כפר סאלד
 חדר האוכל בכפר סאלד, 2007
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל העליון |
| גובה ממוצע[1] | 122 מטר |
| תאריך ייסוד | 1942 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 754 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 3.1% בשנה |
(למפת אצבע הגליל רגילה)   כפר סאלד  באדום - כפר סאלד בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
כפר סאלד הוא קיבוץ באצבע הגליל, על מורדות הגולן בשולי עמק החולה, 7 ק"מ ממזרח לקריית שמונה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון.
הקיבוץ נקרא על שם הנרייטה סאלד, "אם עליית הנוער". השם "סָאלד" (נהגה: סוֹלְד) הוא על פי הכתיב שהיה מקובל בעת הקמתו, בהתאם להגייה האשכנזית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייסדי הקיבוץ היו עולים מהונגריה, מגרמניה ומטרנסילבניה, שהתיישבו בשנת 1934 בחצרות איכרים בגדרה. בשנת 1935 עברו למחנה שמוקם כקילומטר וחצי מדרום למושבה, המקום כונה בפי מייסדיו "שער הנגב". בתאריך 15 באוגוסט 1937 הועלה היישוב על הקרקע על ידי חברי הגרעין המיישב, במסגרת יישובי חומה ומגדל, בנקודה שבה הוקם מאוחר יותר קיבוץ חפץ חיים[3] ונקרא "כפר סאלד"[4][5]. אולם בשל קשיים בהספקת מים ליישוב, ננטשה הנקודה וחבריה שבו למחנה "שער הנגב" שמדרום לגדרה[6].
במשך שנים אחדות התלבטו חברי הקיבוץ בין הצעות שונות למיקום יישוב הקבע שלהם, בהן, בין השאר אדמות הוּג' (לימים קיבוץ דורות) ונקודות אחרות בדרום. בראשית שנות ה-40 הובטחו להם אדמות נעמה שבעמק החולה, אולם בעקבות לחצים מצד הנהגת תנועת נצ"ח על מזכירות הקיבוץ המאוחד, ניתנו הקרקעות ל"קיבוץ האנגלו-בלטי" של תנועה זו, לימים כפר בלום. לבסוף, בתאריך 13 בנובמבר 1942, עלו על הקרקע בנקודת הקבע בגליל, בשולי המורדות המערביים של רמת הגולן, במרחק כ-300 מטרים בלבד מגבול סוריה. הקרקעות שנמסרו לקיבוץ היו משובצות אבני בזלת, ובמשך עשרות שנים עסקו החברים בסיקול האבנים מהשדות, כשכל חריש העלה אבנים חדשות אל פני השטח.
בתאריך 9 בינואר 1948 הותקף הקיבוץ מכיוון הגולן בידי כוח ערבי גדול, במה שנחשב להתקפה הערבית הגדולה הראשונה על יישוב מבודד במלחמת העצמאות, והראשונה שבאה מעבר לגבול. הצבא הבריטי הוזעק למקום וסייע בהדיפת ההתקפה. בקרב נהרגו חבר הקיבוץ איש "ההגנה", ועשרים וארבעה לוחמים ערבים. היו גרסאות שונות בקשר לזהות התוקפים. משה דיין שנשלח לגליל לבירור העניין טען שזו הייתה פעולה צבאית סורית שאליה נלוו גם תושבי המקום. דו"ח בריטי ציין שההתקפה בוצעה על ידי הבדווים מרמת הגולן, אנשיו של האמיר פאעור, בתגובה למות שניים מאנשיו בפשיטה של הפלמ"ח על הכפר אל-חיסאס (בערבית: الخصاص). על פי ההיסטוריון אברהם סלע הפשיטה בוצעה על ידי הבדווים אולם תואמה עם משרד ההגנה הסורי ונועדה לשמש הסחה לכניסת גדוד "ירמוכ השני" של צבא ההצלה לארץ ישראל[7][8]. זמן מה לאחר המתקפה פונו ילדי הקיבוץ לעין חרוד, שם שהו במשך כמה חודשים.
