סנדארמוך

סנדארמוך
Сандармох
מידע כללי
סוג אתר זכרון, יער, בית קברות, אתר היסטורי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Povenetskoye urban settlement עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1937
תאריך פתיחה רשמי 1937 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 62°53′17″N 34°40′47″E / 62.887958°N 34.679591°E / 62.887958; 34.679591
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
על לוח הזיכרון בכניסה לשטחי הקבורה של סנדארמרוך נכתב: "אנשים! אל תהרגו אחד את השני".

סנדארמוך (ברוסית: Сандармо́х; בקרלית: Sandarmoh) הוא מסיב יער ברפובליקת קרליה בה הוצאו להורג אלפי קורבנות הטרור הגדול של סטלין. למעלה מ-9,000 תושבים של יותר מ-58 לאומים נורו ונקברו שם ב-236 בורות במשך תקופה של 14 חודשים בשנת 1937 וב-1938.[1]

אלף מהקורבנות היו מבית הסוהר המיוחד של סולובקי בים הלבן. נהוג היה לחשוב שהדוברות שנשאו אותן הוטבעו בכוונה בדרך אל היבשת, והטביעו את כל האסירים שעל סיפונה.

כיום סנדארמוך הוא אנדרטה לזכר פשעי סטלין ומשטרו, ומאז שנת 1998 היה מוקד ליום הזיכרון הבינלאומי ב-5 באוגוסט בכל שנה.[2][3]

גילוי וזיכרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 באוקטובר 1937 הועמסו 1,116 אסירים על שלוש דוברות ונלקחו מסולובקי.

רק בשנת 1996, בזכות מאמציו של ונימין יופה (1938–2002), יו"ר משותף של מרכז המחקר הזיכרון בסנקט פטרבורג, נמצאו מסמכים בארכיוני סניף ארכנגלסק של שירות הביטחון הפדרלי ששפכו אור על גורלו של "הטרנספורט הראשון בסולובקי". אלה כללו את הרשימות של אותם גברים ונשים שהיו אמורים להיות מוצאים להורג. (אחד מת לפני שניתן היה להוציאו להורג; ארבעה נוספים נשלחו לאזורים אחרים בגולאג).

לאחר שנים של עבודות בשטח בקרליה על ידי יורי דמיטרייב, הראיות התיעודיות הללו הצביעו על הדרך לזיהוי ב-1 ביולי 1997 של מקום מנוחתם האחרון של אסירי סולובקי ושל 8,000 אנשים נוספים שהוצאו להורג. לאחר מכן יינתן למיקום השם המקומי (קרליאני) "סנדארמוך" (לעיתים מאוית "סנדורמוק"). את סיפור החיפוש והתגלית ההוא סיפרה אירינה פליג, ראש מרכז חינוך ומידע לזיכרון בסנקט פטרבורג.[4] בשנת 2015 דמיטריב סיפר כיצד הוא, פליג ויופה המנוח מצאו את אתר הקבורה.[5] על פי מסמכים שנמצאו בארכיוני שירות הביטחון הפדרלי בארכנגלסק, היו אנשים בני 58 לאומים שנורו ליד סנדארמוך.

שלוש מאות אנדרטאות הוקמו סביב האתר מאז 1997 לזכר הקורבנות הרבים של שדה הריגה זה, באופן פרטני וכנציגי מדינות ותרבויות מסוימות,[2][6] ונערך בו יום זיכרון בינלאומי. כל 5 באוגוסט מאז 1998. בשנת 2010 הפטריארך קיריל מהכנסייה הרוסית האורתודוקסית התפלל על המוני הקורבנות ההרוגים בסנדארמוך, בדיוק כפי שעשה הוט וקודמו אלכסיי השני, כל שנה מאז 2007, בשדה ההרג בוטובו ליד מוסקבה.

היום, בזכות אגודת הזיכרון, לווינימין יופה ויורי דמיטרייב, ניתן שוב למנות ולזכור יותר מ-5,000 הרוגים מסנדארמוך במקום שבו הם שוכבים קבורים.[7]

אוקראינה הכריזה על שנת 2012 כ"שנת רשימת סנדארמוך" בהתייחסות לכמה מאות אנשי אינטליגנציה מאוקראינה שהוצאו להורג שם מכיוון שהם קיבלו השראה לתושבי אוקראינה בתרבות לאומית משלהם, ומילאו אותם "בגאווה ובכוח".[8]

קורבנות סנדארמוך, 1937–1938

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפים שהוצאו להורג במהלך 14 חודשים מאוקטובר 1937 עד דצמבר 1938 נכללים בשלוש קבוצות רחבות.

