נצרים
 | |
| בית הכנסת ביישוב. על גגו המנורה שהובאה לכותל המערבי לאחר הפינוי | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
1972  |
| סיבת נטישה | תוכנית ההתנתקות |
| תאריך נטישה | 22 באוגוסט 2005 |
| דת | יהודים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 521 (2004) |
| קואורדינטות | 31°28′56″N 34°24′40″E / 31.482222222222°N 34.411111111111°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
נצרים הייתה התנחלות במרכז רצועת עזה. בעת חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 התגוררו ביישוב כ-25 משפחות, ובעת פינויו בשנת 2005 התגוררו בו כ-60 משפחות. תושביו עסקו במקצועות חופשיים ועבדו מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. היישוב היה בעל אופי דתי, ופעלו בו בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון למורשת יהודי עזה, בית מדרש ובתי ספר. נצרים הוא היישוב הישראלי הראשון שהוקם ברצועת עזה אחרי מלחמת ששת הימים.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נצרים הוקמה על שטח של כ-6,000 דונם מדרום לעיר עזה, חציים אדמות מדינה וחלקם נרכשו על ידי מינהל מקרקעי ישראל מהבדואים באזור[1]. נצרים הוקמה באצבע נצרים במסגרת תוכנית אצבעות לביתור רצועת עזה על ידי התיישבות יהודית[2]. טקס העלייה על הקרקע התקיים בפורים, י"ד אדר תשל"ב, 29 בפברואר 1972[3], וראשוני המתיישבים היו גרעיני נח"ל של בית"ר[4] והאיחוד החקלאי[5]. אל מול התנגדות של אנשי השומר הצעיר מניר עוז להקמת התנחלות ברצועה הביעו אנשי נחל עוז וארז תמיכה בהתנחלות, ואנשי נחל עוז אף סיפקו למקום מים[6]. בנובמבר 1972 התקיים טקס לחנוכת הבתים במקום[4]. לאחר מכן שהו בנצרים גם חיילי נח"ל של השומר הצעיר[7][8][9], שחוץ מבפתחת רפיח ובגולן לא השתתפו בהתנחלות מעבר לקו הירוק, מכיוון שנאמר להם שהמקום יישאר מאחז צבאי ולא יאוזרח[10]. שמו של היישוב ניתן לו על ידי אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, על שם מחנה הפליטים הסמוך נוציראת[11].
המקום יועד מלכתחילה לאזרוח על ידי הקיבוץ הדתי, אולם הדבר נדחה ובשנת 1976 טרם נמצא גרעין כלשהו שהסכים לאזרח את המקום והפיתוח החקלאי בו היה שולי[12]. בשנת 1983 הסכים הקיבוץ הדתי לאזרח את המקום, כדי לחזק את הגוש הדרומי של קיבוציו שכלל את סעד ועלומים[13].
בשנת 1979, במסגרת השיחות עם מצרים, החליטה ממשלת ישראל על העברת מפקדת צה"ל ברצועה מעזה לנצרים[14], אולם החלטה זאת לא יצאה אל הפועל. בשנת 1980 עלה הרעיון להשתמש בנצרים כאתר הכשרה לגרעין של גן אור[15]. ביולי 1980 הגיע גרעין גן אור לנצרים, ושהה במקום 3 שנים עד שעבר למקום הקבע שלו[16].
ב-22 ביולי 1984, מספר ימים לפני הבחירות לכנסת ה-11, אוזרחה הנקודה בהחלטת ועדת השרים להתיישבות[17] והועברה לאחריות הקיבוץ הדתי[18][19]. הקיבוץ לא התרומם ולאחר מספר שנים התפרק. במשך מספר שנים התגוררו ביישוב משפחות בודדות בלבד. היו שטענו שהקיבוץ לא התרומם בגלל המצב הביטחוני ולעומתם טענו אחרים שהקיבוץ לא התרומם בגלל ירידת קרנה של התנועה הקיבוצית. בשנת 1986 הועלה הרעיון לפנות את נצרים כדי להקים במקום שכונה למפוני רפיח המצרית, תוכנית שלא יצאה אל הפועל[20][21].
לקראת סוף 1991 הוקמה ליד הקיבוץ שכונת קראוונים שכונתה נצרים ב', אליה עברו חלק מתושבי הקיבוץ שהחליטו שאין לקיבוץ עתיד[22].
