שם מלא |
לאס וגאס - Las Vegas Summer League יוטה - Utah Jazz Summer League סקרמנטו - California Classic Summer League |
---|---|
תחום | כדורסל |
ארגון | התאחדות הכדורסל הלאומית |
מדינות |
ארצות הברית קנדה |
קבוצות |
לאס וגאס - 32 יוטה - 4 סקרמנטו - 4 |
תקופת הפעילות |
אורלנדו - 2002 (הופסקה ב-2018) לאס וגאס - 2004 יוטה - 2015 סקרמנטו - 2018 – הווה |
אלופה נוכחית | לאס וגאס - פורטלנד טרייל בלייזרס |
מפעל גבוה | ליגת ה-NBA |
אתר האינטרנט הרשמי של ליגת הקיץ של ה-NBA |
ליגת הקיץ של ה-NBA הוא שם כולל לתחרויות של ליגות כדורסל אמריקניות חצי מקצועניות אשר מאורגנות על ידי ליגת ה-NBA לאחר סיום העונה בליגה.
מטרתן של הליגות היא לתת במה לשחקנים צעירים מתוך ה-NBA ומחוצה לו, על מנת שיצברו ניסיון וישתפרו לקראת תחילתה של העונה החדשה. בעבור שחקנים רבים מחוץ ל-NBA, מהווה ליגת הקיץ במה המשמשת לחשיפתם בפני סקאוטים מכל רחבי העולם. ליגת הקיץ נחשבת להתחלת הדרך ב-NBA עבור שחקנים שנבחרו בָּדראפט או כאלה המעוניינים להצטרף לליגה מבלי להיבחר בְּדראפט.
הליגות מתחילות לפעול בתחילת יולי, לאחר דראפט ה-NBA, וכוללות שלושה מפעלים רשמיים, שנערכים בשלוש ערים שונות ברחבי ארצות הברית: ליגת הקיץ של יוטה ג'אז שבה משתתפות ארבע קבוצות, ליגת הקיץ של סקרמנטו שבה משתתפות ארבע קבוצות, והמפעל המרכזי, ליגת הקיץ של לאס וגאס, שבה משתתפות כל 30 קבוצות ה-NBA. ליגת הקיץ בלאס וגאס היא היחידה שנקראת באופן מילולי "ליגת הקיץ של ה-NBA", על אף ששלושתן נמצאות תחת פיקוחה של הליגה.
לכל ליגה מספר קבוצות ומספר משחקים שונה. לעומת זאת, ישנם כמה חוקים כלליים החלים על כל הליגות[1]:
בליגה זו משחקות ארבע קבוצות קבועות - יוטה ג'אז, בוסטון סלטיקס, פילדלפיה 76' וסן אנטוניו ספרס. הליגה לא מכתירה אלופה אלא מפגישה בין כל ארבע הקבוצות במשך שלושה ימים פעילים מתוך ארבעה (ישנה הפסקה של יום אחד בין יום המשחקים האחרון לשניים הראשונים), שבהם יש שני משחקים בכל יום[2].
בליגה זו שיחקו שמונה קבוצות משתנות ושתיים קבועות - אורלנדו מג'יק בצבע כחול ובצבע לבן, שהן מארחות הטורניר. במשך ששת הימים הראשונים של התחרות כל קבוצה שיחקה חמישה משחקים, וביום האחרון, הנקרא "יום האליפות", התקיימו משחקי דירוג על מקומות 1, 3, 5, 7 ו-9 בין הקבוצות שסיימו את ששת הימים הראשונים במיקום שעליו משחקים או מקום אחד מתחתיו. בסופו של יום זה הוכתרו אלופה ו-MVP של הטורניר. הליגה חדלה להתקיים בקיץ 2018.
בליגה זו משחקות 32 קבוצות NBA משתנות ונבחרת של שחקנים מקבוצות שונות בליגת הפיתוח של ה-NBA. בחמשת הימים הראשונים כל קבוצה משחקת שלושה משחקים במסגרת הטורניר, ואז נערך דירוג לפי שיטה מיוחדת שבה מקבלים נקודה על כל רבע שנוצח על ידי הקבוצה. הקבוצות שמדורגות במקומות 9–24 בסיום שלושת המשחקים הראשונים משחקות בסיבוב הראשון בשיטה שבה הקבוצה המדורגת במקום 9 משחקת נגד מקום 24, 10 משחקת נגד 23 וכן הלאה. לכל סיבוב נוקאאוט שכזה (ישנם חמישה בסך הכל, כולל חצי הגמר והגמר) מוקדש יום אחד[3].
