יצחק פרנקל פרנל

פירוש נוסף ערך זה עוסק באמן ישראלי. אם התכוונתם למתרגם וחוקר יהודי, ראו זעקיל יצחק פרנקל.
יצחק פרנקל פרנל
Alexandre Frenel
לידה 1899
אודסה, האימפריה הרוסית (אוקראינה)
פטירה 1981 (בגיל 82 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה צפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 19 בדצמבר 1919, באונייה רוסלאן
מקום לימודים
זרם באמנות אקספרסיוניזם, קוביזם, פוטוריזם, אבסטרקט, ריאליזם
השפיע על משה קסטל, מרדכי לבנון, ציונה תג'ר, מרדכי לבנון, שמשון הולצמן, רולי שפר, אביגדור סטימצקי, יוסף קוסונוגי, אריה ארוך, יחזקאל שטרייכמן
פרסים והוקרה

פרס דיזנגוף 1934, 1938, 1939, 1940, 1948

Grand Prix de Paques (nude) 1972, Grand Prix de Noel (expressionism) 1972, Grand Prix de Deauville 1973, Grand prix International de Peinture de la Côte d’Azur en France Finale 1973
צאצאים אליעזר פרנקל
מספר צאצאים 8
https://www.frenkelfrenel.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק (אלכסנדר) פרֶנקל (פְרֵנֵל) (10 באוגוסט[1] 1899, אודסה – 1981, תל אביב) היה צייר, פסל ומעצב תפאורה ישראלי ובין-לאומי[2]. חתן פרס דיזנגוף לציור (1938, 1947–1948). יצחק פרנקל נחשב לאב האמנות המודרנית בישראל ואחד מחשובי האמנים היהודים של אסכולת פריז[3][4]. ידוע בתור מי שהביא לארץ ישראל את השפעת אסכולת פריז[5], ולימד ציירים רבים שהפכו לימים גם הם למובילים בארץ בתחום האמנות.

פעל וישב בפריז, פורטוגל, דרום אפריקה, אודסה וישראל (ביחוד בצפת ובתל אביב)[6].

תחילת דרכו, אודסה 1899–1919

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק פרנקל נולד בשנת 1899 בעיר אודסה שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), השישי משבעת ילדיהם של יוסף-צבי ויוכבד בת רפאל כשר, נצר לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב. כילד הועידו לו הוריו עתיד של מהנדס או לבלר, אך אהבתו לציור הכריעה. הוא למד בישיבה אצל הרב בודילקיס[7], שם הכיר את הצייר חיים גליקסברג[6]. למד ב"חדר מתוקן" שנוהל על ידי הסופר מנדלי מוכר ספרים[8].

כילד התגורר במתחם שבה שכן בית הדפוס של ביאליק ורבניצקי, בעלי הוצאת "מוריה"[6]. ב-1916 התקבל לבית הספר לציור באודסה (שם למד עד 1918)[7]. ב-1919 למד אצל אלכסנדרה אקסטר, מורה קונסטרוקטיביסטית, קוביסטית ועתידנית וציירת רבת השפעה באקדמיה לאמנויות יפות באודסה, אחד מבתי הספר המובילים לאמנות ברוסיה הצארית[9]. עם פרוץ המהפכה הרוסית, פרנקל וצעירים אחרים הועסקו בהכנת עיטורים וכרזות עבור אנשי המהפכה המקומיים תחת הנחייתה של אלקסנדרה אקסטר[8]. בתקופה זו גם ניסה להתקיים מביצוע עבודות גרפיות ומכירת איורים.

בתקופה זו נאמר שנאחז בדרכי הציור של סזאן. ב-1919 עלה לארץ ישראל באונייה רוסלאן[7] עם אחיו הגדול משה[8].

תחילת שנות ה-20 בין פריז לארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייה לארץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו למד ב"חדר מתוקן". בין השנים 1916–1918 למד ציור בבית ספר בעיר הולדתו. בשנת 1919 עלה לארץ ישראל באונייה "רוסלאן". באונייה זו חזרו לארץ שליחי היישוב החדש אשר נתקעו בגליציה בזמן מלחמת העולם הראשונה, מהם שמע לראשונה הצייר הצעיר על צפת. סיפוריהם על צפת ונופיה הלהיבו את הצייר, עד סוף חייו היוותה צפת מוקד ומוזה לאמונותו[7].

