כרזת הסרט בעברית | |
בימוי | רשיד בושארב |
---|---|
תסריט | רשיד בושארב |
עריכה | יאניק קרגואט |
שחקנים ראשיים |
ברנדה בלתין סוטיג'ואי קויאטה |
מוזיקה | ארמנד עמר |
מדינה |
הממלכה המאוחדת צרפת |
חברה מפיצה | נטפליקס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 2009 |
משך הקרנה | 87 דק' |
שפת הסרט | אנגלית, צרפתית |
סוגה | סרט דרמה |
הכנסות באתר מוג'ו | londonriver |
פרסים | דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר |
דף הסרט ב־IMDb | |
לונדון ריבר (באנגלית: London River) הוא סרט דרמה בריטי-צרפתי משנת 2009, שכתב והפיק הבמאי הצרפתי-אלג'יראי ראשיד בושארב. בסרט מככבים ברנדה בלתין וסוטיג'ואי קויאטה, והוא מתמקד בשני אנשים המחפשים את ילדיהם שנעדרים מאז הפיגועים בלונדון שהתרחשו ב-7 ביולי 2005.
ביולי 2005, אליזבת סומרס, אלמנת מלחמת פוקלנד בריטית פרוטסטנטית, שחיה בחווה בגרנזי, ואפריקאי מוסלמי בשם אוסמן שחי בצרפת, הם שני זרים שנפגשים בלונדון. היא מחפשת את בתה, והוא מחפש את בנו, אחרי הפיגועים שהתרחשו בלונדון. אף אחד מהם אינו קרוב אל הילד הנעדר.
הם חוששים שהבת והבן נהרגו בפיגועים. הם מגלים שילדיהם היו חברים שחיו ביחד בדירה בלונדון, ותכננו לנסוע לצרפת. בסוף מתברר שהשניים נהרגו בפיגוע התאבדות שהתרחש באוטובוס בו נסעו סמוך לכיכר טאביסטוק.
הסרט צולם בממלכה המאוחדת ובצרפת. אתרי הצילומים בלונדון כוללים את הארינגיי ופינסברי פארק, ובעיקר את בלקסטוק רוד.
הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-10 בפברואר 2009.[1]
הסרט זכה לביקורות מעורבות. דרק מלקולם מהאיבנינג סטנדרד נתן לסרט ארבעה כוכבים מתוך חמישה, וכתב: "התיאור של בושארב של לונדון אחרי הפיגועים מדויק להפליא, ויש השתתפות בכאבם של כל השחקנים. קן לואץ' לא היה עושה זאת טוב יותר. אף לונדוני לא צריך לפספס את הסרט הזה."[2]
קאלים אפטאב כתב בעיתון האינדפנדנט ש"לונדון ריבר" הוא "הסרט המדובר ביותר בפסטיבל הקולנוע של ברלין", אבל טען "רק הופעתו של קויאטה הצילה את הסרט שאחרת היה משעמם וצפוי, שנמנע מכל דיון משמעותי על השפעותיו של הפיגוע שסביבו עוצב הסיפור."[3]
דברה יאנג מהוליווד ריפורטר קובעת כי "הבמאי הצרפתי ראשיד בושארב ("ימים של תהילה") מבטא רגישות רבה בסיפור הבדיוני, ובתיאור החברה הרב-גזעית באנגליה, המלאה דעות קדומות שמושרשות עמוק אבל יש בה יכולת להשתנות".[4]
סוטיג'ואי קויאטה זכה על הופעתו בפרס דב הכסף לשחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ברלין ה-59.[5] הסרט זכה בציון מיוחד של חבר השופטים.[6]
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)