יחסי הודו–סומליה | |
---|---|
הודו | סומליה |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
3,287,263 | 637,657 |
אוכלוסייה | |
1,455,280,125 | 19,224,301 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
3,549,919 | 11,680 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
2,439 | 608 |
משטר | |
רפובליקה סוציאליסטית פדרלית | רפובליקה |
יחסי הודו–סומליה הם היחסים הבינלאומיים הקיימים בין הודו לסומליה.
הודו פתחה את שגרירותה במוגדישו בשנת 1961.[1] השגרירות נסגרה בעקבות פרוץ מלחמת האזרחים בסומליה ב-1991. הנציבות העליונה של הודו בניירובי, קניה מוסמכת במשותף לסומליה.[2] סומליה מחזיקה שגרירות בניו דלהי.[1]
ראש ממשלת סומליה עבדיראשיד עלי שרמרקה ביקר בהודו ב-1963. הוא ביקר שוב במדינה כנשיא בשנת 1968.[1] הנשיא חסן שייח' מחמוד ביקר בניו דלהי כדי להשתתף בפסגת הפורום השלישית של הודו אפריקה באוקטובר 2015.[3] למחמוד הוענק תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברקטולה במהלך הביקור. עוד כמה פקידים סומליים ברמה גבוהה ביקרו במדינה. מהודו, הביקורים הבכירים ביותר בסומליה היו ברמת שר המדינה.[1]
בהיותה חברה לא קבועה ב-UNSC בשנים 2011–2012, הודו שימשה כיושבת ראש ועדת הסנקציות של סומליה-אריתריאה של ה-UNSC.[1]
הסחר בין הודו לקרן אפריקה החל מימי קדם.[1]
הסחר הדו-צדדי בין הודו וסומליה הסתכם ב-391.05 מיליון דולר בשנים 2014–2015, ורשם צמיחה של 51% לעומת התקציב הקודם. הודו ייצאה לסומליה סחורות בשווי 352.81 מיליון דולר וייבאה בשווי 38.25 מיליון דולר.[1]
מאז 2008, הודו מספקת לסומליה גישה חד-צדדית לשוק פטורות ממכס ליצוא של סחורות ושירותים.[1]
הודו סיפקה לסומליה תרופות ובגדים ב-1961, ו-160,000 דולר של ציוד סיוע בשנת 1992.[4] הודו תרמה 100,000 טונות של חיטה לסומליה, קניה וג'יבוטי בשנת 1985.[5]
פרויקט Pan African e-Network, יוזמת הדגל של הודו באפריקה, נחנך ב-16 באוגוסט 2010 בסומליה. הודו תרמה 2 מיליון דולר לנציגות האיחוד האפריקאי לסומליה (AMISOM) במאי 2011, ומיליון דולר נוסף במרץ 2012. בספטמבר 2011, הודו סיפקה 8 מיליון דולר לסומליה, קניה וג'יבוטי באמצעות WFP.[1]
אזרחי סומליה זכאים למלגות במסגרת התוכנית ההודית לשיתוף פעולה טכני וכלכלי והמועצה ההודית ליחסי תרבות.[1]
הודו חברה בקבוצת הקשר של האו"ם כנגד פיראטיות מול חופי סומליה. מאז 2008, הצי ההודי עורך סיורים נגד פיראטיות במפרץ עדן.[1] לראשונה, הממשלה אישרה את חיל הים לפעול באופן אוטונומי מבלי לבקש אישור מניו דלהי לבצע פעולות בודדות.[6]
"ספינת אם" פיראטית ירתה על ספינת מלחמה הודית ב-26 בנובמבר 2008, אך הוטבעה לאחר שספינת המלחמה השיבה באש. בערך באותה תקופה, INS Tabar מנע ניסיון חטיפת ספינת משא הודית מול חופי סומליה. Tabar נשלחה על ידי חיל הים באוקטובר 2008 כדי ללוות כלי שיט מול חופי סומליה. הספינה ליוותה למעלה מ-35 אוניות בבעלות הודית ובבעלות זרה עד סוף נובמבר 2008.[6]
לאחר פגישה בין ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ונשיא סומליה חסן שייח' מוחמד באוקטובר 2015, הסכימו שתי המדינות להגביר את שיתוף הפעולה ביניהן בפעולות אבטחה ימיות ונגד פיראטיות.[7]