התומר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיעו לארץ ישראל פתח סטודיו לציור בנגריה של גימנסיה הרצליה בתל אביב, ציונה תג'ר הייתה אחת מתלמידיו. לקראת חגיגות הפורים תר"פ התכוננו לפתוח תערוכת תמונות, אך בשל מאורעות תל חי, נדחה[7]. בנוסף, היה שותף להקמת קואופרטיב "התומר" יחד עם קונסטנטינובסקי, הפסל הלפרין ומרים חד גדיא (אשתו הראשונה של רפאל אבולעפיה)[7]. הקואופרטיב ביקש לקדם אמנות מודרניסטית בארץ-ישראל[10][9]. האמנים הצעירים התקיימו ממכירת כדים מעוטרים אשר מכרו בשוק ביפו ואף מעבודות צביעה. האמנים שכרו בית מלאכה קטן בת"א בסמטת הבד (ברחוב הרצל/אילת). באפריל של 1920, יצחק פרנקל והזוג קונסטן הוזמנו להציג בתערוכת האמנות הראשונה בתל אביב שאורגנה על ידי יעקב פרמן שעלה גם הוא באונייה רוסלאן[8]. הצעירים התקשו מאוד להתקיים כאמנים בעיירה הקטנה ובסוף 1920 עזבו את הארץ[8].

ב-1920 נסע לפריז וחי שם בין השנים 1920–1925[9].

פריז – אסכולת פריז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא התחיל את דרכו לשם דרך מצרים יחד עם זוג האמנים יוסף ויהודית קונסטנט. הם הציגו תערוכה בקהיר ואלכסנדריה, ומשם המשיך פרנקל לבדו לפריז[7][6]. שם למד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (École des Beaux Arts, הבוז-אר) ובנוסף באקדמיה גראנד שומיאר (אנ') בה נפגש באמנים יהודים כגון חיים סוטין ומישל קיקואין ועוד אשר הפכו יחדיו לאסכולת אקול דה פארי (École de Paris)[6]. הוא למד בסטודיו של הפסל אנטואן בורדל ואצל הצייר אנרי מאטיס.

פרנקל אמור היה לקבל ממשפחת שושנה פרסיץ (מייסדי הוצאת הספרים 'מסדה') מלגת לימודים .אך גילה פרנקל כי היא נועדה רק ללימודים אצל פסל נחום אהרונסון. למרות זאת נרשם לאקדמיית גראנד שומיאר. חי תחילה בעוני רב, הוא גורש מחדרו ואף חי לתקופה ארוכה מתחת לגשרים וברחובות[11]. פרנקל בתקופה זו נתפס על ידי המשטרה ולמזלו נשלח לקצין חובב אמנות, שבמקום לגרשו מצרפת מסר אותו לחסותו של סוחר יהודי. לאחר מכן סודר לפרנקל עבודת משמרת לילה בתחנת הרכבת, כל עוד יכול היה להמשיך בלימודיו בשעות היום[8]. הוא חי כך בדוחק רב עד שקיבל מלגת לימודים בזכות מר וורמסר, אחד מעוזריו של הברון דה-רוטשילד[11][12].

ב-1923 הצטרף למועדון הציוני בפריז, שם פגש את אשתו הראשונה, יהודית[8].

בתקופה זו הציג מעבודותיו בסלון העצמאים ב-1924 ובסלון הסתיו. עבודותיו זכו לתשבחות והערכות בעיתונאות הצרפתית מפיהם של מבקרים בעלי שם כגון מוריס רינאל, פרנציס קרגו ולדמר ז"ורז ואחרים[11]. עבודותיו שאבו מסגנונות הציור האוונגרדיים של התקופה, בעיקר הקוביזם והאמנות המופשטת, כדוגמת הציור חיבור ללא עצמים, אשר הציג ב-1926 לאחר שובו לארץ.[13][14]. ציור חשוב אחר מתקופה זו הוא הציור עקידת יצחק שצויר בשנת 1924, מן הראשונים המתארים נושא זה באמנות הישראלית. הציור עוצב בהשראת מסורת ציורי העקידה ובהשפעת הפולקלור הצפתי, עליו נמנים אמנים כגון משה בן יצחק מזרחי[15].

