נתן נטע הנובר
| לידה |
1610 איזיאסלב, האיחוד הפולני-ליטאי  |
|---|---|
| פטירה |
14 ביולי 1683 (בגיל 73 בערך) אוהרסקי ברוד, צ'כיה |
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי |
| תקופת הפעילות |
? – 14 ביולי 1683 |
| חיבוריו |
יוון מצולה, שערי ציון |
  | |
הרב נתן נטע הנובר (? – כ' בתמוז ה'תמ"ג, 14 ביולי 1683) היה רב, מקובל, בלשן, דרשן והיסטוריון. חיבר את הספר יון מצולה המתאר את גזרות ת"ח ת"ט (1648–1649) ואת ספר שערי ציון.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנובר נולד בעיר אוסטרוה שבאיחוד הפולני-ליטאי במועד לא ידוע, כנראה בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 של המאה ה-17. אביו היה הרב משה הנובר, שעליו לא ידוע הרבה, מלבד העובדה שהוא מכונה על ידי בנו "מורנו הרב", ומכאן שכיהן כנראה במשרה רבנית, ושהוא שנרצח, כנראה בזמן גזרות ת"ח–ת"ט[1]. יעקב ישראלסון, שבחן את תולדותיו בראשית המאה ה-20, שיער כי ייתכן שהנובר הבן היה תלמיד המהרש"א, שנפטר באוסטרהא ב-1632, אך טענה זו שנויה במחלוקת.
ב-1646 נסע הרב הנובר לקרקוב, שם נשא דרשה, שעיבד לימים לספר "טעמי סוכה", שיצא באמסטרדם ב-1651, השנה שבה הוא התחתן ועבר לבית חמיו בזאסלב. בעקבות גזרות ת"ח ת"ט ברחו הרב ומשפחתו, יחד עם יהודי זאסלב, מאוקראינה, בריחה שתוארה בספרו "יון מצולה". לפי עדותו של הרב עצמו במבוא לספרו "טעמי סוכה", בשנים אלה הוא התפרנס מדרשות שנתן בבתי כנסת שונים ברחבי אירופה. הוא שאף לקבץ אותן בספר "נטע שעשועים", אולם הוא לא ראה אור מעולם.
עם הגיעו לוונציה שבאיטליה למד קבלה, ואף חיבר בהמשך ספר תפילות ובקשות על פיה בשם "שערי ציון" (פראג 1662). בהקדמה לספר זה[2] הוא מציין כי למד קבלה מפי הרב חיים הכהן מארם צובא, תלמידו המובהק של רבי חיים ויטאל. במשך כמאתיים שנה היה זה חיבורו הידוע ביותר של הרב הנובר. הוא נדפס עוד בחייו בשלוש מהדורות, ועוד רבות לאחר תקופתו. כן חיבר גם מילון ארבע-לשוני בגרמנית, לטינית, איטלקית ועברית בשם "שפה ברורה”, שיצא בפראג ב-1660.
יש הגורסים שאחז במשרה רבנית כלשהי בליבורנו שבאיטליה בין השנים 1653–1656. בשנים 1657–1670 כיהן כרב ראשי ואב בית דין של יאשי. בשנת 1657 הקים ביאשי את בית הכנסת הראשון הבנוי אבן. מ-1670 ועד מותו כיהן כרב בפוקשאן ובאונגריש ברוד. לפי קביעתו של היינריך גרץ, שאינה מקובלת על הכול, הרב הנובר נהרג עם כל קהילתו בברוד ב-14 ביולי 1683 בפרעות הקורוצים, מורדים הונגרים שקמו נגד שלטון בית הבסבורג.
