כנסיית נינו הקדושה במתחם מנזר בודבה | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מתחם דתי (נוצרי) |
על שם | נינו הקדושה |
מיקום | בודבה (גאו') |
מדינה | גאורגיה |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | המאה התשיעית |
תאריך פתיחה רשמי | המאה ה־9 |
מידות | |
גובה מעל פני הים | 722 מטר |
קואורדינטות | 41°36′24″N 45°55′59″E / 41.6068°N 45.9331°E |
אתר רשמי | |
מנזר בּוֹדְבֶּה (בגאורגית: ბოდბის მონასტერი) או מנזר נינו הקדושה בבודבה הוא מנזר במזרח גאורגיה, במחוז קאחתי. חשיבותו של המנזר נובעת מהקישור והחיבור שלו לנינו הקדושה (אנ'), הנחשבת למי שהביאה את הדת הנוצרית לגאורגיה, וגרמה לניצור האוכלוסייה המקומית. המתחם משמש גם כמקום מושבו של הבישוף של בודבה (גאו'). המנזר מאוכלס ומתופעל על ידי נזירות בלבד.
מנזר בּוֹדְבֶּה ממוקם בסמוך ליישוב בשם, בודבה עלית "זֶמוֹ בּוֹדְבֶּה" (גאו'). המנזר נמצא בגובה 722 מטר מעל גובה פני הים[1], והוא קרוב לשמורת יער בודבה. קילומטרים ספורים מהמתחם מצוי הכפר הנפרד בודבה תחתית (גאו'). היישוב העירוני הקרוב ביותר למנזר הוא סיר'נאר'י, במרחק נסיעה של קצת יותר משני קילומטרים. המנזר משתייך גאוגרפית למחוז קאחתי במזרח גאורגיה, שבירתו היא העיר תלאווי. הגבול עם אזרבייג'ן (אנ') עובר כ-20 קילומטרים מזרחית למנזר.
על פי המסורת, נינו הקדושה הייתה יהודיה בת לאב בשם זבולון, שהתגורר בירושלים[2]. זבולון עבר לקפדוקיה באסיה הקטנה, ושם נולדה לאשתו סוזנה ולו בתם נינו. לפי גרסה אחרת, האב היה גנרל רומאי עם שם דומה, זאבולון[3]. ההורים חזרו לירושלים, וכאשר נינו בגרה עוד והייתה בת 14, המסורת מספרת ששמעה בת קול בעת תפילתה, ששלחה אותה לנצר את "ארץ הצפון" גאורגיה. נינו הגיעה לגאורגיה בשנת 320 לספירה, והחלה מייד במסע ניצור מוצלח של האוכלוסייה המקומית, תחת שלטונו של מלך גאורגיה (שבאותה התקופה נקראה איבריה) מיריאן השלישי[4]. בתחילה למלך היו ספקות ביחס לנינו ולדת הנוצרית, אך לפי האגדה נינו ריפאה את המלכה, ומאוחר יותר גם את המלך. מסופר שהמלך לקה בעיוורון בתאונת ציד, תפילותיה של נינו עזרו להשיב את ראיית המלך, והוא החל להאמין[2] וניצר את תושבי כל האזור. הכנסייה הראשונה נבנתה בעיר מצחתה[4]. לנינו היה צלב נוצרי אופייני לה, שמוט כתפיים שנקרא "צלב הגפן", אשר לפי המסורת הורש לה על-ידי מרים הבתולה. מאז, צלב הגפן הוא הסמל הדתי של גאורגיה כולה. נינו הקדושה נחשבת לאשה היחידה בהיסטוריה הנוצרית, שהצליחה לנצר עם שלם. המסורת מספרת, שנינו נקברה בבודבה.
הכנסייה הראשונה מעל לקברה של נינו נבנתה בשנת 340 לספירה, על-ידי המלך מיריאן השלישי, אך המבנה הזה לא שרד. הכנסייה הנוכחית מעל קברה של נינו נבנתה במאה ה-9, בהוראת המלך דמטרה הראשון, בנו של דוד הבנאי. המבנה שופץ ושוחזר מאז מספר פעמים. ב-1615 נערך שיפוץ יסודי, לאחר שצבאו של עבאס שאה הראשון מפרס השחית את המקום. שיפוץ מקיף אחרון של האתר בוצע בשנת 1823[5]. בימיי הביניים, המנזר היה מקום פורח ומרכז להפצת השכלה ודעת. בשנת 1837 בוטל המרכז, אך הוחזר לפעילות ב-1925. בעת השלטון הסובייטי בגאורגיה, המנזר הפך לבית חולים ובחלקו למוזיאון. בחלק מזמן השלטון הסובייטי המקום היה נטוש[6]. לאחר התפרקותה של ברית המועצות חודש תפקודו הדתי-נוצרי של המקום, והוא הפך למנזר של נזירות בלבד[7]. הנזירות מתפרנסות מעבודה בחקלאות ומכירת מוצרים נלווים, מגידול חיות משק וממכירת תכשיטים מייצור עצמי בחנות המקומית.
קומפלקס המנזר מורכב ממספר מבנים:
את מתחם המנזר מבקרים צליינים רבים, המגיעים אל קברה של נינו הקדושה. הקבר ממוקם בקפלה קטנה, היכולה להכיל מבקרים מועטים בלבד ולכן, פעמים רבות נוצר תור של מבקרים, הרוצים להשתטח על הקבר ולבקש בקשות ומשאלות אישיות מגוונות. גם תיירים רגילים מגיעים במספרים גדולים, עקב הסקרנות שהמקום מעורר, הארכיטקטורה המיוחדת, הנוף הנשקף לעמק נהר אלאזני ואל ההרים הירוקים, ולשמיעת הסיפור הייחודי של המנזר והמתחם.