עלי איחסן סביס
 | |
| עלי איחסן סביס | |
| לידה |
30 באוגוסט 1882 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 1957 (בגיל 75) איסטנבול, טורקיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות זינג'ירליקויו |
| מדינה |
טורקיה |
| השכלה |
הקולג' הצבאי העות'מאני |
| השתייכות |
 הצבא העות'מאני הצבא הטורקי |
| תקופת הפעילות | 1904–1922 (כ־18 שנים) |
| דרגה | "מירליבה" (בטורקית: Mirliva - דרגה מקבילה למייג'ור גנרל) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה הראשונה ראש המטה של הארמייה השנייה (אנ') סגן מפקד הקורפוס ה-13 (אנ') מפקד כוחות המילואים של הארמייה השלישית (אנ') סגן מפקד הקורפוס ה-11 (אנ') מפקד הקורפוס התשיעי (אנ') (1915-1916) מפקד הקורפוס ה-13 (אנ') (1916-1917) מפקד הקורפוס הרביעי (אנ') (1917-1918) מפקד הארמייה השישית (1918-1919) מפקד הארמייה הראשונה (אנ') (1921-1922) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמות הבלקן מלחמת העולם הראשונה המערכה בקווקז המערכה במסופוטמיה שואת העם הארמני מלחמת העצמאות של טורקיה | |
  | |
עלי איחסן סביס (עלי איחסן פאשה) (בטורקית: Ali İhsan Sâbis; 30 באוגוסט 1882 - 9 בדצמבר 1957) היה קצין בכיר בצבא העות'מאני. במהלך מלחמת העולם הראשונה פיקד על כוחות במערכה במסופוטמיה ובמערכה בקווקז. היה שותף למצור על כות שהביא לכניעת חיילי הדיוויזיה השישית "פונה" של צבא בריטניה. נודע במעורבותו הפעילה בשואת העם הארמני ואף הוגלה בשל כך אך לא הועמד לדין.
נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גדל ברובע בשיקטש שבאיסטנבול שם למד בבית ספר יסודי. ב-1895 הצטרף לתיכון צבאי לתותחנות. ב-1901 למד ב"אקדמיה העות'מאנית הצבאית" (אנ') ברובע פנגלטי (Pangaltı) שבאיסטנבול וסיים אותה בהצטיינות ב-1904.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרום מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלי התגייס לצבא ב-1902. במהלך הקריירה הצבאית שקדמה למלחמת העולם השנייה מילא את התפקידים הבאים:
- מפקד הדיוויזיה הראשונה.
- ראש המטה של הארמייה השנייה (אנ').
- סגן מפקד הקורפוס ה-13 (אנ').
- מפקד כוחות המילואים של הארמייה השלישית (אנ').
ב-1912–1913 השתתף עלי במלחמות הבלקן.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם הראשונה קיבל אחריות גם בזירת מסופוטמיה וגם בזירת קווקז ומזרח טורקיה.
תחילה מונה לסגן מפקד הקורפוס ה-11 (אנ'). בספטמבר 1915 הועלה לדרגת "מיראלאי" (בטורקית: Miralay - דרגה מקבילה לבריגדיר) ומונה למפקד הקורפוס התשיעי (אנ').
בפברואר 1916 מונה עלי למפקד הקורפוס ה-13 (אנ') ועבר עם יחידתו לחזית מסופוטמיה שם היה שותף במצור על כות ובבלימת הכוחות הבריטים שניסו לפרוץ את המצור.
החל מפברואר 1917 התמודד עלי במערכה המחודשת שניהלו הבריטים לכיבוש בגדאד. תחילה נסוג מכות בעקבות קרב כות השני ובהמשך הפסיד צבאו במערכה לכיבוש בגדאד. עלי וחייליו המשיכו לסגת צפונה לאחר ההפסד בקרב סאמארה.
באוקטובר 1917 מונה למפקד הקורפוס הרביעי (אנ') וביוני 1918 הועלה לדרגת "מירליבה" (בטורקית: Mirliva - דרגה מקבילה למייג'ור גנרל) ומונה למפקד הארמייה השישית[1]. בתפקיד זה הובס בקרב שרקט (אוקטובר 1918) והיה בין חותמי הסכם הכניעה של הטורקים במסגרת הפסקת האש של מודרוס. עמדתו האחרונה הייתה במוסול אך גם ממנה נאלץ לסגת בלחץ הכוחות הבריטים בפיקודו של ויליאם מרשל.
