כריסטוף הופמן

כריסטוף הופמן
Christoph Hoffmann
לידה 2 בדצמבר 1815
לאונברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1885 (בגיל 70)
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת וירטמברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הטמפלרי (ירושלים) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת טיבינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר האספה הלאומית של פרנקפורט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גוטלוב כריסטוף יונתן הופמןגרמנית: Gottlob Christoph Jonathan Hoffmann;‏ 2 בדצמבר 18158 בדצמבר 1885) היה תאולוג גרמני, ממייסדי תנועת הטמפלרים.

בצעירותו למד באוניברסיטת טיבינגן תאולוגיה, וב-1848 נבחר כנציג האוניברסיטה באספה הלאומית של פרנקפורט, לאחר שניצח את המועמד הנגדי דוד שטראוס.

לאחר שנכזב מחוסר יכולתו להשפיע על אופייה הדתי של המדינה באמצעות פוליטיקה, החליט הופמן להקדיש את חייו להקמת "ממלכת האל" בארץ ישראל. הוא הצטרף לקבוצת מאמינים, אשר התפרסמה ב-1854 בשם "ידידי ירושלים", ומאוחר יותר, ביוני 1861, התאגדה באופן רשמי ככנסייה עצמאית בשם "Deutscher Tempel" ("המקדש הגרמני"). חברי הקבוצה כינו עצמם בכינוי "טמפלרים".

ב-1868 התיישבו הטמפלרים והופמן בראשם בארץ ישראל.תחילה במושבה הגרמנית בחיפה וב-1869 קנו בתים ואדמות ביפו מידי ההתיישבות הכושלת של ג'ורג' אדמס האמריקני, והקימו את המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו.

ב-1880 הציע הופמן לד"ר קרל לורץ' לנהל את בית החולים הגרמני ביפו[1]. .

הופמן מת ב-8 בדצמבר 1885 במושבה הגרמנית בעמק רפאים.

ספרו האוטוביוגרפי למחצה "Mein Weg nach Jerusalem" ("דרכי לירושלים", נדפס ב-1884) מתאר את התלאות שעבר בדרך להגשמת החזון למציאות. בנו, כריסטוף הופמן השני (1911-1847), שימש כיושב הראש של אגודת הטמפלרים משנת 1890 ועד פטירתו.

הרחוב הראשי במושבה הטמפלרית שרונה נקרא על שמו של הופמן, אך כיום זהו רחוב דוד אלעזר בקריה.

קבר בנו של כריסטוף הופמן בבית הקברות הטמפלרי. על קברו הפסוק מיוחנן 11 פסוק 25 – "אני התחיה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטוף הופמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: לורץ, קרל עמוד 263