ספינת מטען עם דגל הודי בשם MV Al Kausar נחטפה על ידי פיראטים סומליים ליד האי סוקוטרה ב-1 באפריל 2017.[8] כלי השיט היה דאו שנשא חיטה וסוכר, והפליג מדובאי לבוססו בפונטלנד, סומליה עם 11 אנשי צוות על הסיפון. כל אנשי הצוות היו אזרחים הודים.[9][10] הפיראטים לקחו את הדאו אל החוף למדינת גלמודוג המרכזית של סומליה. כוחות הביטחון הסומליים פשטו על הדאו מה שהוביל לבריחת הפיראטים לאזורים ההרריים שבין אל-חור להארדהיר עם תשעה אנשי צוות כבני ערובה. כוחות סומליים חילצו את הדאו, את המטען שלו ואת שני אנשי הצוות שננטשו על ידי הפיראטים בתוך העימותים.[11] פשיטה שלאחר מכן של כוחות סומליים שחררה את תשעת אנשי הצוות הנותרים, וכל 10 הפיראטים נלכדו. הפיראטים תכננו להשתמש בבני הערובה ההודים כדי לדרוש את שחרור הפיראטים המוחזקים בבתי הכלא ההודיים.[12] הצי ההודי השתלט על הדאו ואנשי הצוות שלו ב-13 באפריל 2017. לאחר שביצעה בדיקות רפואיות לאנשי הצוות וסיפקה מחדש את כלי השיט, ספינת חיל הים ליוותה את "אל קאוסאר" ליעדה המתוכנן.[13]
לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסומליה ב-1991, כמה סומלים ביקשו מקלט בהודו. קהילת פליטים זו מהווה את עיקר המהגרים הסומליים במדינה. נכון לשנת 2007, יש בהודו כ-600 סומלים, 80-90% מהם מרוכזים בעיר היידראבאד. ערים אחרות עם אוכלוסיות גדולות כוללות פונה, ניו דלהי, מומבאי, מיסורו ואורנגבאד.[14]
סומלים מבקרים לעיתים קרובות בהודו כדי ללמוד במדינה או כדי לפנות לטיפול רפואי.[1] הנשיא לשעבר של סומליה חסן שייח' מוחמד למד בהודו בשנות ה-80.[1]
סוחרים הודים עסקו במסחר עם סומלים מאז ימי קדם.[1] הנוסע הערבי אבן בטוטה תיעד את נוכחותם של סוחרים הודים בקרן אפריקה עוד בשנת 1331. בטוטה כתב שהסוחרים גרו עם משפחותיהם בבניינים של קומה אחת או שתיים. עד המאה ה-19 החלו סוחרים הודים בסומליה לייצא משק חי לייצוא, בשר, עורות ומוצרים חקלאיים מדרום סומליה.[15]
בעלי מטעים איטלקיים שכרו הודים לעבודה במטעים בסומליה (בעיקר בסביבות קוריולי) בשנות ה-40 וה-50. הודים הקימו גם כמה עסקים במדינה. על פי ההערכות, גרו בסומליה כ-200 משפחות הודיות, המעורבות בעיקר בבדים גוססים במוגדישו ובמרקה.[1] הקהילה ההודית בסומליה התגוררה בעיקר בערים והיו לה בתי ספר ומתקנים משלה. באותה תקופה, הסומלים היו בעיקר נוודים ששוטטו באזורים הכפריים.[15] משפחות הודיות בקיסמאיו עברו למוגדישו בתחילת שנות ה-80, וכמעט כל הקהילה ההודית בסומליה עזבה את המדינה לאחר שהחלה מלחמת האזרחים בסומליה ב-1991. רוב ההודים בסומליה עברו למומבסה, קניה.[1] לאחר מלחמת האזרחים, כל הנכסים בבעלות הודית בסומליה נתפסו על ידי מיליציה חמושה.[15]
בסביבות 4,600 חיילים הודים השתתפו ב-UNOSOM II בשנים 1993–1994. המחלקה ההודית של UNOSOM II, בראשות הבריגדיר חבר הפרלמנט בהאגאט, כללה שריון, מסוקים והצי ההודי, והתבססה בבאידוה. 12 חיילים הודים נהרגו בפעולות בסומליה. מלבד פעולות שמירת השלום, ביצעו כוחות הודים גם פעילויות הומניטריות ושיקום. חיילים הודים חילקו תרופות וזרעים בשווי של 77,000 דולר.[1]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)