מהפכה באמנות הארץ ישראלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטודיו של פרנקל בתל אביב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו פתח פרנקל ב-1925 את "הסטודיה לציור שליד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים", שפעל בתל אביב עד לשנת 1929. על התלמידים בסטודיו נמנו מרדכי לבנון, דוד הנדלר, אריה נבון, ג'ניה ברגר, שמשון הולצמן, סימה סלונים, יוסף קוסונוגי ואחרים. שם לראשונה יכלו תלמידיו לראשונה בארץ לראות רפרודוקציות של האמנים הבולטים מתוך הזרמים השונים באותה עת בצרפת[16]. יש האומרים כי בסטודיו של פרנקל לראשונה בארץ הייתה הדרכה יסודית אשר אפשרה להם להכיר את יסודות הציור המודרני[16]. תלמידי בצלאל כגון משה קסטל, אביגדור סטימצקי, פיין, ארוך, הפסל בן צבי ועוד היו יורדים לתל אביב לסטודיו של פרנקל ובכך ספגו גם הם את ההשפעה הצרפתית[14].

בצריף הסטודיו של תיאטרון "האהל" נפתחה ב-14 בינואר 1926 תערוכה ראשונה של "אמנים מודרניים", התשובה התל אביבית לתערוכת "מגדל דוד" הירושלמית (אשר הושפעה מאסכולת "בצלאל". גם בחלק מתערוכות מגדל דוד, פרנקל הציג את יצירותיו[8]. בין המציגים בתערוכת "אמנים מודרניים" היו פרנקל ותלמידיו, (שם הציג את "חיבור ללא עצמים" ואת "כינור")[6][17]. ציוריו נחשבים לציורים המופשטים הראשונים אשר נראו בארץ עוררו סערה רבה בתקופה[8][13][14].

בתקופה זו היה בין מקימי קבוצות האמנים, "אגד" ו"מסד"[12].

השפעתו – אסכולת פריז בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורו בתערוכת בית הספר לבנים בפסח 1927 נחשב לכזה שהכריע את המאבק בין אסכולת המודרניזם המושפעת על ידי École de Paris ואסכולת בצלאל השמרנית, לטובת האמנות המודרנית[6].

פרנקל ארגן תערוכות לתלמידיו ולו אשר הוצגו ב-1926 ו-1927, בעקבות התערוכות ב-1928 הוצגו שתי תמונות נוף של פרנקל באלבום צבעוני של כתב העת "מסחר ותעשייה" ב-1928[8]. השתתף גם ב-1929 בתערוכה הכללית הראשונה שאורגנה על ידי איגוד האמנים העבריים ביריד המזרח[8].

בהשראת פרנקל, רבים מתלמידיו נהרו לצרפת על מנת לחזק את יכולתם ולהעשיר את עצמם באמנויות המודרניות בפריז. עם שובם של אמנים אלו מחו"ל חלה התחזקות של אמנות המושפעת מפריז ובכך הוטמעו עוד יותר הסגנונות המודרניים בארץ על חשבון הסגנונות אשר הקדימו את חזרת פרנקל לארץ ישראל[14].

בתקופה זו החלה היכרותו הראשונה עם העיר הרוחנית, צפת. כבר בשנים אלה החל לצייר את העיר ואת נופיה המרשימים. הצייר עתיד יהיה להשתקע בה.[17]

שנות ה-30

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריז 1929–1934

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1929–1934 נסע לתקופה שנייה בפריז, שם החל ליצור בסגנון ריאליסטי. בנוסף המשיך להשתתף בתערוכות וסלונים רבים. בתקופה זו גם עבד על ציורי פרסקו[11].

