מחנה הריכוז הינצרט

מחנה הריכוז הינצרט
SS-Sonderlager Hinzert

אנשי אס אס מתקהלים ליד אתר בנייה במחנה הינצרט
מידע כללי
סוג	מחנה ריכוז
מדינה	גרמניה
מחוז	ריינלנד-פפאלץ
תאריכים
תאריך הקמה	אוקטובר 1939[1]
תאריך סגירה	3 במרץ 1945
תאריך שחרור	1945
נתונים
קואורדינטות	49°41′56″N 6°53′34″E / 49.69889°N 6.89278°E / 49.69889; 6.89278
(למפת גרמניה מוגדלת)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני מחנה הריכוז הינצרט (למפת גרמניה רגילה)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני מחנה הריכוז הינצרט

מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה (לחצו להגדלה)

מחנה הריכוז הינצרט (בגרמנית: SS-Sonderlager Hinzert, וגם: KZ Hinzert) היה מחנה ריכוז נאצי בריינלנד-פפאלץ בגרמניה, במרחק של 30 ק"מ מגבול גרמניה-לוקסמבורג.

בשנים 1939 – 1945 נכלאו במחנה 13,600 אסירים פוליטיים בגילאי 18 עד 80. עבור רובם, הינצרט היה תחנת מעבר לפני שנשלחו למחנות ריכוז גדולים יותר, שבהם נרצחו. המחנה פוקח, נוהל ונשמר בעיקר על ידי אנשי אס אס, שלפי עדויות ניצולי המחנה היו ידועים לשמצה באכזריותם וברשעותם.

היסטוריה

מחנה הינצרט

מבנה המחנה וסביבתו

המחנה הוקם על רמת הוכוואלד, בקרבת הרי הונסריק במערב גרמניה. שמו ניתן לו עקב קרבתו לכפר הסמוך, הנקרא כיום הינצרט-פלרט (Hinzert-Pölert). הרמה, שגובהה 550 מטרים, חשופה ללחות גבוהה, רוחות, משקעים עזים, ערפל וטמפרטורות קרות מאוד בחורף. המחנה היה מוקף בעצי מחט, ששימשו כחומרי גלם לבנייתו ולתחזוקתו.

שביל גישה שגבל בשטח הקבורה של האסירים היה בסמיכות לאזור הראשון של המחנה. אזור זה כלל שבעה מבנים: עמדת שמירה, עמדת פיקוד, מוסך, בית מלאכה, ביתן לקצינים ושתי בקתות מגורים לאנשי האס אס. אזור זה של המחנה קושט בפרחים ובצמחייה. האסירים נכלאו באזור אחר, בשטח של 200 מטרים על 200 מטרים, שהוקף בגדרות תיל בגובה 3 מטרים ובמגדלי שמירה. באזור האסירים היו גם מטה מפקדי המחנה, סדנת בגדים, שטח נגרות, אזור הסגר, חדר מתים, אזור לחיטוי האסירים ו"מלתחה" בה הושארו חפצי האסירים.

האסירים שוכנו בארבעה צריפים; כל צריף הורכב משני חדרים ובכל אחד מהם 26 דרגשים, כך שהללו יכלו לאכסן 208 אסירים. בהמשך הכניסו לצריפים מזרני קש כדי להגדיל את הקיבולת ל-560 אסירים. כמה חדרים נשמרו במיוחד לאסירים שהשתייכו לקטגוריה מסוימת, דוגמת אסירי "הלילה והערפל" – אסירים שנכלאו בשל התנגדותם למשטר הנאצי.

המחנה הכיל שלושה מבנים נוספים: מבנה לאנשי הגסטפו, מבנה מנהלה, ומטבח.

בין אזורי המחנה השונים חצץ מגרש מסדרים מרכזי, ששטחו הוקטן עם הזמן לאחר שאנשי האס אס הקימו גינת ירק על חלק ממנו. תורן ניצב במרכז המגרש, ועליו נתלו רמקולים, מהם בקעו קולות פקודה. לעיתים היה על האסירים לעמוד מול התורן במשך שעות בתור עונש. מגרש המסדרים שימש גם לאימונים ותרגילי סדר, שבהם היה על האסירים לקפוץ מעלה ומטה משעה ארבע וחצי בבוקר לצלילי תופים.

תנאי החיים במחנה

מחנה הינצרט הוקם בשנת 1938 על מנת לשכן בו פועלי בנייה שעמלו על הקמת קו זיגפריד. המחנה עלה באש ב-16 באוגוסט 1939, ונבנה מחדש באוקטובר של אותה השנה. הוא הוסב למתקן מאסר משטרתי ו"חינוך מחדש" עבור אסירים בעלי עונשים קלים (מתחת ל-14 שנות מאסר) וכן עבור פועלים שהפגינו התנהגות "אסוציאלית" בפי הנאצים. פועלים אלה, שרובם נשלחו למחנה על ידי הגסטפו מברמן, עבדו לא רק על קו זיגפריד, אלא גם בתשתיות צבאיות נוספות כגון בסיסי אוויר במנהיים ובמיינץ.

