כרזת הסרט מלון מומבאי בעברית | |
בימוי | אנת'וני מאראס |
---|---|
הופק בידי | בזיל איבניק, ג'ימון תומאס, Mike Gabrawy, Andrew Ogilvie, Gary Hamilton, Julie Ryan |
תסריט | אנת'וני מאראס, ג'ון קולי |
עריכה | פיטר מקנולטי, אנת'וני מאראס |
שחקנים ראשיים |
ארמי האמר דב פאטל Tilda Cobham-Hervey נזאנין בוניאדי ג'ייסון אייזקס אנופם קר |
מוזיקה | האוצ'קה |
צילום | Nick Remy Matthews ACS |
מדינה |
אוסטרליה הודו ארצות הברית |
חברת הפקה |
|
חברה מפיצה | ורטיגו מדיה, Icon Productions, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 11 באפריל 2019 |
משך הקרנה | 125 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט דרמה, סרט ביוגרפי, סרט מתח |
מקום התרחשות | מומבאי |
תקציב | 17.3 דולר אמריקאי[1] |
הכנסות באתר מוג'ו | hotelmumbai |
פרסים | פרס AACTA לעריכה הטובה ביותר (פיטר מקנולטי, אנת'וני מאראס) |
אתר רשמי | |
דף הסרט ב־IMDb | |
מלון מומבאי הוא סרט פעולה משנת 2018[2][3][4] בבימויו של אנתוני מארס. התסריט נכתב יחד על ידי הבמאי יחד עם ג'ון קולי. הסרט בהפקה משותפת אוסטרלית-אמריקאית-הודית, נעשה בהשראת הסרט הדוקומנטרי "לשרוד את מומבאי" (באנגלית: "Surviving Mumbai") משנת 2009[5][6] על מתקפת הטרור במומבאי בשנת 2008 במלון המלון ארמון טאג' מהאל בהודו. בסרט מככבים דב פאטל, ארמי האמר, נזאנין בוניאדי, אנופם קר, טילדה קובהם-הארווי, ג'ייסון אייזקס, סוהיל נייאר, נגאש בוסלה ונטשה ליו בורדיזו. המתקפה במומבאי בנוסף לכך הוצגה בעוד שני סרטים עלילתיים, אחד הודי ואחד צרפתי־בלגי.[7]
הסרט מתאר את התקפת הטרור שהתרחשה בבירת העסקים של הודו, ב-26–29 בנובמבר 2008, במהלכה תקפו חוליות מחבלים מספר יעדים בעיר, בהם בית חב"ד, והותירו אחריהם כמאתיים הרוגים. תוצאות האירוע חשפו את אוזלת ידם של כוחות הביטחון ההודיים ושל הממשלה, מה שהביא אף לטלטלה פוליטית.[8]
ב־26 בנובמבר 2008, מלצר צעיר בשם ארג'ון מתחיל את יום עבודתו במלון טאג' מאהל פאלאס במומבאי, הודו, תחת ניהולו של השף הראשי המאנדט אוברוי, שמזכיר לצוות העובדים בתחילת היום כי "האורח הוא אלוהים". אורחי היום כוללים בין היתר את זארה קשאני המקומית ובעלה דייוויד, אדריכל אמריקאי, שהגיעו יחד עם בנם התינוק קמרון והמטפלת שלו סאלי, ואיש עסקים רוסי, וסילי, לוחם לשעבר ביחידת הכוחות המיוחדים ספצנאז.
באותו לילה, עשרה מחבלים שהשתייכו לארגון הטרור הפקיסטני-אסלאמיסטי "לשקאר א-טייבה" הקשור לארגון הטרור האסלאמי "אל-קאעידה", בניהולו מרחוק של אדם המכונה "השור", פותחים במתקפת טרור מתואמת כנגד יעדים שונים בו זמנית בדרום העיר מומבאי, וביניהם המלון. מכיוון שהמשטרה המקומית לא מאומנת כראוי או מצוידת באמצעים המתאימים כדי להתמודד עם הפיגוע, הם לא יכולים לעשות הרבה מלבד לחכות שיגיעו כוחות מיוחדים מניו דלהי. בתוך התוהו ובוהו המתרחש במלון וסילי, ארג'ון, דייוויד וזארה כלואים במסעדת המלון יחד עם עוד כמה אורחים, בעוד סאלי, שמודעת למתרחש אך לא מעודכנת בכל הפרטים, נשארת עם קמרון התינוק בחדר המלון שלהם.