הקבוצות שמדורגות במקומות 1–8 נכנסות ישר לסיבוב השני, כשנשארות 16 קבוצות שמשחקות באותה שיטה, כשהמנצחות בסיבוב הראשון מדורגות לפי המיקום הגבוה יותר מהדירוג של הקבוצות ששיחקו אחת נגד השנייה בסיבוב הראשון. ברבע הגמר הקבוצות משחקות באותה שיטה, כך גם בחצי הגמר ובגמר. לאחר הגמר מוכרזים האלופה, ה-MVP של הליגה וה-MVP של האליפות. בליגה זו משוחקים גם משחקים שלא במסגרת הטורניר, כדי לממש את מטרתו המקורית של הטורניר – צפייה של סקאוטים ותצוגת יכולות משחק של כל השחקנים[3].
ליגות קיץ התקיימו באמריקה במשך שנים רבות, הבולטות שבהן שלא נתייחס אליהן כאן היו בדטרויט, לוס אנג'לס, בוסטון, אטלנטה, ניו יורק וסן אנטוניו. ליגות אלו אף פעם לא התקיימו באופן מסודר וגם לא תחת פיקוחה הרשמי של ליגת ה-NBA, עד הקמת ליגת הקיץ של לאס וגאס, שהייתה הליגה הראשונה הנתמכת על ידי הנהלת ה-NBA והקומישינר שלה וגם מוכרת רשמית על ידי הליגה ומאורגנת על ידה. להלן ההיסטוריה של הליגות אשר משוחקות כיום תחת מסגרת ליגות הקיץ של ה-NBA.
ליגה זו היא ליגת הקיץ הראשונה שנוסדה בענף הכדורסל בארצות הברית בהקשר של ה-NBA. הוקמה כמפעל שנקרא טורניר הרי הרוקי (אנגלית: Rocky Mountain Revue) כשהכוונה היא למעין תערוכת כישרונות שמתקיימת בצורת ליגה. מפעל זה התקיים לראשונה בקיץ של 1984, ואורגן על ידי קבוצת יוטה ג'אז מה-NBA. שם המפעל הושפע ממיקומה של יוטה בסמיכות להרי הרוקי במרכז ארצות הברית, שגם הופיעו בסמלה של יוטה ג'אז בין 1996 ל-2016. בשנותיו הראשונות שימש הטורניר כמפעל קשרי קהילה של הקבוצה, שבו השתתפו קבוצות כדורסל של קולג'ים מהאזור. המשחקים התקיימו באולמות של תיכונים וקולג'ים באזור ובאולמה של יוטה, הדלתא סנטר. לקראת עונת 1990 הוזמנו שלוש קבוצות NBA להשתתף במפעל עם סגלים משלהן, יחד עם הג'אז. במהלך כ-20 השנים שלאחר מכן השתתפו בין 4 ל-16 קבוצות NBA בטורניר בכל קיץ, כשמשתתפות בה לעיתים קבוצות מחוץ לליגה, כמו נבחרת הכדורסל של איראן ובורג'יו קבאלגרי, כמו גם נבחרות מליגת הפיתוח של ה-NBA. המפעל המשיך להתקיים עד שנת 2008, שלאחריה נסגר בגלל חוסר במשתתפים. לבסוף המפעל הוקם מחדש בעונת 2015 תחת מסגרת ליגות הקיץ של ה-NBA, כטורניר משני בו משחקות ארבע קבוצות על פני ארבעה ימים הנקרא "ליגת הקיץ של יוטה ג'אז".
הליגה הראשונה שהשתתפות קבוצות NBA בה היוותה חלק ממטרתה המקורית הייתה ליגת הקיץ המקצוענית של אורלנדו, שנוסדה בקיץ שלאחר עונת 2000/2001 ב-NBA. הליגה הייתה אחת משלוש הליגות המרכזיות של תחילת שנות ה-2000, כשהשתיים האחרות היו הליגה שביוטה ועוד ליגה בבוסטון. הליגה באורלנדו התחילה להכתיר אלופות רק בעונת 2013, כשהראשונה שבהן הייתה קבוצת ליגת הקיץ של אוקלוהמה סיטי ת'אנדר. בסיום עונת 2017/2018 התחרות הופסקה, ובמקומה נוסדה ליגת הקיץ של סקרמנטו, תחת הכותרת "ליגת הקיץ קליפורניה קלאסיק" (באנגלית: California classic summer league).