רבים היו מקרליה. עוד היו אסירים או "מתנחלים מיוחדים" (כלומר איכרים שהוגלו לצפון לאחר הקולקטיביזציה של החקלאות) שעבדו בתעלת הים הלבן. לשם הובאה קבוצה קטנה יותר מסולובקי. על פי הארכיונים, כתב דמיטרייב, יותר מתשעה אלף גברים ונשים נורו בסנדארמוך בתקופה זו:[9]

3,500 היו תושבי קרליה, 4,500 היו אסירים שעבדו בתעלת הים הלבן-הים הבלטי, ו-1,111 הובאו לכאן מהכלא המיוחד של סולובקי. לצד איכרים קשיי יום, דייגים וציידים מהכפרים הסמוכים, היו סופרים ומשוררים, מדענים ומלומדים, מנהיגים צבאיים, רופאים, מורים, מהנדסים, אנשי כמורה ומדינאים שמצאו כאן את מקום מנוחתם הסופי.

בין הקבוצה האחרונה היו חברים בולטים באינטליגנציה מבין התרבויות הלאומיות והאתניות הרבות של ברית המועצות - למשל, פינים, קרלים וגרמנים מהוולגה. אוקראינה איבדה 289 מסופריה ואישי ציבור אחרים, ביום אחד.

25 האנשים הבאים מדגימים מגוון זה:

אנדרטה לאוקראינים שנורו בסנדארמוך.
  • הדוכס יאסה אנדרוניקוב, קצין צבא הצאר, שחקן ומנהל תיאטרון (ru: Андроников, Яссе Николаевич): נורה ב-27 באוקטובר 1937, בן 44
  • פיודור באברוב, ראש החווה הקיבוצית, קרליה:[10] נורה ב-22 באפריל 1938, בן 42
  • ניקולאי דורנובו, בלשן רוסי, נורה ב-27 באוקטובר 1937, בן 60
  • הרהורי יפיק, סופר אוקראיני: נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 36
  • וסילי הלמרסן, אמן רוסי: נורה ב-9 בדצמבר 1937, בן 64
  • ניקולאי הריסנפוב (fi: Krisun Miikul ru: Хрисанфов, Николай Васильевич), סופר קרלי:[11] נורה ב-8 בינואר 1938, בן 39
  • מירוסלב אירצ'ן, סופר, עיתונאי אוקראיני ומחזאי: נורה ב -3 בנובמבר 1937, בן 40
  • אלכסיי קוסטין, חבר המשק הקולקטיבי, קרליה:[12] נורה ב -9 במרץ 1938, בן 39
  • קמילה קרושלניצקאיה, מארגנת קבוצה מחתרתית קתולית במוסקבה (ru: Крушельницкая, Камилла Николаевна): נורתה ב־27 באוקטובר 1937, בת 45
  • מיקולה קוליש, סופר, מחנך, עיתונאי ומחזאי אוקראיני: נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 40
  • לס קורבאס, במאי תיאטרון אוקראיני: נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 50
  • קוזבאי גרד, סופר אודמורטי ואיש ציבור (ru: Кузебай, Герд): נורה ב-1 בנובמבר 1937, בן 39
  • יבגניה מוסטנגובה (רבינוביץ'), מבקרת ספרות (ru: Мустангова, Евгения Яковлевна): נורתה ב-4 בנובמבר 1937, בת 32
  • ולריאן פידמוהילני, סופר אוקראיני: נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 37
  • מיכאילו פולוז, פוליטיקאי, דיפלומט אוקראיני, מדינאי ומשתתף בחוזה ברסט-ליטובסק: נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 45
  • ניקיטה רמנוב, נגר, קרליה:[13] נורה ב-3 באפריל 1938, בן 37
  • איוון סיאק, מפקד צבא אוקראיני (ru: Сияк, Иван Михайлович): נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 50
  • גריגורי שקלובסקי, דיפלומט סובייטי, לשעבר בולשביק (ru: Шкловский, Григорий Львович): נורה ב-4 בנובמבר 1937, בן 62
  • קאלה טופינן, פיני, נגר, קרליה:[14] נורה ב -5 במרץ 1938, בן 45
  • קאלה ונטו, עיתונאי פיני (fi: Kalle Vento): נורה ב-28 בדצמבר 1937, בן 41
  • הארכיבישוף דמיאן מקורסק ואובויאנסק, הכנסייה הרוסית האורתודוקסית (Voskresensky ru: Дамиан (Воскресенский)): נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 64
  • האב פטר ווייגל (ru: Вейгель, Пётр Иванович), כומר גרמני מהוולגה:[15] נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 45
  • אנטון יבלוצקי, "מתנחל מיוחד" פולני מאוקראינה:[16] נורה ב-21 בינואר 1938, בן 37
  • מיכאילו יאלובי, סופר אוקראיני, פובליציסט, מחזאי: נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 42
  • מיקולה זרוב, משורר אוקראיני: נורה ב-3 בנובמבר 1937, בן 47

אנשים ממוצא פיני שהיגרו לברית המועצות ונעצרו לאחר מכן ונורו על ידי הנ.ק.ו.ד., רשומים על ידי ג'ון ארל היינס והארווי קלר במחקרם "הכחשה: היסטוריונים, קומוניזם וריגול" (2003). הם כללו 141 אמריקאים פינים,[17] ו-127 קנדים פינים ברשימותיהם.