דייוויד מתגנב וחומק מהמחבלים בדרכו לחדרם ומצליח להגיע אל סאלי וקמרון. ארג'ון עוקב אחר הוראותיו של השף הראשי אוברוי ומלווה את האורחים שבהשגחתו לטרקלין הצ'יימברס, מועדון אקסקלוסיבי מוסתר בקומה השישית של המלון, שלדעתו הוא מקום בטוח שיאפשר להם להסתתר מהמחבלים. דייוויד, סאלי וקמרון מנסים להגיע לשם כדי להתאחד מחדש עם זארה ושאר האורחים, אך דייוויד נלכד על ידי המחבלים באיומי אקדח בעוד סאלי וקמרון מתחבאים בארון. דייוויד מוחזק כבן ערובה קשור על הרצפה בחדר נפרד.
מספר שוטרים כן נכנסים למלון אבל רובם נהרגים מיד. קצין המשטרה די.סי. וואם והשותף שלו לתפקיד שחיכו בחוץ, מחליטים להיכנס למלון ולנסות להגיע לחדר הביטחון כדי שיוכלו לעקוב אחר תנועות המחבלים. ארג'ון מנסה ללוות את ברי, אמריקאית פצועה אנושות מירי המחבלים, כדי שתוכל להימלט מהמלון ולהגיע לבית חולים. השניים נתקלים בשני השוטרים אך ברי נבהלת ובורחת במדרגות, מה שמביא לחשיפה שלה והמחבל יורה בה והורג אותה. ארג'ון מלווה את שני השוטרים לחדר הביטחון, והם מגלים ברגע האחרון שהמחבלים עומדים לפרוץ לטרקלין הצ'יימברס תוך שימוש בתג הזיהוי של אחד השוטרים שהרגו קודם לכן. השוטרים מצווים על המלצר ארג'ון להישאר בחדר המצלמות. למרות דעתו של אוברוי, וסילי וזארה ווסילי מחליטים לעזוב את הטרקלין כדי לברוח, אך הם גם נתפסים מיד ונלקחים כבני ערובה. המחבלים מאלצים את השניים באיומי אקדח להצטרף לבני ערובה האחרים שלהם (כולל דייוויד), וכולם שוכבים קשורים על הרצפה כשידיהם קשורות מאחורי גבם.
בסופו של דבר מגיעים הכוחות המיוחדים ההודיים ומנהיג המחבלים שמנחה אותם מרחוק באוזניות לכל אורך הסרט מצווה על המחבלים לעבור לשלב האחרון בתוכניתם: שריפת המלון. המחבלים משאירים את חברם הפצוע, אימראן, כדי לשמור על בני הערובה, החטופים הכבולים, באיומי אקדח. בסופו של דבר המנהיג מנחה באוזנייה את המחבל אימראן להרוג את כל בני הערובה, שנותרים חסרי אונים על הרצפה כשפרקי ידיהם מאובטחים מאחוריהם. אימראן יורה גם בוסילי ובדייוויד, אך מחליט בסופו של דבר לא להרוג את זארה לאחר שהיא מחליטה לדקלם את הצלאה (תפילה מוסלמית), תוך התעלמות מההוראות של מפקדו באוזנייה לירות ולהרוג אותה. זארה מצליחה להתיר את עצמה ולברוח מהמקום.
ארג'ון מצליח להגיע ולהתאחד מחדש עם אוברוי, הם מפנים את האורחים הנותרים, ונתקל תוך כדי בסאלי וקמרון. הכוחות המיוחדים הורגים את הטרוריסטים שנותרו, וזארה שמפונה על ידי בימה מתרוממת ניידת, מתאחדת עם סאלי וקמרון. לאחר שהמלון מאובטח, ארג'ון חוזר לביתו ומתאחד עם אשתו ובתו.
הכתוביות בסיום הסרט מגלות כי האחראים לתכנון הפיגוע נותרו חופשיים עד היום, אך המלון שופץ ותוקן וחלקים בו נפתחו מחדש תוך חודשים מרגע האירוע. סצינות הסיום מציגות אנדרטה לאנשי הצוות ולאורחים שנלחמו בקרב על מלון מומבאי. בסיום רואים תצלומים מטקס הפתיחה הגדולה מחדש של המלון, כ־21 חודשים לאחר מכן, אליה הוזמנו חלק משורדי המתקפה.