ליגת הקיץ של לאס וגאס הוקמה ביוזמתו של סוכן השחקנים והמנהלים וורן לגארי, שדחף להקמת ליגת קיץ מרוכזת ורשמית של ה-NBA. לגארי שוחח על הרעיון להקים ליגה בלאס וגאס עם סגן הנשיא של הליגה לענייני כדורסל, שבתורו העביר זאת לקומישינר ה-NBA דאז, דייוויד סטרן, שסירב בתוקף לרעיון. לאחר ארבע שנים של ניסיונות כושלים של לגארי לשכנע את העומד בראש ה-NBA, הוא הצליח להיפגש איתו בפברואר 2004 ולשכנע אותו לתת אור ירוק למיזם, מה שלבסוף אכן קרה, עקב טיעוניו של לגארי בנוגע למס הנמוך בלאס וגאס ובנוגע לפוטנציאל התיירותי והכישרוני שטמון בעיר. סיבה משמעותית נוספת לאשרור קיום הליגה באזור שמהותו כאזור הימורים ושעשועים פוגעת בתדמית הליגה היה סוף-שבוע האולסטאר שהיה מתוכנן להתקיים בעיר בשנת 2007[4]. לעונה הראשונה של הליגה הצליח לגארי לגייס שש קבוצות, שארבעה מהמנהלים הספורטיביים שלהן יוצגו על ידו: בוסטון, קליבלנד, פיניקס, דנבר, וושינגטון ואורלנדו, שהחזיקה בבחירה מספר 1 בדראפט 2004, דווייט הווארד, שאכן שיחק באותה שנה בלאס וגאס - דבר שהעלה את קרנה של הליגה החדשה. החסות הראשונה של הליגה הייתה מחברת ריבוק. המשחקים התקיימו באולם הקוקס פביליון (אנגלית: Cox Pavilion) באוניברסיטת נבדה בלאס וגאס (UNLV).
בעונה הבאה הליגה העלתה את כמות הצופים שלה מכ-8,000 לכ-20,000, ולליגה נוספו 12 קבוצות נוספות. בעונת 2006 כמות הצופים עלתה לכ-27,000, והליגה חתמה לראשונה על הסכם חסות עם שותפה מסחרית רשמית של ה-NBA, חברת טושיבה. עונת 2007 היוותה קפיצת מדרגה מסחרית מבחינת הליגה, לאחר שכשקבוצת ניו יורק ניקס הצטרפה לליגה נחתם הסכם זכויות שידור של המשחקים עם ערוץ הטלוויזיה שלה, MSG Network. בנוסף ל-MSG גם גוף השידור הרשמי של הליגה, NBA TV, שידר מלאס וגאס באותה עונה. בנוסף, המשחקים התרחבו לאולם המרכזי בקמפוס, מרכז תומאס ומאק (אנגלית: The Thomas & Mack Center). הליגה הלכה והתפתחה, עד שבעונת 2013 מספר הצופים הגיע לכ-62,000, ומספר הקבוצות ל-22. על פי לגארי, נכון לשנת 2014, עלויות התפעול הכוללות של הליגה מגיעות לכמיליון דולרים, וההשפעה הכלכלית שלה על העיר לאס וגאס מסתכמת בכ-30 מיליון דולרים. מאז עונת 2015 משתתפות בליגה 24 קבוצות, שמשחקות 67 משחקים על פני אחד עשר ימים[4]. מאז עונת 2015 מקבלת הליגה חסות מחברת סמסונג. האלופה לעונת 2015 הייתה קבוצת ליגת הקיץ של סן אנטוניו ספרס, שאימנה בקי האמון, שבעונת ה-NBA שקדמה לליגה הפכה לאישה הראשונה שמשמשת בתפקיד עוזרת מאמן ב-NBA[5].
