יני ברנדס-ברילסלייפר
 | |
| לידה |
24 באוגוסט 1916 אמסטרדם, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 2003 (בגיל 86) אמסטרדם, הולנד |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| מקום קבורה |
Zorgvlied |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
מריאן "יני" ברנדס-ברילסלייפר (בהולנדית: Marianne "Janny" Brandes-Brilleslijper; 24 באוקטובר 1916 – 15 באוגוסט 2003) הייתה ניצולת שואה הולנדית אשר התפרסמה בתור אחד האנשים האחרונים שראו את אנה פרנק. הייתה אחותה של הזמרת לין ילדתי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברנדס-ברילסלייפר נולדה בשם מריאן ברילסלייפר, למשפחה יהודית באמסטרדם ב-24 באוקטובר 1916.[1] כינוי החיבה שלה היה "יני". אחותה הגדולה הייתה הזמרת לין ילדתי אשר כונתה "ליינטיה". ב-1939 היא נישאה לקורנליס תוניס "בוב" ברנדס (1912-1998), והוסיפה את שם משפחתו לשם משפחתה. היו להם שני ילדים: רוברט, וליזלוטה דולורס. אחותה נישאה למוזיקאי הגרמני אברהרד רבלינג (גר') לאחר שב-1940 נכבשה הולנד בידי הוורמאכט, החלו יהודי הולנד לחשוש לעורם. יני ואחותה לא הזדהו כיהודיות, ולא ענדו טלאי צהוב. הן הצטרפו יחד עם בעליהן למחתרת ההולנדית, והכינו מחבוא מיוחד בו הסתירו ילדים יהודיים מידי הנאצים. הם גם זייפו תעודות עבור יהודים שניסו להימלט.[2]
בקיץ 1944, נחשפה פעילותם בעקבות הלשנה.[3] יני ולינטייה נעצרו ונשלחו למחנה המעבר המשטרתי ליהודים וֶסְטֶרְבּוֹרְק. בני משפחותיהן נאלצו לרדת למסתור עד סוף המלחמה. הן נרשמו כ"פושעים", ונשלחו לצריפי העבודה. בצריפים אלו הן פגשו את האחיות מרגוט ואנה פרנק והתיידדו עמן. לאחר מכן הועברו הן יני וליינטיה, והן מרגוט ואנה לאושוויץ ומשם לברגן-בלזן. על פי עדותה של יני, אנה פחדה מהכינים ששרצו בבגדי האסירים, ותמיד השתדלה לסייע לילדים חלשים ממנה במחנה.[4] במרץ 1945 השתוללה במחנה מגפה קשה של טיפוס הבהרות שלא פסחה על האחיות פרנק. יני ואחותה טיפלו בהן כמיטב יכולתן. על פי עדותן, אנה הייתה, למרות מצבה הקשה, "חברותית ומתוקה" והחליטה להישאר קרוב לאחותה ככל שניתן. מרגוט מתה, ומספר ימים לאחר מכן גם אנה. לאחר ימים מספר חזרו יני וליינטיה לביתן שלהן וראו כי המיטה אותן חלקו האחיות ריקה. ליינטיה כתבה מאוחר יותר: "אני ידעתי מה משמעות הדבר, מאחרי הביתן מצאנו אותה [את אנה] והנחנו את הגוף הרזה בתוך שמיכה ונשאנו אותה אל קבר אחים. זה כל מה שיכולנו לעשות".[5] ב-8 במאי הסתיימה המלחמה, וב-21 במאי הועלה המחנה באש בידי הצבא הבריטי ונמחה מעל פני האדמה.
לאחר השחרור, התאחדה יני עם משפחתה. באמצעות הצלב האדום היא איתרה את אוטו פרנק והודיעה לו על מותן של בנותיו. היא הפכה לקומוניסטית ופציפיסטית פעילה.[6] ב-1987 היא התראיינה לסרט התיעודי "שבעת החודשים האחרונים של אנה פרנק" (Laatste Zeven Maanden van Anne Frank). היא התגוררה באמסטרדם עד מותה מאי ספיקת לב ב-15 באוגוסט 2003 בגיל 86.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יני ברנדס-ברילסלייפר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יני ברנדס-ברילסלייפר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מידע על משפחתה כמו גם על ילדותה, ניתן לראות כאן
- ^ פעילותם הוכרה על ידי ארגון יד ושם, ורבלינג קיבל את התואר חסיד אומות העולם
- ^ LIN JALDATI (בהולנדית)
- ^ Camp nurse, last person to see Anne Frank alive, dies
- ^ Lin Jaldati "Bergen-Belsen" in Hyman A. Enzer, Sandra Solotaroff-Enzer, eds. Anne Frank. Reflections on Her Life and Legacy. Urbana and Chicago: University of Illinois Press, 2000. ISBN 978-0-252-06823-2.
- ^ Jannie Brandes-Brilleslijper