לידה |
24 באפריל 1820 לוגרוניו, ספרד |
---|---|
פטירה |
1 באפריל 1898 (בגיל 77) הוואנה, קובה |
הישג בולט | 12 בעולם בשנת 1895 |
מד כושר מרבי | 2612 (יולי 1894) |
מדינה | ספרד, קובה |
סלסו גולמאיו (בספרדית: Celso Golmayo y Zúpide; 24 באפריל 1820, לוגרוניו שבספרד – 1 באפריל 1898, הוואנה שבקובה) היה שחמטאי ספרדי-קובני[1]. בשיאו היה במקום ה-12 בעולם, עם מד כושר של 2612.
גולמאיו נחשב לאלוף קובה החל משנת 1862 עת ניצח את פליקס סיקרה בדו-קרב. הוא השתתף בתחרות שהתקיימה בפריז בשנת 1867 וחלק מקום 7–8 (ניצח: איגנץ קוליש). ראו את התחבולה היפה בה נוצח על ידי סם לויד.
בשנת 1864 גולמאיו ניצח את פול מורפי בדו-קרב 2–3 אם כי מורפי נתן לו יתרון של פרש, הפסיד לגוסטב נוימן 3-0 בפריז בשנת 1867, הפסיד פעמיים לוילהלם שטייניץ 2-9 בשנת 1883 ו-0–5 בשנת 1888, ניצח פעמיים את אנדראס ולקז 0–7 בשנת 1887 ו-4–7 בשנת 1890, הפסיד שלוש פעמים לג'ורג' הנרי מקנזי 6-3 ו-5.5-0.5 בשנת 1887 ו-4.5-7.5 בשנת 1888, הפסיד לג'וזף הנרי בלקברן 4-6 בשנת 1891 והפסיד לעמנואל לסקר 2.5-0.5. כל הדו-קרבות התקיימו בהוואנה.
גולמאיו היה אביהם של סלסו גולמאיו טוריאנטה ומנואל גולמאיו טוריאנטה.