שנה | לאום | שחקן | עמדה | קבוצה |
---|---|---|---|---|
2012 | דמיאן לילארד (MVP משותף) | רכז | פורטלנד טרייל בלייזרס | |
ג'וש שלבי (MVP משותף) | רכז | ממפיס גריזליס | ||
יונאס ולנצ'יונאס | סנטר | טורונטו ראפטורס | ||
גלן רייס ג'וניור | קלע | וושינגטון ויזארדס | ||
קייל אנדרסון | סמול פורוורד | סן אנטוניו ספרס | ||
ג'ריאן גרנט | רכז | שיקגו בולס | ||
לונזו בול | רכז | לוס אנג'לס לייקרס | ||
ג'וש הארט | קלע | לוס אנג'לס לייקרס | ||
2019 | ברנדון קלארק | פאוור פורוורד | ממפיס גריזליס | |
2021 | דביון מיטשל (MVP משותף) | רכז | סקרמנטו קינגס | |
2021 | קאם תומאס (MVP משותף) | קלע | ברוקלין נטס | |
2022 | קיגן מארי | פאוור פורוורד | סקרמנטו קינגס | |
2023 | קאם ויטמור | סמול פורוורד | יוסטון רוקטס |
שנה | ליגה | אלופה | תוצאת הגמר | סגנית | ה-MVP של הליגה | ה-MVP של הגמר |
---|---|---|---|---|---|---|
2013 | אורלנדו | אוקלהומה סיטי ת'אנדר | 85–77 | יוסטון רוקטס | ג'רמי לאמב[א] | |
לאס וגאס | גולדן סטייט ווריורס | 91–77 | פיניקס סאנס | יונאס ולנצ'יונאס | איאן קלארק | |
2014 | אורלנדו | פילדלפיה 76' | 91–75 | ממפיס גריזליס | אלפריד פייטון[א] | |
לאס וגאס | סקרמנטו קינגס | 77–68 | יוסטון רוקטס | גלן רייס ג'וניור | ריי מקאלום | |
2015 | אורלנדו | ממפיס גריזליס | 75–73 (הארכה) | אורלנדו מג'יק (לבן) | ארון גורדון[א] | |
לאס וגאס | סן אנטוניו ספרס | 93–90 | פיניקס סאנס | קייל אנדרסון | ג'ונתן סימונס | |
2016 | אורלנדו | אורלנדו מג'יק (לבן) | 87–84 (הארכה) | דטרויט פיסטונס | ארינזה אונואקו[א] | |
לאס וגאס | שיקגו בולס | 84–82 (הארכה) | מינסוטה טימברוולבס | ג'ריאן גרנט | טיוס ג'ונס | |
2017 | אורלנדו | דאלאס מאבריקס | 83–81 (הארכה) | דטרויט פיסטונס | - | |
לאס וגאס | לוס אנג'לס לייקרס | 110–98 | פורטלנד טרייל בלייזרס | לונזו בול | קייל קוזמה | |
2018 | סקרמנטו | גולדן סטייט ווריורס | מיאמי היט | - | ||
לאס וגאס | פורטלנד טרייל בלייזרס | 91–73 | לוס אנג'לס לייקרס | ג'וש הארט | קיי.ג'יי מקדניאל |
בליגה השתתפו מספר ישראלים לאורך השנים, הראשון מבניהם היה מאיר טפירו שהופיע במדי המיאמי היט בליגת הקיץ של אורלנדו (2003) ושנה מאוחר יותר גם יניב גרין זכה לכבוד כשהופיע בליגת הקיץ של מינסוטה במדי הדטרויט פיסטונס.[6] אחריהם הופיעו גם יותם הלפרין במדי סיאטל סופרסוניקס (2006, ליגת הקיץ ביוטה) וליאור אליהו (2007 במדי יוסטון רוקטס ו-2012, עם המינסוטה טימברוולבס), שון דאוסן (וושינגטון ויזארדס ב-2016[7] וברוקלין נטס ב-2018), איגור קולשוב (מינסוטה ב-2018[8]) ויובל זוסמן (קליבלנד קאבלירס ב-2019[9]) שהופיעו כולם בליגת הקיץ של לאס וגאס. עמרי כספי (סקרמנטו קינגס 2009 ו-2010), גל מקל (דאלאס מאבריקס 2013 ו-2014) וטי ג'יי ליף (אינדיאנה פייסרס ב-2017 ו-2018) הופיעו בליגת הקיץ לאחר שחתמו על חוזים מובטחים בקבוצותיהם.
שחקנים ישראלים נוספים שהופיעו בליגות הקיץ השונות: דייוויד בלו בליגת הקיץ של לונג ביץ' במדי סקרמנטו ב-2004 ובמדי ממפיס גריזליס בליגת הקיץ של לאס וגאס ב-2007, סילבן לנדסברג ב-2010 (סקרמנטו) וב-2012 (מינסוטה) וטי ג'יי קליין במדי המילווקי באקס ב-2018 ו-2019.
בליגת הקיץ של 2021 שיחקו ים מדר ומקס היידגר, מדר עבור הבוסטון סלטיקס והיידגר עבור האטלנטה הוקס, בעוד הווישנגטון וויזארדס החליטו כי דני אבדיה לא יישתתף בליגת הקיץ. ב-2022 הופיע גבי צ'אצ'אשוילי במדי אלופת ה-NBA גולדן סטייט ווריורס, לאחר שעבר מחנה מקדים,[10] בעוד ים מדר ויתר על הזימון שקיבל מבוסטון.[11]