קורבנות ומוציאים להורג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילומי זיכרון קבועים בעצים סביב הבורות בסנדארמוך.

לעיתים קרובות אומרים או משערים על הוצאות להורג המוניות סובייטיות שהם בוצעו על ידי כיתות ירי. עבור המשטר הסובייטי, ומאוחר יותר הרייך השלישי, שיטת הוצאה להורג זו הייתה החריגה, ולא הכלל.[18]

מימי ראשית המשטר ואילך, השיטה הסובייטית המועדפת למשלוח מהיר הייתה לחפור תעלה ואז, המוציא להורג העומד מיד מאחורי הקורבן הזקוף או כורע, יורה בקורבנות מטווח אפס בחלק האחורי של הראש. הקורבנות התגלגלו לתעלה ונקברו; לפעמים ירייה נוספת נורתה לראשו של הקורבן כדי לוודא שהוא או היא מתים, לפעמים נעשה שימוש רק בירייה אחת. (תיאור נדיר ומורחב של מוציא להורג לשעבר כיצד אורגן הרג המוני כזה ניתן למצוא בזכרונותיו של לב רזגון משנת 1988).[19]

זו הייתה השיטה ששימשה בסנדארמוך, קרסני בור וסבירלאג בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, כפי שמעידים על כך הגולגולות שנמצאו באתרים אלה. המוציא להורג הראשי מיכאיל מאטבייב, שנחקר במעצר בשנת 1939, אמר כי הוא גרם לקרבנות לשכב בפנים בתעלה המוכנה ואז ירה בהם.

יורי דמיטרייב הלך צעד אחד קדימה מאשר רבים לפניו, מאז סוף שנות השמונים, כדי להנציח את קורבנות סטלין. יחד עם רזומוב הוא גם פרסם, למרות התמרמרות צאצאי המוציאים להורג, את שמות חברי השלישייה אשר חתמו על ההחלטות לירות ברשימת הנאשמים - כאשר הנאשמים לא היו נוכחים בישיבות אלה ואיש לא הגן על זכויותיהם - ושמות מנהיגי כיתות ההוצאה להורג.[20]

האיש שנשלח מלנינגרד ב-16 באוקטובר 1937 כדי לארגן את הירי על הטרנספורט מסולובקי, מאטייב, היה תליין מנוסה של המשטרה החשאית. הוא הוחלף בסנדארמרוך על ידי בונדרנקו וסגנו א.פ. שונדיש. מאטבייב האריך ימים; יורשיו בתפקיד נעצרו בשנת 1938 ונורו בשנת 1939 בגין "חריגה מסמכותם".

חפירות חדשות והשערה חלופית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2016 היו ניסיונות לעדכן את התיאור הזה של הירי בסנדארמוך, ונטען כי בין ההרוגים היו שבויי מלחמה סובייטים שנורו בידי הפינים הפולשים בשנים 1941–1944. היו מאמרים בעיתונים ושידורי טלוויזיה ברוסיה; היה גם פרסום בעיתונות הפינית. באותה שנה הושק על ידי הרשויות בדיקה של אישומים בעבירות מין שנויות במחלוקת ביותר נגד יורי דמיטרייב.[21]

המוטיבציה העומדת מאחורי טענה זו והעדויות החדשות כביכול מאתגרות. בתחקיר ממושך ומפורט העיתונאית אנה ירובאיה בדקה את הראיות וראיינה היסטוריונים ואת אלה שמצאו את האתר. היא שוחחה עם היסטוריונים פינים ממלחמת העולם השנייה; אירינה פליגה מחברת ממוריאל וסרגיי קשטנוב, ראש המחוז בו נמצאו שדות ההרג. היא גם ראיינה את סרגיי וריגין, אחד ההיסטוריונים הרוסים שהעלה את ההשערה החדשה. העיתונים והטלוויזיה ברוסיה דיברו על "אלפי" שבויים שנורו על ידי הפינים ונקברו בסנדארמוך: כשהוא מדבר לירובאיה, וריגין היה זהיר יותר ודיבר על עשרות ומאות.[22]