תקופה זו הייתה גם קשה כלכלית עבור פרנקל, בשל המשבר שפקד את אירופה ואירופה. בנוסף עליית האנטישמיות באירופה אולי הביאה למפנה בסגנונו הציורי. שינוי נטיותיו האמנותיות היה כנראה חלק מהתהליך אשר התהווה בקהילת האמנים במונטפארנס (רובע בפריז) אשר חזרו לנושאים מסורתיים ביותר באמנות כמו דיוקנאות, נוף, טבע דומם ועירום וחיפשו לשאוב השראה מהאמנים הגדולים של תקופות קודמות כמו רמברנדט, שארדאן, גויה, סזאן, ולאסקס ועוד[8]. השינויים בסגנונו הציורי של פרנקל השפיעו רבות על תלמידיו וכך המשיכו להשפיע על האמנות הישראלית למשך עשורים לאחר מכן למרות שבאירופה עם דעיכת פריז כלבה של האמנות הבין הלאומית (בשל הכיבוש הגרמני בשנות ה-40) לא ניכרת השפעה זו[8].

שיבה ארצה, התיאטרון, הבוהמה של תל אביב הקטנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצחק פרנקל מצייר בחצר ביתו, צפת

עם שובו לארץ ב-1934 ביקר בירושלים רבות והציג את יצירותיו שם פעמים רבות. הוא צייר בבדים גדולים את נופי ירושלים, את העיר העתיקה ואף את בית הכנסת של הרב יהודה החסיד (ציור זה נרכש על ידי מוזיאון פילדלפיה לאחר מכן)[11].

בתקופה זו השתקע בתל אביב שם מונה לאחראי האמנותי בעדלאידע של העיר[12]. הוא פעל ועבד בתיאטרונים: בתיאטרון "אהל": "מסעות בנימין השלישי", "היער", "יושה עגל", "אחים אשכנזי", "הקמצן", "דישראלי", "הילד איננו", "שומרי החומות" ובתיאטרון "הבימה": "אנוסים", "מירל'ה אפרת", "בנות הנפח", "האדם והשטן", "בערבות הנגב", "ראובני שר היהודים" – 1940–1949 ועוד.[18][6]

פרנקל כמו חלק גדול מהבוהמה התל אביבית הרבה לשבת עם חבריו האמנים בבתי קפה כפי שעשה בפריז. במקום Le Dome ו-La Ruche, פרנקל ישב בשלג הלבנון[14], בקפה כסית ואף קפה אררט. בעצם בשל מצבם הכלכלי של האמנים ואנשי הרוח, הם הרבו לשבת בבתי קפה. כך פרנקל היווה דמות חשובה בפסיפס הבוהמי של תל אביב הקטנה, יחד עם נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, משה קסטל, לאה גולדברג ועוד דמויות מן התקופה[19][14].

פרנקל גם צייר רבים מן דמויות התקופה, בהם: י. ברטונוב, אברהם שלונסקי, חנה רובינא, י. קרני, משה הלוי, מסקין ועוד[11].

פרנקל החל גם לכתוב ולהביע את דעתו בנושאי אמנות בכתב העת "גזית", (כתב עת הנחשב לאוונגרדי מאוד בתקופתו)[14].

ב-1939 הציג בתערוכה העולמית של ניו יורק ציור פנורמי, "הארץ ויובליה" (13.5x3.5 מ')[20].

שנות ה-40, תיעוד היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפת, גבעת ברנר ותל אביב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1941 עבר לשנה לקיבוץ ברנר עם אשתו השנייה מרים אינספלד ובנו אליעזר פרנקל[8].

עם השנים העביר את עיקר פעילותו בארץ לצפת. ב-1942 ארגן את התערוכה הראשונה של ציורים בצפת, (דמי הכניסה היו גרוש אחד בלבד)[6]. פרנקל היה ממייסדי קריית האמנים של צפת, למרות שלא ראה את עצמו כחלק מקהילת אמני הקריה ועל כך יצר ניכור בינו לשאר האמנים[6]. הרבה לצייר ציורי נוף בפסטל בתקופה זו[8].

בין פרנקל ואגודת הציירים התפתח סכסוך, בשל סירובם להציג את עבודותיו בפסטל, על כן עזב במחאה את האיגוד ב-1943[8].

