פיטר ג'נינגס
 | |
| לידה |
29 ביולי 1938 טורונטו, אונטריו, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוגוסט 2005 (בגיל 67) מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Peter Charles Archibald Ewart Jennings |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
Lisgar Collegiate Institute |
| תקופת הפעילות |
1947–2005 (כ־58 שנים) |
| מעסיק |
חדשות ABC |
| בן או בת זוג |
קטי מרטון (1979–1993) קייסי פריד (1997–2005) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פיטר ג'נינגס (29 ביולי 1938 – 7 באוגוסט 2005) היה עיתונאי קנדי-אמריקני ומגיש חדשות ששידר בטלוויזיה האמריקנית במשך ארבעה עשורים.
ג'נינגס הצטרף לרשת ABC בשנת 1964 ועד מהרה נבחר להגיש את מהדורת החדשות המרכזית שלה. בכך הפך למגיש הצעיר ביותר בטלוויזיה האמריקנית. כעבור מספר שנים החליט לעזוב את עמדת המגיש כדי לצבור ניסיון בשידורי שטח. רק בשנת 1978 הוא שב להגיש את המהדורה המרכזית של הרשת עד למותו בשנת 2005.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'נינגס נולד בעיר טורונטו שבמדינת אונטריו בקנדה בשנת 1938. בגיל 11 הוא החל ללמוד בתיכון "טריניטי קולג' סקול" שבעירו אך עד מהרה נאלץ לעזוב את המקום ולעבור עם משפחתו לאוטווה. בהמשך הוא אף נשר כליל ממערכת החינוך וניסיונות נוספים להמשיך ללימודים אקדמיים לא צלחו והוא נשר גם מהאוניברסיטאות אליהן נרשם.
אביו, צ'ארלס ג'נינגס, היה שדרן רדיו בולט בתאגיד השידור הקנדי וג'נינגס הצעיר העיד על עצמו כי חפץ גם כן לפתוח בקריירה עיתונאית.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטלוויזיה הקנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בגיל 9 החל ג'נינגס להגיש תוכנית ילדים שבועית מדי יום שבת ברדיו הציבורי CBC שבו עבד אביו. בשנת 1959, לאחר נשירתו מבית הספר, התקבל לעבודה כשדרן רדיו בתחנה מקומית באונטריו וכעבור שנתיים לכד אף את עיניהם של ראשי תחנת טלוויזיה מקומית שהעניקו לו תפקיד של מראיין בתוכנית אקטואליה לילית. בשנת 1962 הוקמה בקנדה רשת הטלוויזיה המסחרית הראשונה CTV וג'ניגנס נשכר על ידיה בגיל 24 בלבד להגיש את מהדורת החדשות הלאומית שלה.
במסגרת סיקוריו ברשת CTV היה ג'נינגס העיתונאי הקנדי הראשון שהגיע לעיר דאלאס שבמדינת טקסס בתקופה שלאחר ההתנקשות בנשיא האמריקני ג'ון קנדי. לאחר זאת החליטה הרשת לשלוח אותו לסקר גם את ועידת המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית לקראת הבחירות של 1964, שם פגש ג'נינגס בנשיא חטיבת החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהציע לו להצטרף לרשת הצעירה ככתב חדשות. ג'נינגס סירב בתחילה להצעה אך כעבור מספר חודשים התרצה ועבר להשתקע בארצות הברית.
בטלוויזיה האמריקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל 26, ואחרי ניסיון קצר ככתב במשרדי ABC בניו יורק, התמנה ג'נינגס למגיש מהדורת החדשות הארצית של הרשת והפך למגיש החדשות הצעיר ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית. באותה התקופה, 1964, מהדורת החדשות של הרשת הצעירה סבלה משיעורי צפייה נמוכים ונאלצה להתמודד מול המהדורות הנצפות יותר ברשתות המתחרות – זו בהגשת וולטר קרונקייט ברשת CBS וזו בהגשתם של צ'אט האנטלי ודייוויד ברינקלי ברשת NBC. ג'נינגס הצעיר ספג ביקורת על חוסר ניסיונו, על בורותו בהיסטוריה ובפוליטיקה אמריקנית ואף על מבטאו.
בהחלטה משותפת לו ולהנהלת חטיבת החדשות מונה ג'נינגס לכתב חדשות חוץ בשנת 1968 והחל לשדר מאזורים שונים בעולם ובעיקר מאזור המזרח התיכון. בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים הצליח ג'נינגס לשכנע את ראשי הרשת להקים משרדים בעיר ביירות שבלבנון ובכך הייתה ABC לראשונה שהקימה אולפני חדשות בעולם הערבי. בתחילת שנות ה-70 סיקר ג'נינגס את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת פיגועי הטרור שביצע ארגון ספטמבר השחור – ידע זה אפשר לו לזהות בזמן אמת את הארגון העומד מאחורי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. בשנת 1973 סיקר ג'נינגס את מלחמת יום הכיפורים ואת תוצאותיה ובשנים שלאחר מכן ראיין אישים מרכזיים באזור כנשיא מצרים אנואר סאדאת, כראש אש"ף יאסר ערפאת וכמנהיג איראן עלי ח'אמנאי.