ב-11 בפברואר 2016, הוכרז כי דב פאטל וארמי האמר לוהקו לסרט, יחד עם שחקנים נוספים: נזנין בוניאדי, טרסה פאלמר, וסוהיל נאייר, ושמתנהל משא ומתן גם לליהוק של השחקנים ניקולאי קוסטר-ולדאו ואנופם קר; בסופו של דבר השחקנים פאלמר וקוסטר-ולדאו לא היו מעורבים בסרט.[9] ג'ון קולי והבמאי אנת'וני מאראס כתבו את התסריט, בהפקה של בזיל איווניק בשיתוף עם חברת ההפקה Thunder Road Pictures יחד עם ג'ומון תומאס מ-Xeitgeist, גארי המילטון מ-Arclight Films, מייק גברוי מElectric Pictures, אנדרו אוגילווי וג'ולי ראיין.
ביוני הצטרפה טילדה קובהם-הארווי לקאסט[10] לאחר שתרזה פאלמר נכנסה לחודשי ההריון הראשונים שלה[11] ובאוגוסט לוהק ג'ייסון אייזקס.[12] ב-7 בספטמבר 2016, נטשה לי בורדיזו הצטרפה לסרט כדי לשחק את ברי, תיירת אמריקאית שנקלעה לפיגוע.[13]
באוגוסט 2016 החל שלב הצילומים הראשי של הסרט באולפני הסרטים של אדלייד באוסטרליה המנוהלים על ידי תאגיד הקולנוע הדרומי האוסטרלי.[14][15] הצילומים נמשכו בהודו בתחילת 2017.[16]
במאי 2016 רכשה חברת ויינשטיין זכויות הפצה בארצות הברית ובבריטניה לסרט.[17] עם זאת, באפריל 2018 הוכרז כי חברת ויינשטיין כבר לא תפיץ את הסרט.[18] באוגוסט 2018, חברות ההפצה בליקר סטריט ו-ShivHans Pictures רכשו את זכויות ההפצה האמריקאיות לסרט.[19]
הקרנת הבכורה העולמית של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-7 בספטמבר 2018.[20] הוא יצא לאקרנים באוסטרליה ב-14 במרץ 2019, על ידי חברת ההפצה אייקון סרטים,[21] ובארצות הברית ב-22 במרץ 2019.[22] בבריטניה הופץ על ידי שתי חברות שונות שקידמו את הסרט כסרט מקורי של חברת סקיי בבריטניה.[23]
הסרט ירד מהאקרנים בבתי הקולנוע בניו זילנד עקב הטבח במסגד כרייסטצ'רץ' ב-15 במרץ 2019, וההקרנות הושעו עד 28 במרץ.[24]
נטפליקס הייתה אמורה להפיץ את הסרט בהודו ובשטחים אחרים בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה. עם זאת, נטפליקס החליטה לרדת מזה מאוחר יותר, בעקבות סכסוך חוזי עם המפיץ ההודי פלוס אחזקות. הסרט אמור לצאת לאקרנים בבתי הקולנוע בהודו ב-29 בנובמבר 2019 על ידי אולפני Zee ו-Purpose Entertainment.[25] הטריילר הרשמי של הסרט בשפה ההינדית שוחרר על ידי אולפני זי ב-23 באוקטובר 2019.[26]
"מלון מומבאי" גרף סכום כולל של 9.7 מיליון דולר בארצות הברית ובקנדה, ו-11.5 מיליון דולר במדינות אחרות שטחים אחרים, בסכום כולל של 21.2 מיליון דולר ברחבי העולם.[27][28]
הקרנת הסרט בארצות הברית החלה בארבעה קולנועים שונים ולאחר מכן התחרבה לכ-924 בתי קולנוע. הכנסות הסרט בסוף השבוע השני בו הוקרן שם היו כ-3.1 מיליון דולר.[29]
באתר האינטרנט Rotten Tomatoes, לסרט יש דירוג של 76% על סמך 204 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 6.91 מתוך 10. על פי דעת הרוב באתר נכתב על הסרט: "תיאורי האימה כפי שהתרחשו בחיים האמיתיים יכולים לעיתים להיתפס כניצול ציני של המציאות, אך "מלון מומבאי" נותר סרט עשוי היטב הממחיש בדרמטיזציה עשויה היטב את האירועים הטרגיים."[30] האתר Metacritic העניק לסרט ציון ממוצע של 62 מתוך 100, המבוסס על 33 מבקרים, המעידים על "ביקורות חיוביות בדרך כלל". קהלים שנבדקו על ידי פוסט טראק העניקו לסרט ציון חיובי כולל של 77% והמלצה מעורבות של כ-50% מהנשאלים.[29]
פיטר דברוז' ממגזין וראייטי כתב: "הצפייה באירועים המחרידים שוב כמעט עשור לאחר שקרו, כמעט ולא ניתנת להגדרה של 'בידור'. הסרט מנגן לרבים מאיתנו על אותם דחפים בלתי נראים שהופכים את סרטי האסונות למושכים כל כך, ומנצלים את הטרגדיה של המצב עבור למען המחזה."[31]