ב-1944 ניתנה לו קומה שלמה במוזיאון תל אביב להצגת עבודותיו. אך הניכור בין פרנקל לשאר הציירים התרחב ולבסוף קבוצת ציירים שכנעו את ד"ר חיים גמזו, מבקר האמנות של עיתון הארץ לכתוב ביקורת נוקבת על פרנקל. ארס הנכתב היה כה קשה שהומצא המונח "לגמז" בעקבותיו. לאחר פרסום הכתבה, פרנקל נתן מכת אגרוף לגמזו, לאחר שהעניין הובא לבית המשפט שילם פרנקל קנס סמלי של לירה אחת לגמזו[8].

תיעוד הכנסת הראשונה, פגישת מטכ"ל הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 הוזמן פרנקל לתעד אירועים היסטוריים של מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל. הוא הוזמן לתעד את ישיבת המטכ"ל הראשונה בראשות דוד בן-גוריון. לאחר מלחמת השחרור הוזמן להכין תמונת ענק של הכנסת הראשונה[12][18][21][11].

הוא גם צייר דיוקנאות של 120 חברי הכנסת הראשונה ואת ישיבת הכנסת הראשונה (בהם של אורי צבי גרינברג שנשמרה)[12][18][21]. פרנקל גם צייר דיוקנים של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, ואף הכין פורטרטים של ראשי הצבא[11].

ב-1948 היה בין האמנים שייצגו את ישראל בביאנלה של ונציה[22]. שם זכה לתשבחות והערכה בעיתונאות הבין-לאומית[11].

יצחק פרנקל ואורי צבי גרינברג, מביטים בגיליון עבודה של פרנקל. 1949

שנות ה-50 והלאה, לידה מחדש "פרנל"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 ו-1950 נבחר להציג את מדינת ישראל בביאנלה של ונציה[22][21].[23].

בתחילת שנות ה-50 שאף פרנקל לפתוח אקדימה לציור ובחר בצפת כמשכן בית הספר. פרנקל אשר היה ה"דיקן" לימד בביתו. הצייר האמין כי באותה העת לא היה בית ספר לאמנות רציני מספיק אשר עמד בסטנדרט האירופאי[24]. הוא שאף לסייע לעבד וליצור אמנות ישראלית. לאחר מספר שנים הופסקה פעילות בית הספר[24].

הכרה בין-לאומית וניכור מקומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1954 יצא שוב לתקופה של 6 שנים בצרפת ושב לארץ ב-1960, בזמן זה קנה דירה והתגורר ברחוב מופטאר שבפריז ולמד את אמנות הוויטראז' ועבודה עם זכוכית[6]. בתקופה הזו בצרפת התחיל לחתום את שמו כ"פרנל", דבר אשר הוביל לשמועות על התנצרותו, שמועה שגויה לחלוטין אך כזאת שהובילה לפגיעה בתדמיתו בישראל הצעירה[18].

ב-1979 הוצגה תערוכת יחיד של עבודותיו ב-"Orangerie" המפורסם בפריז לכבוד יום הולדתו ה-80. תערוכה זו נחנכה על ידי אלאן פויר (Alain Poher) נשיא הסנאט הצרפתי[23].

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 נישא ליהודית, והיה אב לאליהו ונחום. משנת 1927 חי עם מרים אניספלד, וממנה היה אב לבן נוסף: אליעזר (נולד ב-1929). הוא נשא את מרים בשנת 1954, לאחר שיהודית הסכימה להתגרש ממנו. בראשית שנת 1959 נפטרה אשתו מרים. לאחר מותה נישא בשלישית לאינגה שנפטרה בגיל 32[25], וכשהיה בן 69 נישא ברביעית, לאילנה (שהייתה אז בת 23)[26]. אילנה סייע לו לגדל את ילדיו מאשתו השלישית אינגה, בנוסף נולדו להם עוד שתי בנות[25].

ב-1948 ו-1950 נבחר להציג את מדינת ישראל בביאנלה של ונציה[22][21].[23].

בנו אליעזר פרנקל היה אדריכל, צייר ומחנך.

בשנת 1973 נפתח בקריית האמנים צפת מוזיאון פרנקל פרנל, המציג את יצירותיו[27].

ב-1979 הוצגה תערוכת יחיד של עבודותיו ב-"Orangerie" המפורסם בפריז לכבוד יום הולדתו ה-80. תערוכה זו נחנכה על ידי אלאן פויר (Alain Poher) נשיא הסנאט הצרפתי[23].

