לידה |
9 בינואר 1907 קלוברדייל, אורגון, ארצות הברית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
22 בפברואר 2000 (בגיל 93) פורטלנד, אורגון, ארצות הברית | ||||
שם מלא | מורין בראון ניוברגר-סולומון | ||||
שם לידה | Maurine Brown | ||||
מדינה | ארצות הברית | ||||
השכלה | אוניברסיטת אורגון | ||||
עיסוק | פוליטיקאית, מרצה | ||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
דת | אוניטריאניזם | ||||
בן זוג |
ריצ'רד ניוברגר (1960-1945) פיליפ סולומון (1967-1964) | ||||
| |||||
מורין בראון נויברגר-סולומון (באנגלית: Maurine Brown Neuberger-Solomon; 9 בינואר 1907 – 22 בפברואר 2000) הייתה פוליטיקאית אמריקאית, שכיהנה כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אורגון בין השנים 1960–1967. היא הייתה האישה הרביעית שנבחרה לסנאט האמריקאי והעשירית בסך הכל בבית העליון של הקונגרס. היא ובעלה, ריצ'רד ל. ניוברגר, נחשבים לזוג הראשון שכיהן באותו בית מחוקקים. בהווה, היא האישה היחידה שנבחרה לסנאט מטעם אורגון.
ניוברגר נולדה בקלוברדייל שבצפון-מערב אורגון. היא למדה בבתי ספר ציבוריים, במכללת אורגון לחינוך במונמות' בשנים 1922–1924, וב-1929 השלימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת אורגון. בשנתה הראשונה כסטודנטית נבחרה ל"מועצת מורטר" הלאומית, המהווה גוף של כבוד עבור סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות ברחבי ארצות ההברית. לאחר מכן, בשנים 1936–1937, למדה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. מורין בראון הייתה מורה בבתי הספר הציבוריים של אורגון בין השנים 1932–1944. בשנת 1937, כאשר לימדה בתיכון בפורטלנד, הכירה את ריצ'רד ל. נוברגר. הם נישאו ב-1945, לאחר שנויברגר סיים את שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה[1]. לאחר מכן נבחר ריצ'רד נויברגר לסנאט של מדינת אורגון בבחירות 1948.
מורין נוברגר נכנסה לפוליטיקה של ארצות הברית ב-1950, כשנבחרה לבית הנבחרים של מדינת אורגון בו כיהנה עד 1955. בשנת 1952, כשנבחרה מחדש לבית הנבחרים ובעלה נבחר במקביל לסנאט, למעשה היא גרפה כמות רבה של יותר של קולות המצביעים. בתקופה זו הייתה גם חברת מועצת המנהלים של האגודה האמריקאית לאומות המאוחדות. בבחירות אמצע הכהונה ב-1954 נבחר בעלה לסנאט של ארצות הברית[2].
בשנת 1960 נפטר ריצ'רד ניוברגר כתוצאה ממחלת הסרטן שקיננה בגופו. מורין זכתה אז בבחירות מיוחדות ב-8 בנובמבר 1960, כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לאיוש שארית כהונתו של בעלה בסנאט. טרם הבחירות, מושל אורגון מינה באופן ארעי את הול לאסק, שופט בבית המשפט העליון של המדינה, למלא את מקומו של ריצ'רד ניוברגר בסנאט חרף העדפת הממסד הדמוקרטי את ניוברגר. לאחר הבחירות, השלימה ניוברגר את שארית כהונתו של בעלה המנוח מ-9 בנובמבר 1960 עד 3 בינואר 1961. במקביל לבחירות המיוחדות, היא ניצחה בבחירות הכלליות וזכתה לתקופת כהונה מלאה בת שש שנים בשנים 1960–1967[3]. בבחירות 1966 בחרה שלא שלא להתמודד מחדש לסנאט.
ב-11 ביולי 1964 נישאה לפיליפ סולומון, פרופסור קליני לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. חתונתם התקיימה בוושינגטון הבירה, והיא עברה בעקבותיו לקיימברידג' שבמסצ'וסטס[4]. וכעבור שלוש שנים בלבד הזוג התגרש.
במאמר שפורסם בשנת 1965 נחשף כי המושל מארק האטפילד התכתב עם ניוברגר בשמה החדש שלאחר הנישואים, "מורין ניוברגר-סולומון", מתוך כוונה להפוך את נישואיה מחדש לעניין מרכזי במסע בחירות פוטנציאלי ב-1966. פעילותה בקונגרס התמקדה ברפורמות בבריאות, חינוך וצריכה[5]. כמו כן, היא נתנה את חסותה לאחת מן הצעות החוק הראשונות שתבעו להציב סימני אזהרה על חפיסות סיגריות. בשנת 1961 מינה אותה נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי לחברה בוועדה הנשיאותית למעמד האישה. בין השנים 1965–1968 הייתה יושבת ראש-עמיתה, ביחד עם האקטיביסטית פמיניסטית מיוריאל פוקס, של כוח המשימה לענייני הנשים שהקים סגן הנשיא יוברט האמפרי.
אחרי תום כהונתה בקונגרס הועסקה ניוברגר כמרצה לענייני צרכנות ומעמד האישה, וכמורה לממשל אמריקאי באוניברסיטת בוסטון ובמכון רדקליף ללימודים מתקדמים באוניברסיטת הרווארד. היא הייתה תושבת פורטלנד עד למותה ב-22 בפברואר 2000 בגיל 93, כתוצאה מהפרעה במח העצם[6]. ניוברגר נטמנה בבית העלמין "בית ישראל" שבפורטלנד, אורגון.