מידע כללי | |
---|---|
אורך | 25 קילומטרים |
גובה מוצא הנהר | 1,200 מטרים |
יובלים | נחל עכברה, נחל פשחור, נחל סתר, נחל חנניה, נחל ליבנים, נחל הוזים, נחל שכוי, נחל שמאי, נחל מירון, נחל חוקוק |
שפך | הכנרת |
מדינות באגן הניקוז | ישראל |
נַחַל עַמּוּד הוא נחל באזור הגליל העליון הנשפך אל הכנרת. זהו הגבוה שבנחלי הארץ המושכים מים כל ימות השנה.[1]
מקורו של הנחל הוא באזור כדיתה, סמוך לשקע הבזלת של דלתון, והוא זורם בכיוון דרום-מזרח דרך הגליל התחתון המזרחי אל דרום-מערב הכנרת. אגן הניקוז שלו ושל יובליו, כולל את המורדות המזרחיים של הר מירון, רמת דלתון, הר ביריה, צפת (הר כנען), רמת פשחור, הר מצפה ימים, אזור קדרים, הר לבנים וחוקוק. יובליו העליונים של הנחל מנקזים את פסגת הר מירון (גובה של כ־1,200 מ'), ובסיומו הנחל נשפך לכנרת (גובה של כ־200-), ירידה של כ־1,400 מ'.
הנחל נקרא כך על שם סלע גבוה המתנשא מעל האדמה והנמצא בקרבת אחד מאפיקיו של הנחל, בקרבת קיבוץ חוקוק. הסלע מזכיר בצורתו עמוד גבוה ומכאן שמו "נחל עמוד". הנחל נחצה באחד הקטעים שלו על ידי המוביל הארצי. בעקבות סלילת קטע הכביש שבין צומת חנניה לצומת עמיעד (כביש 85) בסוף שנות ה־70, מולא הנחל (כמו גם יובלו, נחל עכברה) בסוללת עפר גבוהה כתחליף לגשר, בנקודת החציה של הכביש את הנחלים. סוללה זו מנעה מעבר בעלי חיים ומטיילים בין שני חלקי הנחל. הסוללות הוסרו ב־2013, במהלך עבודות לשדרוג והרחבת כביש 85.
יובליו העיקריים של הנחל הם נחל מירון, נחל עכברה, נחל שמאי, נחל ליבנים ונחל חוקוק. שטח הניקוז של הנחל תחום בין נחל כורזים ונחל צלמון.
בנוסף למימיו הזורמים מרמת דלתון, לאורך תוואי הנחל ישנם עוד מספר מעיינות כגון עין פועם ועין יקים. חלק ממעיינות אלו שימשו לאספקת מי שתייה לצפת, החל מתקופת המנדט הבריטי. הנחל כיום הוא שמורת טבע מוגנת שאורכה הוא כ-22 קילומטרים מאורכו הכולל של הנחל. בבריכות שכווי שבסמוך לנחל נמצאה המבטשה שבאמצעותה יהודי צפת עיבדו את הצמר לתעשיית הטקסטיל שהייתה מפותחת מאוד במהלך המאה ה-16 בצפת.
החלק השלישי של המסע מים אל ים מתבסס על תוואי נחל עמוד, בחלק שבין הר מירון לכנרת. הנחל משמש כמסלול טיול פופולרי ועובר בו גם שביל ישראל.
בעבר נקרא נחל עמוד בפי יהודים "נהר דולבאי",[2] ייתכן שעל שם עצי הדולב שהיו קיימים בו.
כל אחד מקטעיו של הנחל נקרא בשם אחר בפי הערבים מהכפרים שבסביבה. חלק נקרא וואדי טוואחין על שם טחנות קמח שפעלו בו בעבר, או וואדי לימון.
בנחל עמוד התחתון התגלו שרידים חשובים מהתקופה הפלאוליתית בארבע מערות: מערת עמוד, מערת זוטייה, מערת אמירה ומערת שובך. החפירה הפרהיסטורית הראשונה בארץ ישראל התבצעה בשנת 1925 במערות זוטייה ואמירה. במערה הראשונה גילה הארכאולוג הבריטי פרנסיס טרוויל-פיטר חלק מגולגולת של אדם קדמון שקיבל את השם "האדם הגלילי" או ה"גולגולת הגלילית". גילה המשוער הוא כ-400,000 עד 200,000 שנים - הגולגולת הקדומה ביותר בארץ ישראל. השתמרותה החלקית של הגולגולת (בעיקר עצם המצח) מקשה על הגדרתה הטקסונומית, אם כי ברור שהיא קדומה לאדם המודרני בצורתה. אין הסכמה בין החוקרים אם היא טיפוס מאוחר של הומו ארקטוס והאם היא קרובה יותר להומו ספיינס או לאדם הניאנדרטלי - שניהם מינים מאוחרים יותר[3]. במערת עמוד, אשר נחפרה מספר פעמים בשנות השישים ובשנות התשעים, התגלו קברים של ניאנדרטלים ושרידים רבים של התרבות המוסטרית (התקופה הפלאוליתית התיכונה כמדורות, כלים מסותתים ועצמות בעלי חיים)[4].
מתחם הטחנות של נחל עמוד מתאפיין בצפיפות מתקנים שאינה מוכרת באזורנו[5]. במתחם התגלו שרידי טרסות, טחנות קמח, תעלות מים, סכר הטיה וגשרים להם ערך היסטורי בהיותן עדות לאורחות החיים ולמלאכות המסורתיות בגליל בתקופות האמורות.
טחנות הקמח בחלקו העליון של נחל עמוד הוקמו בתקופה הצלבנית ומרבית השרידים הנראים כיום הם מהתקופה העות'מאנית. טור הטחנות משמר תוואי של מתקנים קודמים, ככל הנראה מבטשות צמר, שהגיע לשיא פעילותו במאה ה-16, תקופת תור הזהב של צפת. מקצת הטחנות פעלו עד שנות ה-50 למאה ה-20.
בשנים שחלפו מאז חדלו הטחנות לפעול כיסתה צמחיית הנחל את שרידי המבנים והמתקנים ואף השתרשה בליבת הקירות של טחנות הקמח. בשנת 2013 ביצע מינהל שימור ברשות העתיקות פעולות לייצוב שרידי הטחנות בנחל עמוד במימון רשות הטבע והגנים ופרויקט ציוני דרך (תשתיות מורשת) במשרד ראש הממשלה.
שמורת נחל עמוד היא שמורת טבע הסובבת את נחל עמוד ונקראת על שמו. השמורה נמצאת בגליל, והוכרזה ב-10 בפברואר 1972. כמו כן, השמורה משתרעת על פני שטח של 8,906 דונם, ומקובל לחלק את השמורה לשני חלקים: החלק העילי והחלק התחתון לפי חלקי הנחל.