רקע ביטחוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב התפרסם בעיקר בשל העובדה שהיה מובלעת יהודית בין מרכזי אוכלוסייה ערבית צפופה. מסיבה זו נוצר ויכוח האם קיימת הצדקה לקיומו של היישוב המבודד, עקב עלותו הצבאית והכלכלית הגבוהה. ב-2002 עסק גדוד וחצי באבטחת היישוב, יחס של שני חיילים לתושב[23]. לדברי המצדדים בקיומו של היישוב, הוא הוקם משיקולי ביטחון מובהקים, שהעיקריים שבם הם יכולת השליטה על נמל עזה ואפשרות פיקוח על מה שמועבר דרכו[24]. בין המצדדים היה גם אריאל שרון, שהכריז בשנת 2003 כי "דין נצרים כדין תל אביב".
התקפות טרור רבות אירעו בנצרים ובציר המוביל אליו. בנובמבר 1994 אירע פיגוע התאבדות בצומת נצרים שבו נרצחו שלושה חיילים[25]. בשנת 2000 אירעו חילופי אש בסמוך לנצרים, מהם התפתחה פרשת מוחמד א-דורה. בתחילת מרץ 2002 פוצצו 2 טנקים ליד היישוב. נהרגו שישה חיילים.
אל היישוב נורו פצצות מרגמה ורקטות וכן נעשו ניסיונות חדירה ליישוב. בפיגוע בנצרים שאירע ב-29 במרץ 2002 חדר מחבל ליישוב ורצח בדקירות סכין שני אורחים ביישוב[26]. ב-24 באוקטובר 2003 חדרו מחבלים לגבול היישוב, ואחד מהם רצח שתי חיילות וחייל מגדוד שמשון שהיו במשימות תצפית ואבטחה בבסיס הסמוך ליישוב[27].
פינוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]נצרים פונתה בי"ז באב ה'תשס"ה, 22 באוגוסט 2005, יחד עם גוש קטיף, התוחמת הצפונית וכפר דרום במסגרת תוכנית ההתנתקות. נצרים היה היישוב היהודי האחרון שפונה מרצועת עזה. רב היישוב, ציון טוויל, הורה שלא להתנגד באלימות לפינוי. גם 200 "מסתננים", שהגיעו ליישוב על מנת להתנגד לפינוי, קיבלו בסופו של דבר את עמדת הרב והבטיחו לא לנהוג באלימות.
ביום הפינוי, התושבים התפנו ללא אלימות, למעט משפחה אחת שהתעמתה עם הכוחות. אחרי שנפרדו מגדוד שמשון והתפללו תפילה כואבת בבית הכנסת, הוציאו עמם התושבים וראשי הנהגת הציונות הדתית (ביניהם הרב חיים דרוקמן, חנן פורת ואפי איתם) את ספרי התורה ומנורת שבעת הקנים שניצבה על גג בית הכנסת[28].
מנצרים נסעו התושבים לתפילה בכותל המערבי שם התקבלו על ידי אלפי אנשים[29]. אחרי התפילה, התושבים עברו זמנית לשהות במעונות של מכללת יהודה ושומרון (כיום אוניברסיטת אריאל). חלקם הושמו באופן זמני על מדשאות קיבוצי בארי, כפר עזה וניר עוז וסולקו משם זמן קצר לאחר מכן.[30] לאחר מספר חודשים עברו רוב המפונים ליישוב יבול, שם הם גרו בקרוואנים, ובשנת 2008 חלק ממשפחות היישוב עברו למגורי קבע ביישוב בני נצרים שהוקם בחולות חלוצה, וחלק מהמשפחות נותרו באריאל, ומכונים "קהילת נצר אריאל".
לאחר עזיבת כוחות צה"ל את הרצועת עזה שרפו והרסו הפלסטינים את בית הכנסת. במלחמת חרבות ברזל כוחות צה"ל שבו לחורבות היישוב הממוקם במסדרון נצרים.
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריק יפת, על הניסים - סיפורים מגוש קטיף, הוצאת ספרית נצרים, תשס"ה, 2005.
