לידה |
מאי 1966 (בן 58) ירושלים, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
כינוי | מיקי |
השתייכות | צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | פברואר 1986 – 2020 (כ־33 שנים) |
דרגה | אלוף |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
עיטורים | |
לגיון ההצטיינות (ארצות הברית) בשנת 2019 | |
מיכאל (מיקי) אדלשטיין (נולד במאי 1966[1]) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש נספח צה"ל בארצות הברית, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה ומפקד עוצבת סיני, מפקד אוגדת עזה, קצין חי"ר וצנחנים ראשי ומפקד חטיבת הנח"ל.
אדלשטיין נולד בירושלים וגדל בעומר[2]. היה חניך בתנועת הצופים, ועשה שנת שירות בשכונת מצוקה בטרם גיוסו. בפברואר 1986 התגייס לצה"ל, והתנדב ליחידת שלדג. עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בתום שירות החובה השתחרר מצה"ל. כעבור מספר חודשים החליט לחזור לשירות קבע בשלדג. לאחר קורס קציני חי"ר שב ליחידה ומונה לתפקיד מפקד צוות. בהמשך שימש כמפקד פלגת הלוחמים בשלדג. לאחר מכן עבר לחטיבת גבעתי ומונה לסגן מפקד גדוד צבר[3].
לאחר שהועלה לדרגת סא"ל מונה לראש ענף מבצעים במפקדת כוחות אוויר מיוחדים. בשנת 1999 מונה למפקד יחידת דובדבן[4]. ב-26 באוגוסט 2000 נקלעה היחידה בפיקודו למשבר, בעקבות תקרית ירי דו-צדדי. האירוע התרחש בעת ניסיון למעצרו של מחמוד אבו הנוד מהחמאס. במהלך מבצע סימפוניית החיים שהתקיים בכפר עסירה א-שמאלייה, סברו בטעות שלושה מצלפי היחידה, שחבריהם ששכבו על גג באזור המבצע, הם למעשה מחבלים וירו בהם למוות. בעקבות האירוע הוא הודיע על התפטרותו מהתפקיד, ובתחקיר שנערך נמצאו כשלים בהכשרת היחידה ובהכנות לפעולה, והומלץ להשעותה מפעילות מבצעית. פרוץ האינתיפאדה השנייה כשלושה שבועות לאחר האירוע, הביא להישארותו בתפקיד עד אפריל 2001, והיחידה בפיקודו ביצעה שורה ארוכה של מבצעים ומעצרים[5]. בהמשך שירת במשך כשנה כקצין המבצעים המיוחדים של אוגדת איו"ש[6]. באוגוסט 2002 עבר לחטיבת הצנחנים ומונה למפקד גדוד 202[7], תפקיד אותו מילא עד שנת 2003.
בשנת 2003 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד מפקדת כוחות אוויר מיוחדים[8], ושימש בתפקיד עד שנת 2004. לאחר מכן שימש כמפקד חטיבת בנימין[9] בין השנים 2004–2006. במאי 2006 התמנה למפקד חטיבת הנח"ל. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד פרצה מלחמת לבנון השנייה, במהלכה הוביל את חיילי החטיבה בקרבות בלבנון, בהם, הקרב בסלוקי[10]. על פי התוכנית, כוחות החטיבה[11] הוטסו לסלוקי, למשימת אבטחת שיירת טנקי המרכבה 4 של חטיבה 401. גדוד 931[12], החל בכיבוש הכפר ע'נדוריה ונתקל בהתנגדות חזקה מצד מחבלי החזבאללה[13], עקב הלחימה העזה הוכנס גדוד 932[14], אשר תקף את הכפר מצידו השני. לקרב בע'נדוריה הייתה חשיבות מרכזית שכן עם פריצת מערך מבוצר זה של המחבלים, נפתחה הדרך מערבה עבור כוחות האוגדה[15]. במהלך המלחמה נהרגו ארבעה מלוחמי החטיבה. במאי 2008 סיים את תפקידו. לאחר מכן יצא ללימודים באוניברסיטה לביטחון לאומי בוושינגטון[16]. לאחר חזרתו מונה בספטמבר 2009 למפקד מגמת מפקדי גדודים בקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, ושימש בתפקיד עד ספטמבר 2010, ובמקביל השתלם בקורס מפקדי אוגדות[17].
ב-11 באוקטובר 2010 הועלה לדרגת תא"ל ומונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי[18], בתפקיד זה שימש עד 13 בספטמבר 2012. ב-4 בנובמבר 2012 מונה למפקד אוגדת עזה[19], ופיקד עליה בין היתר במבצע עמוד ענן[20] ובמבצע צוק איתן[21][22], את תפקידו סיים ב-31 באוגוסט 2014. ב-23 בספטמבר 2014 מונה למפקד מל"י ובמקביל למפקד עוצבת סיני[23], ושימש בתפקידיו עד יולי 2016. ב-21 ביולי 2016 הועלה לדרגת אלוף ובספטמבר 2016 נכנס לתפקידו כנספח צה"ל בארצות הברית, ושירת בתפקיד זה עד 3 בספטמבר 2019, על פועלו במהלך התפקיד הוענק לו אות לגיון ההצטיינות על ידי מזכיר ההגנה האמריקני. בפברואר 2020, הוביל את עבודת המטה לכינונה של עוצבת הבזק, שהוקמה במסגרת תר"ש תנופה. בשנת 2020 פרש מצה"ל.
ביוני 2020 נקרא על ידי רוני נומה לסייע לו בניהול משבר הקורונה במגזר החרדי. הוא מונה לראש מתווה הישיבות במגזר[24]. במסגרת זו סייע לישיבות להתמודד עם התפרצות והשלכות הקורונה. בנוסף סייע ללמ"ס לנהל סקר סרולוגי בבני ברק.
לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לחברת אלביט מערכות בתפקיד סגן נשיא בכיר לאסטרטגיה ופיתוח עסקי - ישראל.
ב- 07.10.23 במסגרת מלחמת חרבות ברזל עלה מחדש על מדים והוא מסייע לפיקוד הדרום ולאוגדת עזה בהשבת החיים למסלולם בעוטף עזה.
אדלשטיין נשוי להדר ואב לשניים. בעל תואר ראשון במשפטים ובמנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי הרצליה, תואר שני בניהול משאבים לאומיים מהאוניברסיטה לביטחון לאומי בוושינגטון ובוגר קורס ביטחון לאומי באוניברסיטת הרווארד[דרוש מקור].
עם כניסתו לתפקיד, החל לפתח מתודולוגיה כנגד מנהרות הלחימה מעזה. הוא הורה לקצין המודיעין האוגדתי רונן מנליס, לרכז את כל המידע המודיעיני והאזרחי על המנהרות, וקיים ימי עיון ביחד עם חיילי תוכנית תלפיות ומהנדסי הצבא, כדי לנסות ולפתור את בעיית איתור והשמדת המנהרות. המידע שרוכז הועבר לצוות רב תחומי צבאי, ביטחוני ואזרחי, שהיה אחראי לנסות ולהפוך אותו למבצעי. פעילות זו נמשכה בתקופת איתי וירוב ויהודה פוקס, שהקימו שתי "מעבדות", מודיעינית סביב חפירת המנהרות, וטכנולוגית שתתמקד בסיכולן. תוצאות מאמץ זה, הביא להבשלת טכנולוגיה ייחודית לצה"ל, המאפשר זיהוי חפירת מנהרות בזמן אמת, וזיהוי מנהרות ישנות[25].