בשנת 1952 עבר הקיבוץ משבר, כאשר במהלך הפילוג בקיבוץ המאוחד עזבו אותו כמחצית מחבריו, שמרביתם עברו לגבעת חיים איחוד. בעקבות זאת החל הקיבוץ לקלוט גרעינים של עולי אמריקה הדרומית, במיוחד מברזיל, מארגנטינה ומצ'ילה.
בימים הראשונים של מלחמת ששת הימים, טרם פעל צה"ל כנגד הצבא הסורי, הפגיזו הסורים קשות את יישובי עמק החולה. למעלה מ-300 פגזים התפוצצו בשטחו וגרמו נזק למבנים רבים.
בעבר הייתה לקיבוץ רפת חלב שחוסלה בתחילת שנות ה-70[9].
אתרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על מדרגת הגולן מעל כפר סאלד מתנשא גל סלעי בזלת גדול המכונה "צוק זָקֶף". במורדות ההר מדרום לקיבוץ נובעים מעיינות אחדים, בהם עין זרזיר (בערבית: עין זאע'ה), עין שמיר (בערבית: עין תַנוּרָה) ועוד. מי המעיינות מוזרמים בחלקם לקיבוץ ומשמשים את רשת המים שלו, וחלקם נאגר בבריכת אגירה בשולי הקיבוץ לצורכי השקיית השטחים החקלאיים. בריכת האגירה שימשה בעבר גם לשחייה, עד להקמת בריכת שחייה בקיבוץ ב-1961. בעמק, לרגלי תל קליל שממערב לקיבוץ, נובע עין קליל, שמימיו חמים יחסית (כ-22 מעלות צלזיוס), ולכן כונה בערבית "עין אל-סח'נה" (המעיין החם). מימיו זרמו בעבר לנחל קליל, וכיום נקווים לאגם קטן שנחפר באפיק הנחל, ומשם זורמים במערכת תעלות הניקוז של העמק. מעיין נוסף בטמפרטורה דומה בקע משכבת סלע בעת חציבת יסודות לשכונה חדשה בקיבוץ בראשית שנות ה-70, ומימיו מוזרמים לאגם מלאכותי נוסף במערבו של הקיבוץ.
על תל קליל ישבו מייסדי הקיבוץ באופן זמני עד להקמת נקודת הקבע. על התל נותר בית אבן אחד ששימש חדר אוכל, ולידו שילוט הסברה על תולדות המקום. בחפירות שנערכו בו בשנות ה-60, בראשות קלר אפשטין, נמצאו כלים רבים מהתקופה הכנענית[10].
אתר ייחודי בכפר סאלד הוא "הגן של צביקה", גן פסלים שנבנה על ידי חבר הקיבוץ צבי בס ליד שער הקיבוץ. הגן משלב כלים חקלאיים ישנים עם פסלים עשויים מאבן המקום, ומשקיף על עמק החולה והרי נפתלי.
גן הפסלים בכניסה לכפר סאלד
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר מימיו הראשונים של כפר סאלד התפתחה בו תרבות מקומית של יצירה עצמית. רבים ממייסדי הקיבוץ ניגנו בכלים שונים, והקימו תזמורת שהופיעה בחגים ובהזדמנויות נוספות, גם בפני אנשי הקיבוצים השכנים. חוג דרמטי נוסד והציג מחזות שונים, ובעיקר אופרטות שאת מילותיהן כתבו חברי הקיבוץ, אנשי החינוך עדי נחמני ושמעון שטרן, חלקם ללחנים קלאסיים וחלקם בלחניו של משה גרינפלד, המורה למוזיקה במקום. לאחת האופרטות האלה נכתב שיר העלייה לקרקע:
כפר סאלד יהיה קיבוץ גדול מחר,
הראשון בטיב ובמספר.
כי מפני שבאנו לגליל
השתנו פני הקיבוץ כליל
והנה הקנון מתחיל:
אל החולה נעפיל!— מילים: עדי נחמני, לחן: משה גרינפלד
השיר הושר בהזדמנויות רבות והופץ בארץ על ידי חברי תנועות נוער ששהו בקיבוץ בהכשרה, לרוב במבטא יקי מלגלג - "כפר זוֹלְט יהיה קַפּוּץ קָדוֹל מחר".