מ-1 ביולי 1940 היה המחנה כפוף לאגף הפיקוח על מחנות הריכוז. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לבלגיה, הולנד, לוקסמבורג וצרפת בשנת 1940, מחנה הינצרט שימש גם ככלא עבור אסירים פוליטיים מאותן מדינות, שהיו צריכים לעבור תהליך של "גרמניזציה" או שהושמו ב"מעצר הגנתי".

ב-7 בפברואר 1942 הועבר הפיקוד על המחנה לידי המשרד המרכזי של האס אס למנהל וכלכלה. המחנה שימש גם את הגסטפו של לוקסמבורג והעיר טריר. עד לכניסתם של אסירי "הלילה והערפל" הראשונים, המחנה התנהל לפי המבנה הארגוני של מחנות ריכוז אחרים, וכלל מפקדה, אגף פוליטי, מחנה "שמירה וריתוק" ויחידות רפואה ושמירה. לאחר כניסתם של האסירים הפוליטיים, האגף הפוליטי ומחנה ה"שמירה והריתוק" נסגרו.

המחנה נותר מחנה עצמאי, עד 21 בנובמבר 1944, אז סופח למחנה הריכוז בוכנוואלד. המחנה נהרס חלקית בהפצצה אווירית ב-22 בפברואר 1945. למרות ההפצה, המחנה נותר פעיל עד 3 במרץ 1945, כאשר מרבית אסיריו הוצעדו בצעדת מוות לצפון הסן והיתר נשלחו למחנה בוכנוואלד.

מפקדי המחנה

ב-9 באוקטובר 1939, אס-אס שטנדרטנפיהרר הרמן פיסטר החל לפקד על המחנה, עד דצמבר 1941, אז ניתן לו הפיקוד על מחנה בוכנוואלד, והוא הוחלף על ידי האופט-שטורמפיהרר אגון ציל. ציל, ששירת לפני כן במחנות הריכוז דכאו, בוכנוואלד, וראוונסבריק, נשלח למחנה נאצוויילר-שטרוטהוף באלזס באפריל 1942, שם שירת כסגן מפקד המחנה. הוא הוחלף על ידי מפקד שלישי ואחרון על מחנה הינצרט, האופט-שטורמפיהרר פאול שפורנברג.

אסירי המחנה

לוחית זיכרון לזכרם של אסירי "הלילה והערפל"

קרוב ל-13,600 אסירים נכלאו במחנה הינצרט. האסירים הראשונים היו פועלי בניין גרמנים שעבדו בבניין קו זיגפריד והיו בעלי "התנהגות אנטי-סוציאלית". זמן קצר לאחר מכן, הוכנסו למחנה עובדי כפייה מהמדינות הכבושות השכנות. החל משנת 1941, קבוצות גדולות של אסירים נשלחו להינצרט, בעיקר אסירים פוליטיים מלוקסמבורג וצרפת. יתר האסירים, שהיו בעיקר עובדי כפייה ושבוי מלחמה, הגיעו מפולין ומברית המועצות. החל מ-7 בדצמבר 1941, אז ניתנה הפקודה של אסירי "הלילה והערפל", נאסרו במחנה מתנגדים לנאצים בדרכם למחנות ריכוז גדולים יותר כמו נאצוויילר-שטרוטהוף, דכאו, בוכנוואלד, שבהם האסירים נרצחו.

אסירים רבים ממחנה הינצרט נשלחו לעבודות כפייה שונות מסביב לשטח המחנה ביחידות "קומנדו" מיוחדות. היו 23 יחידות שונות כאלה, והאסירים שנכללו בהם עבדו בעיקר בבסיסי אוויר, בייבוש ביצות, ובעבודות ייעור.

היו גם יחידות קומנדו מיוחדות שפעלו בשטח המחנה:

• ממאי עד יוני 1942, קומנדו "בריכת שחייה" חפרו מאגר מים שיועד לכיבוי שריפות.
• ביולי 1942 הוקם קומנדו "אבן", והאסירים שבו נשלחו לעבודות כרייה במכרות הסמוכים.
• קומנדו "יער" פעלו ביערות שסביב למחנה; האסירים חטבו עצים לתחזוקת המחנה וכן סללו כביש (בשל החשש הגבוה שהאסירים יימלטו, קומנדו זה בוטל בשנת 1943).
• קומנדו "עגלה" הורכב מ-18 אסירים שתפעלו עגלת מכרה ובה מחצבים וחומרים אחרים (אנשי האס אס נהגו לשחרר את הבלמים של העגלה בירידות תלולות על מנת לפצוע או להרוג את האסירים).
• קומנדו "פחם" היו אחראים על שינוע יומיומי של קרון פחם במסילות הרכבת הקרובות למחנה על פני מרחק של ארבעה קילומטרים. האסירים דחפו את הקרון הלוך וחזור ארבע פעמים ביום, כלומר בכל יום הם צעדו 32 ק"מ.
• קומנדו "עץ" ביראו עצים בשטח המחנה בהם נעשה שימוש כדלק.
• קומנדו "רומיקה" ו"שחור" עבדו בסדנאות העבודה שבמחנה והפיקו מוצרי גומי וציוד לחימוש החל משנת 1942.

