נואסטרה סניורה דה סנטה אנה
 | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
אתר ארכאולוגי, חורבות, המיסיונים הישועיים של הגוארני, מורשת  | ||||||||
| על שם |
מרים, אם ישו | ||||||||
| מיקום |
סנטה אנה | ||||||||
| מדינה |
ארגנטינה | ||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
37 הקטאר | ||||||||
| קואורדינטות | 27°23′26″S 55°34′51″W / 27.3906017°S 55.5807445°W | ||||||||
  | |||||||||
נואסטרה סניורה דה סנטה אנה (בספרדית: Nuestra Señora de Santa Ana) הוא מיסיון ישועי שפעל בצפון-מזרח ארגנטינה, בתחומי פרובינציית מיסיונס של ימינו, במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17. ב-1983 הוכרז המיסיון, יחד עם מיסיונים ישועיים נוספים בארגנטינה ובברזיל כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המיסיון הוקם ב-1633, הועתק לגדות נהר הפרנה ב-1638, ולמיקומו הנוכחי, כ-45 ק"מ מזרחית לפוסאדס, ב-1660. בדומה למיסיונים ישועיים אחרים, הוקם בסמוך לו רדוקסיון – יישוב שבו התגוררה האוכלוסייה הילידה שהמיסיון יועד כלפיה, במקרה זה בני הגוארני. בשיאו, התגוררו ברדוקסיון של סנטה אנה כ-7,000 תושבים, והכיכר המרכזית שלו הייתה גדולה יחסית, באורך 140 מ'. ב-1767 גורשו הישועים מהמושבות הספרדיות והמיסיון ננטש. רבים מהמבנים שבו נהרסו עם הזמן וכוסו בצמחייה, ואולם חלקים מהכנסייה, ובהם עמודי השיש, נותרו על תלם. בית העלמין המשיך לשמש את תושבי הכפרים באזור עד אמצע המאה העשרים. ב-1982 הוחל בשיפוץ ובשיקום המיסיון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
|---|
ערך זה הוא קצרמר בנושא ארגנטינה ובנושא אתרי מורשת עולמית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.