יצחק פרנקל פרנל נפטר ב-1981 בתל אביב ונקבר בצפת[25].

אלמנתו אילנה ניהלה עד מותה בשנת 2008 את המוזיאון[28]. המוזיאון פועל גם כיום.

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים אשר בהם זכה פרנקל[18][21][29]

  • מלגת לימודים ל-"בוז ארטס", פריז, צרפת, 1926–1929
  • פרס דיזנגוף לאמנות, עיריית תל אביב, 1935; 1938; 1939; 1940; 1934–1948 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב-יפו 1938 פרס דיזנגוף לציור ופיסול 1939 פרס דיזנגוף, לציור "יום חם, תל אביב" 1940 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב-יפו 1948 פרס דיזנגוף לציור ופיסול 1948 פרס דיזנגוף[11]
  • פרס האמנות של עיריית תל אביב, 1940
  • פרס עבור ליטוגרפיה, בריסל, בלגיה, 1958
  • פרס לציור עירום, צרפת, 1972
  • הפרס הגדול, קאן, צרפת, 1973 1973 פרס בינלאומי, הריביירה הצרפתית 1973 פרס בינלאומי, דוביל, צרפת

תערוכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנקל בחצר ביתו, צפת
יצחק פרנקל, צפת

תערוכות פרנקל[22]

