יסניץ
 סמל יסניץ | |
 | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה פדרלית |
 סקסוניה-אנהלט |
| שטח | 14.25 קמ"ר |
| גובה | 71 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 3,580 (2006) |
| ‑ צפיפות | 251 נפש לקמ"ר (2006) |
| קואורדינטות | 51°41′00″N 12°18′00″E / 51.683333333333°N 12.3°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
| http://www.jessnitz.de | |
  | |
יֶסניץ (בגרמנית: Jeßnitz ביידיש: יעסניץ) היא עיר במדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה. העיר ממוקמת על הנהר מוּלדֶה (Mulde), בין דסאו, השוכנת 20 ק"מ מצפון לה, להאלה, כ-30 ק"מ מדרום-מזרח, וללייפציג, 35 ק"מ מדרום. על אף שלא הייתה מרכז יהודי, התקיימה בה במאה ה-18 סובלנות ליהודים ובין השנים 1716 ל-1744 התקיים בעיר מרכז גדול לדפוס עברי והוצאה לאור.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר נזכרת לראשונה ב-1259 ככפר דייגים, אך ייתכן שהתקיימה עוד לפני כן. בשנת 1401 היא כבר מוזכרת כעיר. החל ב-1408 הייתה חלק מנסיכות אנהלט-דסאו.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרישום הראשון לקהילה יהודית בעיר הוא מ-1680. מספר יהודי העיר הגיע לשיא בין 1835 ל-1840, אז נמנו בה 165 יהודים. ערב עליית הנאצים לשלטון נמנו בה 29 יהודים בלבד. ב-1744 ו-1796 נוסדו בעיר בית כנסת ותלמוד תורה, וב-1865 הוקם בית כנסת חדש, שהועלה באש בליל הבדולח. בין נובמבר 1942 לאפריל 1943 נשלחו כל חברי הקהילה לטרזיינשטט.
בית הדפוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1716 ל-1744 התקיים בעיר מרכז גדול לדפוס עברי והוצאה לאור. הספר החשוב והמפורסם ביותר שהודפס שם היה מהדורת מורה נבוכים לרמב"ם עם פירוש האפודי, אשר קרשקש ושם טוב, וכן שני ספרים בעלי חשיבות לתנועת ההשכלה המוקדמת – "נחמד ונעים" לדוד גנז ו"מעשה טוביה" לטוביה הכהן.
בשנת 1717 פתח ישראל בר אברהם, כומר שהתגייר, בית דפוס בעיר קֶטֶן, תחת חסותו של הדוכס ליאופולד (אנ') הדפוס הדפיס בשתי שנות קיומו ארבעה ספרים עבריים בלבד. אולם, הרשויות בעיר לא אִפשרו לבית הדפוס לפעול ולכן עקר ישראל ליֶסניץ, שהייתה גם היא תחת חסות הדוכס ליאופולד והציעה תנאים טובים יותר ליהודים. בית הדפוס כלל מחלקה להדפסת ספרים עבריים ומחלקה להדפסת ספרים בלשונות אחרות. בית הדפוס היה פעיל וזכה להצלחה עד שבשנת 1726 עקר ישראל לוואנדסבק (ואנזבעק, Wandsbek, אחת מקהילות אה"ו, כיום שכונה בהמבורג)[1]. ב-1738 הקים שלמה פרנקל (אחיו של רב קהילת דסאו, דוד פרנקל) את בית הדפוס מחדש על מנת להדפיס מהדורה מהודרת של משנה תורה לרמב"ם עם פירושים. המשימה מומנה על ידי קהילת דסאו והרבנים דוד פרנקל ואביו, נפתלי הירש. החלק הראשון ראה אור שנה מאוחר יותר, והוקדש ל"שר ליאופולד". שני החלקים הבאים ראו אור במהלך השנתיים שלאחר מכן. ב-1742 הושלם החלק הרביעי, ובאותה שנה נפתח בית דפוס מתחרה בדסאו, שמשך אליו רבים מפועלי הדפוס. עם זאת הצליחו להדפיס בבית הדפוס את מהדורת מורה נבוכים (שהוקדשה ל"אדוננו הדוכס האדיר החסיד המיוחס לעאָפלדוס") ואת ספרו של דוד גנז "נחמד ונעים", מאה שנה לאחר כתיבתו. לאחר מכן נסגר בית הדפוס.
מבחר ספרים שנדפסו בבית הדפוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה אריה בן צבי הירש, אהלי יהודה, תע"ט
- יחיאל מיכל בן עזיאל, נזר הקודש, תע"ט
- משה אלשיך, מראות הצובאות, ת"פ
- טוביה הכהן, מעשה טוביה, ת"פ
- מאיר בן לוי מזולקוה, ליקוטי שושנים, תפ"ב
- צבי הירש בן רבי עזריאל מווילנא, עטרת צבי, תפ"ב
- ספר רפואות, תפ"ב
- משה אלשיך, רוממות א-ל, תפ"ד
- רבי יצחק מדורא, שערי דורא, תפ"ד, עם פירושו של רבי מרדכי יפה, בעל ה"לבושים"
- שלמה זלמן הענא, שערי תפלה, תפ"ה
- ישראל בן אברהם, דברי חכמים וחידותם, תפ"ו
- אליעזר בן יהודה מפינצ'וב, דמשק אליעזר, תפ"ג
- רמב"ם, משנה תורה
- רמב"ם, מורה נבוכים, תק"ב
- לקח טוב, ו'ר'א'ו' מ'י' ב'ר'א' א'לה (תק"ג)
- דוד גנז, נחמד ונעים, תק"ג
- יהודה אבן תיבון, רוח חן, תק"ד
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים דב פרידברג, תולדות הדפוס העברי, בערים האלה שבאירופה: אויגניון, איזנא (אנ'), אמשטרדם, אנטוורפן, באזיליאה, ברונא, דיהרנפורט, דעסויא, האלי, ווינא, טהינגן, יעסניץ, לונדון, ליידן, מיץ, צוריך, קרלסרוהה, קושטנץ, קטן, קליווא ושטרסבורג, אנטוורפן תרצ"ז-1937, עמ' 76–78.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יסניץ- אתר האגודה לחקר ההיסטוריה של המקום
- דף באתר Destroyed German Synagogues And Communities
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אברהם יערי, מחקרי ספר, ירושלים תשי"ח, עמ' 250.