יוון מצולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו של הנובר "יְוֵן מְצוּלָה"[3] הודפס לראשונה בוונציה ב-1653, ונתגלה מחדש וזכה לפופולריות רבה כעבור כ-200 שנה, כשגברה ההתעניינות בהיסטוריה היהודית. הוא תורגם להרבה שפות אירופיות, ונחשב במשך תקופה ארוכה לעדות היהודית הנאמנה ביותר לפרעות ת"ח-ת"ט. במחצית השנייה של המאה ה-20 חדל הספר לשמש כמקור מהימן בעיני חוקרים מודרניים, אף שהוא תיעוד ראשוני של המאורעות. ההצלחה הגדולה שזכה לה והדפסתו במהדורות רבות קיבעו אותו כמסמך חשוב בזיכרון ההיסטורי היהודי.
ב"יון מצולה" תיאר הנובר את פרעות ת"ח-ת"ט בהנהגת הטמאן הקוזקים בוגדן חמלניצקי. עדותו האישית תופסת רק חלק קטן מהספר, כשמפורטת בו גרסת המחבר לגבי השתלשלות האירועים שהובילו למרד ואחר כך לפרעות ביהודים, ומהלכם של אלה. בספר מובאים תיאורים של מרד האוקראינים (בלשונו: "היוונים", משום שהשתייכו לכנסייה האורתודוקסית - יוונית) והטטרים "הקדרים" נגד האצולה ששלטה במקומיים ועשקה אותם.
הספר כולל תיאור רציחתם של גדולי ישראל ר' יחיאל מיכל, הקדוש מנמירוב ור' שמשון מאוסטרופולי.
הנובר תיאר מעשי בגידה רבים של העילית הפולנית ביהודים, אף כי היסטוריונים מודרניים רבים מבטלים את טיעוניו. בניגוד למחברי רשומות יהודים אחרים בני זמנו, הנובר ציין סיבות חברתיות להתקוממות, וכתב את ספרו בסגנון היסטוריוגרפי.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יון מצולה
- טעמי סוכה
- שערי ציון
- שפה ברורה
מתרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אייזיק מאיר דיק, ספורי גזירות ת"ח ות"ט / שכתב ר' נתן נטע הנובר תורגם ליידיש על ידי אייזיק מאיר דיק, ווילנה?, דפוס ראם?, תרכ'-.[4]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Edward Fram, "Creating a tale of Martyrdom in Tulczyn, 1648", in: Jewish History and Jewish Memory: Essays In Honor of Yosef Haiym Yerushalmi .(Eds: Elisheva Carlebach, John M. Efron & David N. Myers), Hanover: University Press of New England; Brandeis University Press (1998), pp. 89-112.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "נתן נטע הנובר", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1182-1181, באתר היברובוקס
- יון מצולה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
נתן נטע בן משה הנובר (1620-1683), דף שער בספרייה הלאומית
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יון מצולה
- יון מצולה, באתר "דעת"
- יון מצולה, ונציה תיג, 1653, באתר היברובוקס
- יון מצולה, קרקוב תרנ"ו, 1896, באתר היברובוקס
- יון מצולה, פיעטרקוב תרס"ב, 1902, באתר היברובוקס
- יון מצולה, ברלין תרפ"ג, 1923, באתר היברובוקס
- יון מצולה, תל אביב תש"ה, 1945, באתר היברובוקס
- ספרים אחרים
- שערי ציון, פראג תנ"ב, 1692, באתר היברובוקס
- שערי ציון, אמשטרדם תקכ"ו, 1766, באתר היברובוקס
- טעמי סוכה, אמשטרדם תי"ב, 1652, באתר היברובוקס
- טעמי סוכה, תרס"ב, 1902, באתר היברובוקס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי תוארו בשער ספר "טעמי סוכה" של רבי נתן נטע: ”הקדוש מוהר"ר משה הנובר זצ"ל הי"ד”.
- ^ ”ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מוהר"ר חיים ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלוקי מוהר"ר חיים ויטאל ז"ל ה"ה וקיבלתי ממנו חכמה מפוארה” (הקדמה לספר שערי ציון).
- ^ מקור הצירוף: ”טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה, וְאֵין מָעֳמָד” (תהילים סט ג).
- ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : אייזיק מאיר דיק