  • יצחק פרנקל - גלריה לאמנות כ"ץ, תל אביב 1946
  • יצחק פרנקל - גלריה לאמנות כ"ץ, תל אביב 1948
  • יצחק פרנקל - גלריה לאמנות כ"ץ, תל אביב 1953
  • יצחק פרנקל - תערוכת יחיד בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב 1964
  • תערוכת תלמידי הסטודיו לציור שעל יד ועדת התרבות בהנהלת יצחק פרנקל אולם ועדת התרבות של ההסתדרות העובדים, תל אביב 15 בינואר - 15 בפברואר 1927
  • תערוכת תלמידי הסטודיו לציור שעל יד ועדת התרבות בהנהלת יצחק פרנקל הגימנסיה העברית "הרצליה", תל אביב, 1 בספטמבר - 30 בספטמבר 1927
  • יצחק פרנקל - רישומים מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 7 במאי - 28 במאי 1939
  • יצחק פרנל פרנקל - שחקנים תלבושת ועיצוב במות ב"הבימה", תיאטרון ירושלים, ירושלים, 15 בנובמבר - 13 בדצמבר 1994
  • יצחק פרנקל פרנל 1899 - 1981, מוזיאון פרנל פרנקל, צפת, 1999
  • תערוכת אמנים מודרניים (שלישית), צריף האהל, תל אביב
  • תערוכת ציירי ישראל 2: תקופת "מגדל דוד", תערוכה נודדת, ישראל
  • התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, גלריה לאמנות בבית "הבימה", תל אביב, 1941
  • התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, גלריה לאמנות בבית "הבימה", תל אביב, 1943
  • תערוכת אמני ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1951
  • דיוקן עצמי באמנות הישראלית, מוזיאון חיפה לאמנות, 1973
  • תערוכה קבוצתית, גלריה לים, תל אביב, 1974
  • ציורי ארץ ישראל, שנות העשרים עד סוף שנות הארבעים מתוך אוסף גבעון, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, 1985
  • עם בונה ארץ: היסטוריה ישראלית בראי האמנות, מוזיאון הרצליה, הרצליה, 1988
  • ימי מגדל דוד, מלחמת התרבות הראשונה באמנות ישראל, מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, ירושלים, 1991
  • התערוכה האמנותית הראשונה, גימנסיה "הרצליה", תל אביב, 1 באפריל - 7 באפריל 1920
  • התערוכה האמנותית התמידית בארץ-ישראל, אולם "נווה שאנן", תל אביב, 1921
  • התערוכה השנתית השישית של אגודת אמנים עברית, בית הספר "למל", ירושלים, 11 באפריל - 27 באפריל 1926
  • תערוכת אמנים מודרניים, צריף האהל, תל אביב, 7 במאי - 17 במאי 1926
  • התערוכה השנתית החמישית של אגודת אמנים עברית בקשר למפעל הסופר והאמן לטובת גאולת הארץ, מגדל דוד, ירושלים, 4 ביולי - 5 ביולי 1926
  • תערוכת אמנים מודרניים (שנייה), צריף האהל, תל אביב, 1 במאי - 31 במאי 1927
  • התערוכה השנתית השביעית של אגודת אמנים עברית, מגדל דוד, ירושלים, 4 בפברואר - 28 באפריל 1928
  • הפורטרט בארץ ישראל, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים, 13 בפברואר - 25 במרץ 1934
  • תמונת-הנוף בארץ-ישראל, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים, 27 במרץ - 21 באפריל 1934
  • תערוכת אמני ארץ-ישראל, מוקדשת לזכרו של מאיר דיזנגוף ז"ל, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1936
  • התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1939
  • התערוכה הכללית של אמני ארץ-ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1940
  • התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל לזכר ב. שץ מיסד בצלאל, גלריה לאמנות בבית "הבימה", תל אביב, 4 במרץ - 15 באפריל 1942
  • בית הנכות הלאומי בצלאל בירושלים - מבט לאחור, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים, 24 באוקטובר - 30 בנובמבר 1964
  • האקספרסיוניזם הישראלי בשנות השלושים וקשריו עם אסכולת פריז, מוזיאון ישראל, ירושלים, 5 באוקטובר - 30 בנובמבר 1971
  • ציירי ארץ ישראל 1945 - 1926, עבודות שמן, תערוכה שנייה לרגל שנת השלושים למדינת ישראל, גבעון גלריה לאמנות, תל אביב, 15 באפריל - 12 במאי 1978
  • תל אביב, מטרופולין קטנה (ת"א בציור הארצישראלי - שתי תקופות), תערוכה לציון 70 שנה לעיר תל אביב, גבעון גלריה לאמנות, תל אביב, 1979
  • תערוכות יום הזיכרון תשמ"ב, מוזיאון יד לבנים, פתח-תקוה, 1982
  • שנות העשרים באמנות ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 24 במאי - 3 בנובמבר 1982
  • אוסף רוז'ה ואריה דוברון, מוזיאון יד לבנים, פתח-תקוה, 20 בספטמבר - 29 באוקטובר 1983
  • ציוני-דרך באמנות ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 8 בדצמבר 1985 - 3 במרץ 1986
  • רובינא - ציירי הארץ מציירים את חנה רובינא, מוזיאון בית ראובן, תל אביב, 29 בדצמבר 1987 - 5 בנובמבר 1988
  • אמנות בהסתדרות: מבחר מאוסף הוועד הפועל, בית הוועד הפועל, תל אביב, 1989
  • פני המשורר - חיים נחמן ביאליק, דיוקנאות, ציורים ורישומים, מוזיאון בית ראובן, תל אביב, 21 בדצמבר 1991 - 20 במרץ 1992
  • על שפת ים כנרת, בית גבריאל בכנרת על יד צמח, 28 באפריל - 27 ביולי 1993
  • חלונות: מתווים לשבעה נושאי חתך באמנות ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 4 בפברואר - 6 במאי 1996
  • אמנות ישראל מאוספי המוזיאון, הביתן לאמנות ישראל ע"ש אילה זקס אברמוב, אולמות ד"ר יהודה והילדה מרצבכר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2 ביולי - 31 בדצמבר 1996
  • טובל במים, טובל באור: מאה שנות צבעי-מים בישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1 בדצמבר 1998 - 28 בפברואר 1999
  • אספנות בראי האמן, המשכן לאמנות, בית מאירוב, חולון, 25 בנובמבר - 27 בדצמבר 2000
  • תמונות מקומיות - אמנות ישראלית מן האוסף ועוד, מוזיאון ישראל, ירושלים, 13 ביולי 2001 - 13 באפריל 2002
  • תערוכה קבוצתית - פותחים שולחן, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם, 2004
  • אין עם חדש, אמנות ישראלית בנתיב האמנות היהודית: סקיצה היסטורית, זמן לאמנות - מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב, 26 בנובמבר 2004 - 15 בינואר 2005
  • אורים - ייצוגי אור ביצירות אמנות בעקבות פרויקט קרן עדי, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2005
  • אסכולת פריז בקריית האמנים צפת, שנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים, מוזיאון ראובן ועדית הכט, חיפה, 2013
  • בעקבות אסכולת פריז: האמנות הארצישראלית בשנות ה־30 וה־40, מוזיאון מאנה-כץ, חיפה, 2013
  • נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית, המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד, 11 בספטמבר 2019 - 21 במרץ 2020
לוחית זיכרון ליצחק פרנקל-פרנל ברחוב גוטליב 10 בתל אביב

