידית. הודו באה לחלץ על ידי שליחת מטוסי תובלה כבדים שלה כמו C-17 Globemaster III, Il-76 שהעבירו מים בבקבוקים. חיל הים גם שלח לה ספינות כמו INS סוקניה, INS Deepak ואחרים שיכולים לייצר מים מתוקים באמצעות מפעלי ההתפלה המשולבים שלהם. [9] מאמצי הסיוע ההומניטריים מצד הצד ההודי זכו להערכה רבה במאלה בכל חלקי האנשים, אפילו סגן הנשיא של המלדיביים הודה לשגריר ההודי על הפעולה המהירה. [10]
הנשיא הראשון של המלדיביים שנבחר באופן דמוקרטי מ-2008 עד 2012, מוחמד נשיד, נעצר ב-22 בפברואר 2015 באשמת טרור. הודו וארצות הברית הביעו דאגה מהמעצר והטיפול בנשיד. [11] [12] ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי היה אמור לבקר גם באיים המלדיביים בשבוע השני של מרץ כחלק רביעי של ביקור אומה אצל השכנים באוקיינוס ההודי. אבל מאוחר יותר הוא השמיט את האיים המלדיביים מהסיור שלו. [13] [14]
במהלך מגפת הקורונה של 2020, הודו הושיטה עזרה לאיים המלדיביים בצורה של תמיכה פיננסית, חומרית ולוגיסטית.
באפריל 2020, הודו סיפקה תמיכה בהחלפת מטבעות בסך 150 מיליון דולר כדי לעזור לאיים המלדיביים לצמצם את ההשפעה הפיננסית של COVID-19.[15] כמו כן, באפריל, לבקשת ממשלת המלדיביים, העביר חיל האוויר ההודי 6.2 טונות של תרופות חיוניות וחומרים מתכלים לבתי חולים למלדיביים, כחלק מ"מבצע סנג'יבאני". אספקה זו נרכשה על ידי ארגון הסחר הממלכתי של המלדיביים מספקים בהודו, אך לא ניתן היה להעבירן עקב הסגרים של COVID-19.[16] הודו גם שלחה מוקדם יותר צוות רפואי עם תרופות חיוניות כדי לעזור לאיים המלדיביים להילחם בהתפרצות הקורונה, כמו גם סיפקה דגני מזון חיוניים ומוצרי מאכל למרות אתגרים לוגיסטיים בעקבות הסגרים.[17] מבצע זה נקרא מבצע Sanjeevani.
בדצמבר 2023 נבחר מוחמד מואיסו לנשיא המלדיביים. מואיזו ניהל קמפיין המבוסס על הסיסמה "הודו החוצה", שהתמקד בהרחקת עשרות החיילים ההודיים המוצבים במדינה כדי להפעיל מסוקי חירום וכלי טיס של המעצמה - את הכלים הללו תיאר כאיום על הביטחון הלאומי והריבונות של המדינה.
במה שרבים ראו כסימן מובהק לסדרי העדיפויות שלו, לאחר כניסתו לשלטון, הביקור הנשיאותי הראשון של מואיזו היה בסין, שם חתמו שתי המדינות על כ-15 עסקאות, ומאז הוא מחזיק בתוקף בהתחייבותו לסלק את כל החיילים ההודיים מהמדינה.
המתיחות עלתה עוד יותר בינואר לאחר שראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ביקר בלאקשדוויפ, ארכיפלג הודי הממוקם 80 מייל צפונית לאיים המלדיביים במטרה לקדם תיירות. הביקור נתפס על ידי חלק מאזרחי וממשלת האיים המלדיביים כניסיון למשוך מטיילים מארצם, שכלכלתה תלויה במידה רבה תיירות.
במרץ 2024 הכריז מואיזו על סילוק כל החיילים ההודים מהאיים המלדיביים מאחר שהם סמל לבריונות של ההודים. ההתקררות ביחסי המדינות נובע ממאבקי המעצמות האזוריות על בעלות ברית במיקומים אסטרטגיים ברחבי האוקיינוס ההודי ואסיה.
המלדיביים רואים בדרך כלל בהודים ובהודו כידידים ושכנים מהימנים בתחום הכלכלי, החברתי והפוליטי. שתי המדינות חלקו קשרים היסטוריים ותרבותיים.
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)