דשא מרכזי | |
מדינה | ישראל |
מחוז | הצפון |
מועצה אזורית | עמק המעיינות |
גובה ממוצע[1] | -223 מטר |
תאריך ייסוד | 1949 |
תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
סוג יישוב | קיבוץ |
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
- אוכלוסייה | 356 תושבים |
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.7% בשנה |
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
נווה אוּר (נְוֵה אוּר) הוא קיבוץ בצפון עמק בית שאן, בסמוך ממזרח לכביש בית שאן-טבריה.
נווה אור הוקמה ב- 1949 ע”י קבוצת עולים מעיראק, שנתנו לקיבוץ את השם "נווה אור" על שם אור כשדים, מקום הולדתו של אברהם אבינו על פי המקרא, הנמצאת באזור בבל (עיראק של היום). הגרעין הבבלי עזב את המקום וב-1954 נוסד מחדש על ידי גרעין “יפתח” של הנוער העובד. בשנת 2023 חגג הקיבוץ 69 שנים מהקמתו המחודשת מאז הגיעו לקיבוץ גרעינים הן מהנוער העובד והן גרעיני בנים מהתנועה הקיבוצית; נכון לשנת 2023, רוב החברים הוותיקים במקום הם ‘‘בני הגרעינים’’ לדורותיהם.
כ–3 ק"מ מצפון ליישוב שוכן קיבוץ גשר, כקילומטר ממערב לו נמצאים חורבת צבון והגן הלאומי כוכב הירדן, כ–2 ק"מ מדרום לו שוכנים המושבים ירדנה ובית יוסף, וכקילומטר וחצי ממזרח לו נמצא נהר הירדן.
בשנת 2002 עבר הקיבוץ תהליך הפרטה. בשנת 2010 החל הקיבוץ לקבל חברים חדשים בעצמאות כלכלית, בנים חוזרים ומבקשים אחרים בתהליך של קבלה לחברות יחד עם רכישת בית ומגרש.
הקיבוץ עלה לקרקע ב-3 מרץ 1949 על ידי גרעין הכשרה של יוצאי "החלוץ" בעיראק שקבלו הכשרה באשדות יעקב ובשדה נחום[3] ונקרא על שם אור כשדים[4]. לאחר שנה וארבעה חודשים עברו לנקודת הקבע שלהם. בתחילת 1951 היו לקיבוץ 4500 דונם[5], מתוכם 3000 דונם נזרעו פלחה. בקיבוץ הייתה גם רפת של 8 ראשים, דיר של 350 ראש ולול של 600 עופות. בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד הגיעו לקיבוץ 30 חברים מקיבוץ האון אשר הצטרפי לנווה אור אשר הייתה מורכבת כמעט כולה מחברי מפ"ם[6]. התנאים האובקטיביים של מדינה בדרך, ומוסדות תנועתיים בלתי מוכנים, גרמו בסופו של דבר לנטישת המקום על ידי החלוצים הצעירים.
בשנת 1952 הגיע גרעין מורכב מיוצאי הונגריה שעזבו את קיבוץ האון[7] ופולין. מסיבות שונות התפרקה הנקודה באופן זמני, אך לא ננטשה. באביב 1953 נשרפו אלף דונם של חיטה בשריפה בשדות הקיבוץ[8]. בשנת 1954 הצטרף גרעין "יפתח" לקיבוץ. משנה זו והלאה הוזרמו גרעינים לנוה אור בקצב של גרעין לשנתיים, אך מעטים מחברי הגרעינים נותרו במקום. בשנת 1956 חובר היישוב לרשת החשמל הארצית[9]. עד 1965 סבל הקיבוץ מקשיי קליטה והסתגלות ונעזר במחלקת ההתיישבות של הקיבוץ המאוחד, משפחות מגויסות, ש"ש ועוד.
בשנת 1965 הגיע גרעין בני משקים א' ובמקביל לו גרעין הנוער העובד והלומד "בנתיב". רבים מבני שני הגרעינים הללו הפכו לתושבי קבע וחברים בקיבוץ, והם מהווים את בסיס המשפחות ביישוב. משנה זו ואילך החלה ההתייצבות מלווה בגידול איטי של אוכלוסיית הקיבוץ.
מסוף 1990, במסגרת תוכנית בית ראשון במולדת, נקלטו במשק 9 משפחות עולים מחבר המדינות אשר 5 מתוכן נקלטו כחברים בקיבוץ.
זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים החלה באזור מלחמת ההתשה. היישוב היה נתון להפגזות קשות, ירי על עובדים בשדות, מיקוש שדות ואיום חדירת מחבלים.
ראשיתה של מלחמת ההתשה היה קשה במיוחד, שכן היישוב עדיין לא היה מאורגן, נעדר מקלטים מסודרים וללא כל תנאים להלנת ילדים מסודרת במצב מלחמה.
באחת ההפגזות הישירות על המשק נהרגה אחת מחברות המשק אם לשלושה. באפריל 1968 נפצע טרקטוריסט מירי מכיוון ירדן[10]. במהלך 3 שנות מלחמת ההתשה התארגן היישוב באורח הולם, נבנו מקלטים בקצב מזורז והילדים עברו ללינה במקלטים דרך קבע. מאז שקט האזור וחיי היום יום מושפעים מפעילות הביטחון השוטף באזור.
באפריל 1991 חדרה חוליית מחבלים שרצחה אחד מחברי הקיבוץ בפרדס הקיבוץ ופצעה שלושה נוספים.
אורטל מהווה מקור של למעלה מ – 60% מהכנסות המשק ומעסיק 45 חברים. מכירות אורטל עומדות על כ – 25 מיליון $ יצוא בשנה.
החל משנת 1988 נוטעים ומשנטעים בפרדס זנים אחרים: פומלה, לימון, תפוז, אשכולית אדומה ומבכירה וכן קלמנטינות מזן אור.
|