גידי אורשר כתב על הסרט: "(...) סרט בנוי מהודק, עם דרמה שמתפתחת נכון, עם הצגה מדודה של הדמויות הראשיות ועם ניהול האירועים ותרגומם הקולנועי באופן שבונה מתח. הקלות הבלתי נסבלת שבה המרצחים מבצעים את המעשים האיומים בקור רוח, הירי ללא הבחנה, נטול הגיון וחסר אנושיות(...) הם חומרים דרמטיים שמעוררים את תחושות החרדה והרצון בנקמה שלנו הצופים. גם בחירת הדמויות המרכזיות, טבח המלון, המלצר הנאמן ועוד כמה מאנשי השרות במלון כמי שהחליטו לשמור על חיי האורחים ההולכים ומתמעטים, הזוג הצעיר, האומנת והתינוקת שלהם, המפיונר הרוסי בחבורת האורחים ולקראת הסוף גם כמה אנשי משטרה שמנסים לפרוץ למלון כדי לשחרר את בני הערובה. כל אלה ממלאים נכון את הפונקציות שסרט אסונות מניח על כתפיהם. יש סיטואציה אלימה ומסוכנת, יש ניסיונות אמיצים לפתור אותה, יש רגעים הרואים ויש מרכיבים אנושיים מרגשים. לעיתים אפילו מלודרמטיים במיוחד." למרות זאת הוא מציין שיש הרבה חוסרים בסרט: אין בו אמירה פוליטית, היגד חברתי ותובנות מוסריות. מה שהופך אותו לסרט ריק ומאכזב במידה רבה. (...) כסרט ש”משחק לנו בבטן”, אולי יש בו סיבה למפגש. כ”סרט המשחק לנו בראש”, הוא חסר ערך וחבל. אפשר היה לנצל אותו לעשות את החיים הקשים מסביבנו, לעיתים חסרי הפשר, למשהו טוב ומועיל יותר. והקולנוע היה יכול לבוא כאן לעזרה.[32]
שמוליק דובדבני כתב כי הסרט "אפקטיבי ומותח, גם אם יש בו בעיות אתיות". לטענתו, ההיצמדות לפרספקטיבה המוגבלת של הנוכחים במלון לא מאפשרת יצירה של הקשר רחב יותר לאירועים כפי שהתרחשו, אך זו אינה מטרתו העיקרית של הסרט. דובדבני טוען כי השחזור של 60 שעות החרדה והטראומה בסרט מבקש להעביר את החוויה ואכן עושה זאת באמצעים אפקטיביים. הבמאי בחר שלא להציג סיפור שבמהלכו הצופים מתחברים ומזדהים במיוחד עם אחת מהדמויות על פעולה הרואית אלא בוחר שלהציג רצף של רגעי אימה שנחווים על ידי הצופה באופן אינטימי, בעיקר כאשר המצלמה מלווה את מנוסתם של השורדים מפני המחבלים שנמצאים מטרים ספורים מאחוריהם, יורים ופוגעים ללא הבחנה. על פי דובדבני הסרט פועל אך ורק במישור חווייתי-בסיסי: "ברור שבחירה אסתטית זו מוותרת על אלמנטים חיוניים להבנת האירוע במלואו – אך הבנה כזו ממילא לא הייתה אפשרית תוך כדי התרחשותו. אמנם בסצנה אחת הסרט מבקש להציג את אחד המחבלים הצעירים ברגע של משבר – אבל בחירה זו נדמית כמעט כפויה. הטראומה הלאומית נהפכת בסרטו של מאראס לחיזיון בלהה, והתוצאה בעייתית ואפקטיבית כאחת".[33]
אורי קליין לעומתו כותב בהארץ כי הסרט הוא שטחי וסטריאוטיפי ועושה ניצול ציני באירועי טרור מציאותיים כבידור.[34]
{{cite web}}
: (עזרה)
I must admit: this skilled, historical action film was one of the toughest, most disquieting sits I can remember in a while—tougher than Paul Greengrass’ “July 22” and on par with the same filmmaker’s masterful “United 93.”
Hotel Mumbai is a shockingly violent action thriller—Die Hard on steroids—except the events it depicts are real.
THE 2008 Mumbai terror attacks resulted in 174 deaths and more than 300 wounded, which might leave you rather queasy about finding its skilful adaptation here — into a nail-biting action thriller — quite so enjoyable.
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: תחזוקה - ציטוט: numeric names: authors list (link)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)