- חגי הוברמן, שורשים בחולות, הוצאת מדרשת נצרים, תשס"ה, 2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבית של קהילת נצרים באריאל
- נצרים, באתר קטיף.נט
- על היישוב באתר יישובי גוש קטיף
- אורי גליקמן, כאן ביתי: נצרים, באתר nrg, 11 באפריל 2005
- יומן נצרים: טור אישי של דינה אברהמסון, תושבת נצרים: הטור הראשון, 2.9.2004 - הטור אחרון, 22.8.2005
- מפת יישובי גוש קטיף - כולל גם קישורים לכל יישובי הגוש
- אתר מדרשת נצרים
- אמיר בוחבוט, "לא יהיה מרחץ דמים", באתר nrg, 25 במרץ 2005
נצרים (רצועת עזה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב ארז, נח"ל נצרים תוקם בקרוב מדרום לעזה, מעריב, 13 בפברואר 1972
- ^ דני צדקוני, המובלעת הדתית ברצועה, דבר, 11 בספטמבר 1978
- ^ עזרא ינוב, האחזות נח"ל נצרים הוקמה בשפך נחל עזה, מעריב, 1 במרץ 1972
- ^ 1 2 היאחזות נחל־נצרים עלתה על הקרקע בדרום הרצועה, דבר, 7 בנובמבר 1972
- ^ האיחוד החקלאי מבקש להקים ישוב ברצועה, דבר, 28 במרץ 1972
- ^ נחל עוז נגד ניר עוז, מעריב, 22 במרץ 1972
- ^ עזרא ינוב, חיילי הנח"ל - הפתרון הטוב ביותר להתנחלות, מעריב, 12 בספטמבר 1974
- ^ דני צדקוני, מערך התיישבותי בין עזה לאל עריש, דבר, 24 באוגוסט 1977
- ^ מפקד הממשל בנצרים, מעריב, 19 באפריל 1979
- ^ ובאמצע נצרים, חדשות, 12 במאי 1986
- ^ אלבום גוש קטיף, באתר mkatif.org
- ^ דני צדקוני, התיישבות מצומצמת בפתחת רפיח, דבר, 5 ביולי 1976
- ^ נצרים - אות למפנה?, דבר, 30 בנובמבר 1983
- ^ מפקדת הממשל הצבאי תועתק מעזה, מעריב, 4 בספטמבר 1979
- ^ עזרא ינוב, "אם לא יקומו יישובים נוספים בקטיף, אין קיום ל־3 המושבים הקיימים", מעריב, 8 ביוני 1980
- ^ לנו המגל הוא החרב, עמוד 222
- ^ ועדת השרים מאשרת היום עוד 6 יישובים, מעריב, 22 ביולי 1984
- ^ נצרים - הקיבוץ הי"ז של הקיבוץ הדתי, ברקאי ב', סתיו תשמ"ה, עמוד 246, באתר היברובוקס
- ^ 3 יישובים אוזרחו בחבל עזה, מעריב, 23 ביולי 1984
- ^ יהושע ביצור, חברי הליכוד יוצאים לקרב בתל סולטן, מעריב, 12 במאי 1986
- ^ שרידים חרוכים (תמונה), מעריב, 12 במאי 1986
- ^ חגי הוברמן, היה היה קיבוץ דתי, מצב הרוח 450, 8 בספטמבר 2017
- ^ עמוס הראל, היום חילופי הרמטכ"לים, באתר הארץ, 9 ביולי 2002
- ^ מרטין שרמן, דין ת"א כדין נצרים, באתר ynet, 13 ביוני 2004.
- ^ עמוס הראל, 3 חיילים נהרגו בפיצוץ טנק נוסף בנצרים, באתר הארץ, 14 במרץ 2002
- ^ קובי פינקלר, פיגוע רצחני ביישוב נצרים הבוקר, באתר ערוץ 7
- ^ שלושה חיילים נרצחו בחדירה לנצרים, באתר ערוץ 7, כ"ח בתשרי ה'תשס"ד, 24 באוקטובר 2003
- ^ אמיר בוחבוט, איתי שטרן, דינה אברמסון וקלמן ליבסקינד, נצרים: רוב התושבים כבר התפנו, באתר nrg, 22 באוגוסט 2005
- ^ שיירת המכוניות של עקורי נצרים ובראשה מנורת בית הכנסת הובילה אלפים לכותל. בכותל קיימו תפילה ועצרת., באתר ערוץ 7, 23 באוגוסט 2005
- ^ לירן וינשטיין, 18 שנה לגירוש: על הכאב והתקווה של הפצוע מנצרים, באתר "סרוגים", 26 ביולי 2023
| ההתנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות | ||
|---|---|---|
| גוש קטיף | נוה דקלים • נצר חזני • פאת שדה • קטיף • רפיח ים • שירת הים • שליו • תל קטיפא • בדולח • בני עצמון • גדיד • גן אור • גני טל • כפר ים • כרם עצמונה • מורג • דהנייה | |
| התוחמת הצפונית | אלי סיני • דוגית • ניסנית | |
| מרכז רצועת עזה | כפר דרום • נצרים | |
| צפון השומרון | גנים • כדים • חומש • שא-נור | |
| בקרת זהויות |
|
|---|