שואת העם הארמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה מלחמת העולם הראשונה היה עלי אחראי על זירות מסופוטמיה וקווקז. תוך ניצול מעמדו הרם, פעל עלי לרצח ארמנים, נוצרים ושבויי מלחמה. בין השאר בעקבות כיבוש טבריז. ההאשמות נגד עלי כללו:
- רצח נוצרים בואן, מוסול ואורמיה.
- הרג שבויי המלחמה הבריטיים שנלכדו לאחר המצור על כות.
- הרג ארמנים בואן באפריל 1915 לאחר קרב דילמן.
- רצח המוני של כ-3,300 נוצרים נסטוריאנים וכ-700 ארמנים שנמלטו מאורמיה ביוני 1915.
- רצח של כ-620 כפריים שמצאו מקלט בחסות צרפת באורמיה ביולי 1915.
- רצח של 20 חולים ופצועים (כולל העיתונאי האמריקאי ג'ון נושי) ב-18 בספטמבר 1915.
- הרג של כ-270 אזרחים ארמנים במוסול באותו חודש.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום המלחמה חזר עלי לאיסטנבול שם הורה הנציב העליון הבריטי לעצור אותו והוא נשפט והוגלה למלטה. בזמן גלותו הכינו הבריטים נגדו כתב אישום שהתייחס לאחריותו האישית למעשי הרצח שבוצעו בארמנים, נוצרים וכן חיילים בריטים מהדיוויזיה השישית "פונה" שנפלו בשבי לאחר נפילת כות.
בסופו של דבר המשפט המתוכמן לא נערך וביוני 1921 חזר עלי לאיסטנבול, יחד עם שאר גולי מלטה, ומונה למפקד הארמייה הראשונה (אנ') והיה שותף במלחמת העצמאות של טורקיה. ביוני 1922 שוחרר עלי מתפקידו וזאת בעקבות סכסוך עם איסמט אינני שהיה בכיר ממנו[2][3]. בעקבות אירוע זה החליט עלי לפרוש מהצבא.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הביע תמיכה גלויה בגרמניה אולם לאחר החלטת טורקיה להתגד לגרמניה שלח עלי, ב-1944, מכתבים (אנונימים) בהם ביקר נשיא טורקיה איסמט אינני על החלטה זו[4]. בעקבות מכתבים אלו נעצר עלי וישב במעצר עד משפטו במהלכו נידון, ב-10 בפברואר 1947, ל-15 חודשי מאסר. ב-1950 עלתה לשלטון המפלגה הדמוקראטית שחננה אותו והחזירה לו את זכויותיו הפוליטיות.
ב-1954 נבחר עלי לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה כחלק מהמפלגה הדמוקרטית.
נפטר ב-1957 והובא לקבורה בבית הקברות זינג'ירליקויו (אנ') באיסטנבול.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרישתו כתב עלי את זכרונותיו:
- זכרונותי ממלחמת העולם הראשונה (כרכים 1–4)
- זכרונות המלחמה שלי, מלחמת העצמאות והצדדים הסודיים שלה (כרכים 5–6)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gaunt, David (2006). Massacres, resistance, protectors: muslim-christian relations in Eastern Anatolia during world war I (1st Gorgias Press ed.). Piscataway, NJ: Gorgias. ISBN 1-59333-301-3. (הקישור אינו פעיל)
- Kiernan, Ben (2008). Blood and Soil: Modern Genocide 1500–2000. Melbourne University Publishing. ISBN 978-0-522-85477-0.
- Winter, J. M. (2003). America and the Armenian genocide of 1915. Cambridge University Press. ISBN 978-0-511-16382-1.
- Kévorkian, Raymond H. (2010). The Armenian genocide : a complete history (Reprinted. ed.). London: I. B. Tauris. ISBN 978-1848855618.
- טנר אקצ'ם, מאמרים לקראת דיאלוג טורקי-ארמני, 2001, מאנגלית ערגה הלר, הוצאת בבל, 2002
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עלי איחסן סביס, באתר "Turkey in the First World War"
- עלי איחסן סביס, באתר olumhaberi.com
- עלי איחסן סביס, באתר kimkimdir.gen.tr (אורכב)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