בשנת 1978 שב ג'נינגס להגיש את מהדורת החדשות המרכזית של רשת ABC, הפעם מאולפני הרשת בלונדון, כחלק משלישיית מגישים שכללה גם את פרנק ריינולדס ששידר מוושינגטון ואת מקס רובינסון ששידר משיקגו. בתקופה הזו עלו שיעורי הצפייה במהדורה והיא הצליחה להגיע למקום השני אחרי "חדשות הערב" של CBS בהגשת וולטר קרונקייט. מיקומו בלונדון אפשר לג'נינגס להמשיך לסקר את נושאי חדשות החוץ ובשנים שלאחר מכן הוא דיווח על המהפכה באיראן ועל משבר בני הערובה בשנת 1979 כמו גם על מלחמת לבנון בין ישראל לארגוני הטרור הפלסטיני ומלחמת פוקלנד בין בריטניה לארגנטינה בשנת 1982. באותה השנה נפטר באופן פתאומי עמיתו פרנק ריינולדס וג'נינגס נקרא לשוב לארצות הברית ולוושינגטון להחליפו.
בשנת 1983 מונה ג'נינגס באופן רשמי למגיש היחידי של מהדורת החדשות של ABC. באותה התקופה, אחרי פרישתו של וולטר קרונקייט, החל עידן חדש בטלוויזיה האמריקנית כאשר שלושה מגישים צעירים השתלטו על שידורי החדשות – ג'נינגס ברשת ABC, דן ראת'ר ברשת CBS וטום ברוקו ברשת NBC. השלושה הפכו לסמל בשני העשורים הבאים וכל אירוע חדשותי נמדד לפי השאלה האם מי מהם נכח באזור כדי לדווח עליו במהדורת הערב. בשנותיו הראשונות כמגיש העדיף ג'נינגס להתמקד לראשונה בנושאי פנים אמריקניים והוא הקדיש זמן רב לסיקור הבחירות לנשיאות בשנת 1984 וכמו כן בילה 11 שעות שידור רצופות באוויר עם התפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר בשנת 1986. שיעורי הצפייה במהדורה בהגשתו החלו לטפס.
עם השינויים המדיניים בסוף שנות ה-80 המהדורה בהגשת ג'נינגס שבה להתמקד בנושאי חדשות חוץ. הוא דיווח על נפילתה של חומת ברלין בשנת 1989 ועל אירועי סיום המלחמה הקרה בהן סתיו העמים והתפרקות ברית המועצות לאחר מכן. בשנים שבהן ארצות הברית הפכה למעצמה היחידה סיקר ג'נינגס גם את המלחמה שהיא הובילה נגד סדאם חוסיין בעיראק – מלחמת המפרץ בשנת 1991. באותה התקופה, באחד מימי המלחמה, נאלצה ABC לקטוע את רצועת שידורי הילדים ביום שבת בבוקר לטובת מבזק חדשות מיוחד בהגשתו של ג'נינגס, דבר שהניע אותו להנחות תוכנית חד-פעמית ומיוחדת לילדים ביום השבת שלאחר מכן עם שאלות ותשובות על המצב – מוטיב שג'נינגס החל לחזור עליו גם אחרי אירועי חדשות נוספים שליוו את העשור.
במהלך שנות ה-90 המשיכה המהדורה בהגשתו להקדיש זמן נרחב לסיקור חדשות חוץ על פני חדשות פנים. כך אירועי משפט הרצח של או. ג'יי. סימפסון זכו לסיקור מועט ביחס לסיקור האינטנסיבי של מלחמת בוסניה במחצית הראשונה של העשור. ג'נינגס גם שב לשדר מישראל ביום בו נערך מסע הלווייה של ראש הממשלה יצחק רבין לאחר הירצחו. בתקופה זו, לאחר כעשור שבו מהדורת החדשות בהגשתו הייתה הנצפית ביותר באמריקה, החלה ABC לאבד צופים לטובת התחזקותה של המהדורה המתחרה מרשת NBC שנהנתה משידורים בלעדיים מאולימפיאדת אטלנטה שנערכה בארצות הברית וזכתה לקהל רב ולהתעניינות מרובה. באותה התקופה החל ג'נינגס לייעד חלק מהמהדורה ל"חדשות רכות" כדי להחזיר את הצופים האבודים.