מסורת מקומית התפתחה גם סביב חג הפסח. שמעון שטרן ערך הגדה שניתן בה דגש על סיפור יציאת מצרים המקראי והושמטו חלקים רבים מנוסח ההגדה המסורתית. לכך נוספו בהגדה אזכורים לשואה ולתקומת עם ישראל בארצו, ומוטיבים של אביב וקציר, כיאה לחברה חקלאית. בשנות ה-60 הודפסה הגדת כפר סאלד בעיצוב מחודש שעשה הצייר דניאל פראלטה, חבר הקיבוץ. ערבי שביעי של פסח צוינו מדי שנה בערבי תרבות מיוחדים, שבהם הועלו מחזות ומופעים שונים, בהם הפקה מקומית של המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", עיבוד של "שירי המגילה" של איציק מאנגר ועוד. מופעים אלה משכו אליהם רבים מתושבי הסביבה וחלקם אף הוזמנו להצגות נוספות ביישובים אחרים.
חברים ותושבים מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נחום גולן, מפקדה של חטיבת גולני במלחמת העצמאות.
- דן שביט, סופר.
- גרשם קורט פרייער, חוקר אמנות ופילוסופיה.
- ירון אילתי, אלוף ישראל בשחייה לשעבר.
- תרצה הגדיש, אשתו של הזמר מאיר אריאל
- אל"ם במילואים רז קרני
- שרה שמיר שחקנית וסטנדאפיסטית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של כפר סאלד- כפר סאלד במרכז המידע להתיישבות בגליל
- נדב מן, מגדרה ועד הרחק מחדרה: סיפור הקמת כפר סאלד, באתר ynet, 10 בדצמבר 2010
- נדב מן, גולשים לעבר: סקי ישראלי בשחור-לבן, באתר ynet, 17 בדצמבר 2010
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית והיסטורית על חדר האוכל בקיבוץ באתר 'חלון אחורי', 14 ביוני 2015
משה גלעד, הקיבוץ הוותיק מתגלה כאתר מרתק לביקור, באתר הארץ, 19 באפריל 2022- איתן לשם, מאחורי השער הצהוב של קיבוץ כפר סאלד מסתתרים שני אגמים נעלמים וגן פסלים אחד, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2023
כפר סולד (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ "חוות שנלר", מאמר מאת יהודה זיו מתוך "טבע וארץ", ניסן אייר תשמ"ה, מרץ-אפריל 1985, כ"ז 3 (בסוף המאמר פסקה בשם "איפה השער לנגב?") באתר סנונית
- ^ שמות ליישובים חדשים, דבר, 7 במרץ 1938
- ^ מפה עם ציון Kefar Sold (שמאל הגליון, קו רוחב 133), (באנגלית) 1944, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- ^ במפה משנת 1946 מסומן "שער הנגב" מדרום לגדרה ו"כפר סאלד" מסומן כ-2.5 קילומטרים דרומית מזרחית לשם במיקום של חפץ חיים של היום. באותה מפה מסומן כפר סאלד גם באצבע הגליל. עד היום נמצא ה"יישוב" "שער הנגב" ברשימת יישובי חומה ומגדל
- ^ אלון קדיש (עורך), מלחמת העצמאות תש"ח-תש"ט, העמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2004, עמ' 125 ו-215. בני מוריס, 1948 - המלחמה הישראלית-ערבית הראשונה, עם עובד 2010, עמ' 124.
- ^ ההתקפה על כפר סאלד, דבר, 11 בינואר 1948
אהרון דולב, כפר סולד - בו פרצה המלחמה, מעריב, 26 באפריל 1955 - ^ גם בקיבוצים מחסלים את רפתות החלב, דבר, 1 באוגוסט 1974
- ^ מנחם רהט, ממצאים מהתקופה הכנענית נחשפו בחפירות בכפר סאלד, מעריב, 17 באוגוסט 1965
| ||||||||
