מוזס אלכסנדר, היהודי הראשון שנבחר למושל מדינה בארצות הברית (איידהו) | |||||||
לידה |
13 בנובמבר 1853 אובריגהיים, ממלכת בוואריה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
4 בינואר 1932 (בגיל 78) בויסי, איידהו, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות מוריס היל, בויסי, איידהו, ארצות הברית | ||||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||
בת זוג | הלנה הדוויג קסטנר | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
מוזס אלכסנדר (באנגלית: Moses Alexander; 13 בנובמבר 1853 – 4 בינואר 1932) היה היהודי הראשון שנבחר לכהונת מושל מדינה בארצות הברית (איידהו)[1]. קודם לכן כיהן כראש עיריית בויסי, בירת איידהו ולפני כן היה ראש עיריית צ'יליקוט, מיזורי.
אלכסנדר נולד ב-1853 בעיר אובריגהיים (Obrigheim) שבממלכת בוואריה, כיום מדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה, למשפחה יהודית, נתן ואמה אלכסנדר. בגיל 14 היגר לבדו לניו יורק וחי בה במשך שנה בבית אחותו הגדולה. בן 15 עבר לעיירה צ'יליקוט שבמיזורי, גר אצל דודנו ועבד בחנות הבגדים שלו. ב-1874, בגיל 21 הפך לשותף בחנות. כעבור שנתיים, בדצמבר 1876 נישא להלנה לבית הדוויג קסטנר (1853 - 1949), מהגרת נוצרייה מגרמניה, אשר התגיירה למענו.
משהתבסס כלכלית נכנס אלכסנדר גם לפוליטיקה, הצטרף אל המפלגה הדמוקרטית והיה למנהיג הליברלים בתוכה, בעיירתו. הוא נבחר למועצת העיר ב-1886 וכעבור שנה, בגיל 34 נבחר לראשות עיריית צ'יליקוט. ארבע שנים אחר כך, ב-1891 עזב את העיירה, ובאופן זמני גם את אשתו וארבעת ילדיהם, מתוך כוונה להגיע לאלסקה. הוא גילה כאן ראיית נולד ראויה לציון, באשר באותה עת "הבהלה לזהב" של אלסקה הייתה עדיין חבויה שש שנים בעתיד (זהב קלונדייק התגלה רק ב-1897). מכל מקום, אלכסנדר כלל לא הגיע לאלסקה, אלא נעצר בדרך בבויסי איידהו והשתקע בה וב-1892 הביא אליו לבויסי גם את משפחתו.
בבויסי, פתח אלכסנדר בתוך זמן קצר מספר חנויות בגדים וכשכבר הייתה לו רשת שלמה של חנויות בגדים, בשלוש מדינות שונות בארצות הברית (מיזורי, איידהו ואורגון), הוא חזר לעבודה הציבורית.
הוא התרכז תחילה בקהילה היהודית הקטנה של בויסי. אלכסנדר היה זה שארגן את בנייתו של בית כנסת ראשון בעיר ובאיידהו בכלל. בית הכנסת "אהבת בית ישראל" נחנך ב-1896 וכיום הוא בית הכנסת הפעיל, העתיק ביותר בארצות הברית, ממערב לנהר המיסיסיפי. בנוסף, היות שלקהילה היהודית הקטנה בעיר לא היה רבי, אלכסנדר היה זה שמילא במידה רבה את התפקיד. הוא אף המשיך בכך במשך שנים רבות לאחר מכן[2].
משהסתיימה בניית בית הכנסת עבר אלכסנדר לפוליטיקה הכללית וב-1897 הוא נבחר לראשונה לראשות העיר בויסי, שש שנים בלבד לאחר שהגיע לעיר. הוא כיהן כראש העיר בשנים 1897–1899, נמנע מלרוץ לבחירות במשך שנתיים ואז חזר ונבחר וכיהן כראש עיריית בויסי בשנים 1901–1903.
ב-1908 ניסה אלכסנדר את כוחו לראשונה בבחירות לכהונת מושל איידהו. הוא ניצח אמנם בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הדמוקרטית, אחרי מאבק קשה, אבל לאחר מכן הפסיד למועמד הרפובליקני ג'יימס בריידי, בבחירות הכלליות. כעבור שש שנים, בנובמבר 1914 רץ אלכסנדר שוב לכהונת מושל איידהו והפעם הוא ניצח כנגד המושל המכהן הרפובליקני ג'ון היינס. בכך היה אלכסנדר למושל ה-11 של איידהו, והיהודי הראשון שנבחר לתפקיד מושל מדינה בארצות הברית[3]. הוא רץ שוב לכהונת המושל ב-1916 וניצח שוב, ברוב הקטן ביותר בהיסטוריה של איידהו.
אלכסנדר כיהן בסך הכל במשך ארבע שנים כמושל איידהו (4 בינואר 1915 - 6 בינואר 1919), במקביל להתנהלותה של מלחמת העולם הראשונה. הוא גייס את המדינה שלו והכין אותה למלחמה ואיידהו תרמה את חלקה ויותר, לטובת ארצות הברית כולה, הן בגיוס חיילים והן בייצור.
בניגוד לדעותיו הליברליות יותר בצעירותו, מדיניותו של אלכסנדר כמושל התאפיינה במשמעת תקציבית הדוקה ובפעולות לצמצום הממשל. הוא איחד משרדים וסוכנויות ממשל מדינתי וביטל אחרים. בלי ליצור גירעון תקציבי הוא הצליח להתחיל במהלך כהונתו תנופת בנייה של רשת דרכים בינעירוניות ברחבי איידהו, העביר חוק לפיצויים לעובדים, ונוספו למדינה עוד שמונה מחוזות חדשים, כאשר מאידך הורדו תשלומי המיסים המדינתיים. אלכסנדר דגל באיסור על שתייה ומסחר באלכוהול (Prohibition) וב-1916 הוא הצליח להעביר במדינתו "חוק יובש", שלוש שנים לפני שהאיסור על האלכוהול נכנס לתוקף בארצות הברית כולה. ועם כל זאת, בצד הליברלי, הוא היה אחד מתומכי התנועה הסופרג'יסטית ופעל למתן זכות בחירה לנשים.
ב-1918 נמנע אלכסנדר מניסיון בחירה נוסף לכהונת המושל, אף שיכול היה לעשות כן חוקית, אולם כעבור ארבע שנים, ב-1922 חזר ורץ למשרת המושל מטעם המפלגה הדמוקרטית. הפעם הוא כשל במירוץ והגיע למקום השלישי אחרי המועמדים הרפובליקני והפרוגרסיבי כאחד. בעקבות זאת הוא החליט להימנע מהשתתפות במערכות בחירות נוספות, אף כי נשאר פעיל פוליטי במפלגה הדמוקרטית במשך כל עשר השנים שלאחר מכן, כמעט עד ליום מותו.