פרנץ מורה נולד במשפחת איכרים ענייה. אביו, מרטון מורה, עבד כפרוון מתקן טלאים ואמו אנה יוהאס, הייתה אופת לחם. בשל עוני המשפחה הוא למד בתנאים קשים. סיים את לימודיו כמורה לגאוגרפיה ומדעי הטבע באוניברסיטת בודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד), אך הוא לימד במשך שנה בלבד כעוזר מורה.
אחר כך בראשית המאה ה-20 הגיע לעיר סגד ככתב של "יומן סגד" (Szegedi Napló). הוא היה העורך הראשי של העיתון בשנים 1913–1919 ולאחר מכן נשאר עובד קבוע שלו עד מותו. זה היה פחות או יותר העיתון היחיד שלא היה בשירות התעמולה של מלחמת העולם הראשונה. משנת 1904 היה פקיד וספרן של ספריית שומוג'י ושל ארמון החינוך הציבורי והתמחה גם בארכאולוגיה. הוא חפר בהתמדה ובשנת 1908 עבר קורס ארכאולוגיה מאורגן על ידי הפיקוח הלאומי על המוזיאונים והספריות. לאחר מותו של אישטוואן טמרקן בשנת 1917 הפך מורה גם למנהל המוזיאון של סגד.
בין השנים 1911–1920, פרנץ מורה היה חבר בלשכת הבונים החופשיים בסגד, מילא מספר תפקידים, נשא נאומי פתיחה וכתיבת שירים של הבונים החופשיים. מאמרי העיתונים שלו וארנקיו, שנערכו בקפידה ונבנו בכושר סגנוני מושלם, הופיעו בטורים של דרום הונגריה בסגד. מ-1922 העולם. הוא היה עובד ביומון ליברלי, ולאחר פירוקו הופיעו תיקיו ב-Magyar Hírlap, ועד מותו היה עובד בכיר.
מורה החל את הקריירה שלו בכתיבת שירים (הכבש המוזהב, שיר סיפורי, סגד, 1902; בקו העניים, 1905). גם מאוחר יותר כתב שירים (ספר דמעות, בודפשט, 1920). בסיפורים וברומנים שלו, הוא היה אחד מהמתארים הרגישים ביותר של ניצול האיכרים. הפרוזה היפה שלו מאופיינת בסיפורת מעולה, הומור רגוע וסגנון בהיר קרוב לדיבור חי. כפובליציסט, ביקר באומץ את העוולות וההתעללויות החברתיות של תקופת הורטי, אפילו בכיוון האירוני.
ב-1905 פגש את לאיוש פושה בסגד, שהפנה את התעניינותו של מורה לכיוון ספרות הנוער. משנת 1905 כתב גם ב"עיתון שלי", כתב עת לילדים. עד שנת 1922 פורסמו שם יותר מאלף מאמריו סיפוריו, יצירותיו לנוער, שבהשראת חוויות ילדותו, הפכו אותו לקלאסיקה בספרות הנוער ההונגרית. הייתה לו ידידות עמוקה גם עם המשורר דיולה יוהאס.
Hol volt, hol nem volt... Móra Ferenc meséiből; Délmagyarország, Szeged, 1925
Iparosok, császárok, királyok és egyéb céhbeliek; Az Ipar, Szeged, 1925
Lovassírok Kunágotán; Városi Ny., Szeged, 1926 (Csanádvármegyei könyvtár)
Georgikon; Királyi Magyar Egyetemi. Ny., Bp., 1926
Sokféle; Lantos, Bp., 1927
Véreim; Lantos, Bp., 1927
Ének a búzamezőkről. Regény két kötetben; Lantos, Bp., 1927
Beszélgetés a ferdetoronnyal; Lantos, Bp., 1927
Csalavári Csalavér újabb kalandjai; Singer-Wolfner, Bp., 1927 (Az Én Újságom könyvei)
Nádihegedű; Lantos, Bp., 1927
Vasúti kaland; Lantos, Bp., 1928
Négy apának egy leánya. A festő halála új kiadása; Genius, Bp., 1930
Az utolsó suba; Kner Ny., Gyoma, 1931
Néprajzi vonatkozások szegedvidéki népvándorlás kori és korai magyar leletekben; Somogyi-könyvtár–Városi Múzeum, Szeged, 1932 (A szegedi Városi Múzeum kiadványai)
Egy cár, akit várnak; Genius, Bp., 1932 (Móra Ferenc munkái Jubileumi díszkiadás)
Emlékkönyv Móra Ferenc 30 éves írói jubileumára / Tanulmányok; Kunossy Ny., Bp., 1932
Könnyes könyv; 2. jav. kiad.; Genius, Bp., 1932 (Móra Ferenc munkái Jubileumi díszkiadás)
Aranykoporsó, 1–2.; Genius, Bp., 1932 (Móra Ferenc munkái Jubileumi díszkiadás)
Emlékkönyv Móra Ferenc 30 éves írói jubileumára / Móra Ferenc versei, novellái; 2. jav. kiad.; Révai Ny., Bp., 1933
Dióbél királyfi és társai; újabb, átdolg. kiad.; Révai, Bp., 1934
Öreg diófák alatt; Révai, Bp., 1934
Daru utcától a Móra Ferenc utcáig, 1–2.; Révai, Bp., 1934
Az ezüstszavú harang; Révai, Bp., 1934
יצירותיו הרבות הנוספות המשיכו להתפרסם גם לאחר מותו במשך עשורים עד ימים אלה.
A hagyomány szolgálatában : Történeti ismertető Szeged és Csongrád megye múzeumairól/ szerk. Lengyel András. Szeged, Móra Ferenc Múzeum, 2002. ISBN 9637217568 Móra Ferencről ld. 20–27. o.
Új magyar irodalmi lexikon II. (H–Ö). Főszerk. Péter László. Budapest: Akadémiai. 1994. 1409–1410. o. ISBN 963-05-6806-3
↑Lengyel 2005: Lengyel András: A „másik” Móra, 2005. Bába Kiadó, Szeged ISBN 963-7337-18-0
Emlékkönyv Móra Ferenc születésének 130 éves jubileumára. (szerk.: Péter László) Bába Kiadó, Szeged 2009. ISBN 978-963-9881-52-5
↑Szabadkőműves Wiki:Móra Ferenc. Szabadkőműves Wiki. (Hozzáférés: 2014. június 2.)