רוב אסירי "הלילה והערפל" שובצו ביחידות הקומנדו הפנימיות, כדי להסוות את עקבותיהם ואת עצם כליאתם.

המחנה נבנה בתחילה כדי לשכן 560 אסירים, אך בפועל שוכנו בו בממוצע 800 אסירים. לעיתים, כמות האסירים הוכפלה וכך היו כלואים במחנה 1,600 איש.

רציחות ופשעי מלחמה

מצבה הנושאת את שמות הנרצחים במחנה הינצרט

אסירי מחנה הינצרט הוחזקו בו בתנאים קשיים: האסירים הוכו בקביעות, וכן היו מקרים של התעללויות ושל הוצאות להורג בפומבי על מנת ליצור אווירת טרור ופחד.

אף על פי שרוב אסירי הינצרט נשלחו למחנות אחרים או נכלאו במחנה עד לשחרורם, מספר גדול של אסירים עונו ונרצחו במחנה. על אף ששימש "רק" כמחנה מעבר, 321 איש מצאו את מותם במחנה. קורבנות אלו נורו למוות, הוטבעו או נרצחו בזריקה קטלנית. יתרה מכך, לפי רישומי בתי משפט, שומרי האס אס עינו את האסירים, הניחו להם למות מרעב ומחולי, והפכו את חלקם טרף לכלבי השמירה.

רצח שבויי מלחמה סובייטים

בשנת 1941, שתי משאיות הובילו 70 שבויי מלחמה סובייטים להינצרט. לאסירים אלה נאמר שהם ישתתפו בניסוי רפואי, אך בפועל הם קיבלו זריקות של אשלגן ציאניד, רעל קטלני, והם מתו זמן קצר לאחר קבלתם. הם נקברו ביער הסמוך למחנה.

רצח של מוחים מלוקסמבורג

הנאצים גייסו בכפייה חלק מתושבי לוקסמבורג לשורות הוורמאכט. התושבים פתחו בשביתה כללית בשנת 1942, וזכו לתגובה כואבת: 21 מוחים נעצרו על ידי הגסטפו, נידונו למוות ונורו למוות בין הימים 2–5 בספטמבר 1942. גם הם נקברו בקרבת המחנה.

רצח חברי מחתרות מלוקסמבורג

בשנים שלאחר מכן, מעל 350 לוחמים במחתרות התנגדות לנאצים נעצרו על ידי הגסטפו; 50 מהם נידונו למוות. מתוך 50 הנידונים, 25 איש הוצאו להורג. אולם 23 מתוך 25 הנותרים הוצאו גם הם להורג בהמשך בגין אחריותם לפעילות מחתרתית בלוקסמבורג.

מספרם המדויק של הקורבנות שנרצחו בהינצרט אינו ידוע. בין 1,600 ל-1,800 אזרחי לוקסמבורג נשלחו למחנה. תנועת המחתרת הלוקסמבורגית ספרה 321 מתים, בהם 81 לוקסמבורגים, אך לא כל שרידיהם של הנרצחים נמצאו. בשנת 1946, לאחר שחרור המחנה על ידי בעלות הברית, שרידיהם של הקורבנות שהוזכרו לעיל נמצאו ונשלחו לארצות מוצאם עם עיטורי כבוד. עצמותיהם של אלה שלא הוחזרו לארצם נקברו בבית קברות באתר זיכרון.

שרידיהם של הנרצחים מלוקסמבורג הוחזרו למולדתם בימים 9–10 במרץ 1946. לאורך כל דרכם, אזרחים עמדו לצדי הכבישים וכאות הזדהות לבשו מדי אסירים מפוספסים.

איגוד צרפתי לזכרם של המגורשים מצרפת העריך שקרוב ל-1,500 אסירי "הלילה והערפל" נשלחו להינצרט; 390 מהם שרדו וחזרו לצרפת, בעוד 804 מהם נהרגו.

לאחר המלחמה

אנדרטת הברונזה לזכר אסירי המחנה וקורבנותיו

אנדרטה מברונזה שעוצבה על ידי פסל מלוקסמבורג ניצבת באתר לזכרם של אסירי המחנה וקורבנותיו.

ב-10 בדצמבר 2005 הוקם בשטח מחנה הריכוז לשעבר אתר זיכרון ותיעוד. במבנה המודרני, העשוי מברזל, מוצגים חפצי המחנה, תמונות וכן לוחיות הסבר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחנה הריכוז הינצרט בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. הקמה מחדש לאחר השרפה