תערוכות בין-לאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק פרנקל פרנל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בלקסיקון "Who's who" נטען כי התאריך הוא 10 באוקטובר.
  2. ^ יצחק פרנקל, באתר archive.habima.co.il
  3. ^ Estimation et cote de Alexandre FRENEL | Expertise gratuite, Mr Expert (בצרפתית)
  4. ^ Schule von Paris – Wikipedia – Enzyklopädie, wiki.edu.vn (ב־)
  5. ^ Schule von Paris – Wikipedia – Enzyklopädie, wiki.edu.vn (ב־)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 גדעון עפרת, לעזאזל עם כל הפרנקלים האלה!, הארץ מוסף שבעוני, 23 בנובמבר 1979, עמ' 28, 29, 30
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 1883 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 אליעזר פרנקל, תולדות האמנות: אדריכלות, עיצוב, פיסול, ציור : כרונולוגיה, ישראל: הסדנא לעיצוב ואדריכלות, 1993, מסת"ב 9652223514, 9789652223517. (בעברית)
  9. ^ 1 2 3 artnet Galleries: A House in Safed by Yitzhak Frenkel-Frenel from Jordan-Delhaise Gallery, web.archive.org, ‏2013-12-03
  10. ^ אורן שץ, יצחק פרנקל-פרנל (1900 – 1981), באתר עסקי אמנות, ‏2 ביוני 2017
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 1884 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
  12. ^ 1 2 3 4 5 אורן שץ, יצחק פרנקל-פרנל (1900 – 1981), באתר עסקי אמנות, ‏2 ביוני 2017
  13. ^ 1 2 יצחק פרנקל: "חיבור ללא עצמים", באתר המחסן של גדעון עפרת, ‏1 בינואר 2011
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 7 גדעון עפרת, דורית לויטה, בנימין תמוז, סיפורה של אמנות ישראל, גבעתיים: מסדה, 1980
  15. ^ גדעון עפרת, עקידת יצחק באמנות הישראלית, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, 1988
  16. ^ 1 2 רחל סבג, פרקים באמנות ישראלית, מעלות: תל, 1989
  17. ^ 1 2 אליעזר פרנקל, אבא, באתר סדנא פרנקל
  18. ^ 1 2 3 4 5 אורן שץ, יצחק פרנקל-פרנל (1900 – 1981), באתר עסקי אמנות, ‏2 ביוני 2017
  19. ^ בתיה כרמיאל, בתי הקפה של תל אביב: 1980-1920, תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2007. (בעברית)
  20. ^ הארץ ויבוליה | סקר אמנות הקיר בישראל, ‏14 באפריל 2023
  21. ^ 1 2 3 4 5 FRENKEL FRENEL MUSEUM, www.frenkel-frenel.org
  22. ^ 1 2 3 4 מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית - תערוכות: פרנקל, יצחק, באתר museum.imj.org.il
  23. ^ 1 2 3 4 Alexandre FRENEL, Bureau d’art Ecole de Paris, ‏2019-01-02 (באנגלית אמריקאית)
  24. ^ 1 2 ⁨בטירת פרנקל בצפת ⁩ | ⁨דבר⁩ | 15 אוגוסט 1952 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  25. ^ 1 2 3 שרית ישי לוי, אני אשת עסקים אדירה, חדשות, 3 באוגוסט 1990
  26. ^ ורדה הורביץ, אירוח עם רוח, תל אביב: משכל, 2008
  27. ^ מוזיאון פרנקל פרנל (באנגלית)
  28. ^ ראובן לייב, מתה אילנה פרנקל-פרנל, בעלת מוזיאון הדגל בצפת, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 11 באוקטובר 2008
  29. ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il