המהדורה הקרלית של ערוץ הטלוויזיה "רוסיה-1" הודיעה בקצרה ב-22 באפריל 2018 כי יתקיימו חקירות חדשות בסנדארמוך.[23]

סוכנות הידיעות הצרפתית סיקרה את ההתפתחויות המאוחרות יותר בספטמבר 2018, תוך שהיא מצטטת מבקרים המצהירים כי לחפירות יש מוטיבציה פוליטית לתמרן את דעת הקהל וניסיון לחפות על פשעי סטלין.[21] אתר EUvsDisinfo.eu של שירות הפעולה החיצונית האירופית סיווג את הטענות לפיה הפינים אחראים להרג סנדרמוך כ"סילוף-מידע של הקרמלין".[24]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סנדארמוך בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Захоронение жертв массовых репрессий (1937-1938 гг.)". Center for State Protection of Cultural Heritage of the Republic of Karelia. Republic of Karelia. נבדק ב-15 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Sandarmoh, 1937-1938", heninen.net
  3. ^ Text about Sandarmokh, translated from "Virtual Museum of the Gulag", on Dmitriev Affair website.
  4. ^ Anna Yarovaya, "The Dmitriev Affair" (אורכב 14.06.2020 בארכיון Wayback Machine), Rights in Russia, 20 March 2017 and The Russian Reader, 1 March 2017. Russian original published on 7 x 7 website, February 2017.
  5. ^ Yury Dmitriev, "We must be able to find something", My Path to Golgotha, pt 3, Dmitriev Affair website, 14 February 2018.
  6. ^ "Pictorial essay: Death trenches bear witness to Stalin's purges" CNN, July 17, 1997
  7. ^ John Crowfoot, "Who is Yury Dmitriev?" (אורכב 23.10.2017 בארכיון Wayback Machine) Rights in Russia, 19 June 2017.
  8. ^ Kupriienko, Oleksandr; Siundiukov, Ihor; Tomak, Maria; Skuba, Viktoria; Poludenko, Anna. "2012, Sandarmokh List Year: how can we get rid of totalitarian legacy?". Den online newspaper, 24 January 2012 (Accessed 7 August 2017).
  9. ^ Anatoly Razumov (n.d.), "The Solovki transports, 1937-1938", Returning the Names website (in Russian).
  10. ^ Fyodor P. Bagrov, Sandomorkh memorial graveyard, Iofe Foundation website.
  11. ^ "Natsionalnyje pisateli Karelii: finskaja emigratsija i politicheskije Repressii 1930h godov: biobibliograficheski ukazatel" (National Library of Karelia, Finnish emigration and the 1930 policy of retaliation: a bio-bibliographical index), Petrozavodsk, 2005, pp. 40-41. ISBN 5-7378-0074-1
  12. ^ Alexei Kostin, Sandomorkh memorial graveyard, Iofe Foundation website
  13. ^ Nikita F. Remnev, Sandomorkh memorial graveyard, Iofe Foundation website.
  14. ^ Kalle P. Toppinen, Sandomorkh memorial graveyard, Iofe Foundation website.
  15. ^ Pavel Chichikov, "Modern Martyrdoms", Catholic Exchange website, 9 February 2003 (retrieved 7 August 2017).
  16. ^ Anton P. Yablotsky, Sandomorkh memorial graveyard, Iofe Foundation website.
  17. ^ John Earl Haynes and Harvey Klehr, In Denial: Historians, Communism, and Espionage, 2003, ISBN 1-59403-088-X, Appendix: "The Invisible Dead: American Communists and Radicals Executed by Soviet Political Police and Buried at Sandarmokh", p. 235.
  18. ^ See, for instance, John le Carre, Smiley's People, 1980, where a Soviet character's execution is "by firing squad".
  19. ^ Chapter Two, "Niyazov", Lev Razgon, True Stories—Memoirs of a Survivor, Souvenir Press: London, 1997, pp. 21-34. Published in Russian in 1988.
  20. ^ "Krasny Bor, 1937-1938", heninen.net.
  21. ^ 1 2 "Russian digs accused of covering up Stalinist crimes". France24. Agence France-Presse. 13 בספטמבר 2018. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Anna Yarovaya, "Rewriting Sandarmokh", The Russian Reader, 27 December 2017; original published by 7x7 - Horizontal Russia news website, 13 December 2017.
  23. ^ "Disquieting News", Dmitriev Affair website, 3 May 2018.
  24. ^ "Disinfo cases - Finns organised mass shootings of Soviet soldiers in Sandarmokh, Karelia". EUvsDisinfo.eu. European External Action Service. 7 בספטמבר 2018. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Book in pdf format.