ב-31 בדצמבר 1999 קבע ג'נינגס שיא כאשר שידר למשך 25 שעות באופן רצוף את סיקור כניסתו של האלף החדש לכל רחבי העולם. על שידור זה זכה ג'נינגס בביקורות חיוביות מהתקשורת ונתוני הרייטינג הראו שלפחות 175 מיליון אמריקנים בחרו לצפות בחלקים מהשידור המתמשך, הרבה מעל לכל המתחרים. שידור זה, למרות הכל, לא הצליח להשיב למהדורה בהגשתו את הבכורה והיא נותרה במקום השני בטבלאות הרייטינג. בהמשך אותה השנה שגתה הרשת בחיזוי תוצאות הבחירות לנשיאות בשנת 2000 כאשר הכריזה בליל הבחירות תחילה על סגן הנשיא המכהן אל גור כנשיא הבא של ארצות הברית אך בהמשך הלילה חזרה בה מהכרזה זו והעניקה את הנשיאות לג'ורג' בוש. לשגיאה זו היו שותפות כל רשתות הטלוויזיה האמריקניות.
אחד משידוריו הזכורים ביותר של ג'נינגס היה ב-11 בספטמבר 2001, אז הוא עלה לשידור כעשר דקות לאחר התרסקות המטוס השני, טיסה 175 של יונייטד איירליינס, במגדל התאומים הדרומי, והחל לנווט את השידור המתגלגל אודות פיגוע הטרור האימתני למשך 17 שעות רצופות. בשלושת הימים שלאחר מכן הוא בילה 60 שעות בשידור חי, ללא פרסומות, והצליח להעביר את צופיו ואת אמריקה דרך הטרגדיה הנוראה. באחד מהרגעים בהם נאלץ למלא את זמן השידור הוא הודיע לצופיו כי שוחח זה עתה עם ילדיו וביקש מהצופים להתקשר לילדיהם גם כן כדי להרגיעם. פיגוע הטרור הגדול בתולדות ארצות הברית הותיר חותם משמעותי על ג'נינגס ובשנה שלאחר מכן הוא בחר לראשונה להפוך לאזרח אמריקני בנוסף לאזרחותו הקנדית.
בעוד מגישי החדשות המתחרים טום ברוקו ודן ראד'ר הודיעו על כוונתם לפרוש מתפקידם בשנת 2004, ראתה הנהלת ABC הזדמנות לחזור לראשות טבלאות הרייטינג. עם זאת, ג'נינגס לבסוף לא הצליח לסקר את הצונאמי באוקיינוס ההודי בסופה של אותה השנה, ואת מותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בתחילת שנת 2005 עקב מצב בריאותו הירוד. ב-5 באפריל באותה השנה הודיע ג'נינגס לצופיו כי הוא לקה בסרטן הריאה וכי הוא ישוב לשידור כשמצבו ישתפר. הייתה זו הופעתו האחרונה על מרקעי הטלוויזיה וב-7 באוגוסט הוא נפטר ממחלתו בגיל 67.
ביקורת ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'נינגס ספג לאורך השנים ביקורת רבה מגורמים שמרניים שראו בו מגיש חדשות בעל נטייה ליברלית. בתקופת שידוריו במזרח התיכון בשנות ה-70 הוא היה ידוע אמנם בחיבתו לאתרי המורשת ההיסטוריים והדתיים בישראל אך גם היה מותקף לעיתים על מה שנתפס כהטייה פרו-פלסטינית בסיקורו את נושא לאומיותם של הפלסטינים בתקופה שזו לא הייתה מוכרת די בארצות הברית. בשנת 1972 הוא גם ספג ביקורת על כך שנמנע מלכנות את "ספטמבר השחור" כארגון טרור במהלך הטבח באולימפיאדת מינכן, על אף היכרותו הקרובה את הארגון.
בתוך ארצות הברית הוא לעיתים התמודד עם חיצי ביקורת שמרניים על מה שהם ראו כהטייה ליברלית בשידוריו, בדומה לביקורת שהופנתה ועדיין מופנית כלפי רוב מגישי החדשות האמריקניים האחרים. חלק מהביקורת בתחילת דרכו הופנתה לחוסר בקיאותו בהיסטוריה האמריקנית וביקורת שכוונה למוצאו הקנדי המשיכה להיות מושמעת גם לאורך כל תקופת הגשתו בטלוויזיה.
מנגד נשא ג'נינגס תשבחות על אופן הגשתו החביבה ועל התמקדות המהדורה בהגשתו בנושאי חוץ. לאורך חייו המקצועיים זכה ג'נינגס פעמיים בפרס פיבודי והיה מועמד 16 פעמים לפרס אמי לסיקור חדשותי. במהלך חייו גם זכה לפרסים עיתונאיים נוספים וכשבוע לפני מותו התבשר על זכייתו באות הכבוד מסדר קנדה – הגבוה ביותר הניתן בקנדה.
לאחר מותו הוסב שמו של רחוב 66 במערב מנהטן שבעיר ניו יורק ל"דרך פיטר ג'נינגס". הרחוב מוביל עד היום לאולפני רשת ABC.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיטר ג'נינגס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פיטר ג'נינגס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פיטר ג'נינגס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
