קונסטנטין אומאנסקי

קונסטנטין אומאנסקי
Уманский Константин Александрович

לידה	1 במאי 1902 (יוליאני) מיקולאייב, האימפריה הרוסית
פטירה	25 בינואר 1945 (בגיל 42) המדינות המקסיקניות המאוחדות
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
השכלה	אוניברסיטת מוסקבה מכון הפרופסורים האדומים (1930)
מעסיק	People's Commissariat for Foreign Affairs of the Soviet Union
תפקיד	Soviet Ambassador to the United States (6 ביוני 1939–5 בנובמבר 1941)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה	עיטור הדגל האדום של העמל

קונסטנטין אומאנסקי (ברוסית: Константи́н Алекса́ндрович Ума́нский; 14 במאי 1902 – 25 בינואר 1945) יהודי שהיה דיפלומט סובייטי, אשר בעת מלחמת העולם השנייה שימש שגריר ברית המועצות בארצות הברית.

ראשית דרכו

קונסטנטין אומאנסקי נולד בשנת 1902 בעיר מיקולאייב באוקראינה לאברהם ותרזה אומאנסקי. לאביו היה בין מאשתו הראשונה - לאוניד אומנסקי. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בבאקו בירת אזרבייג'ן, מקום בו עבד אביו כמהנדס בחברת דלק. עם מות האב בשנת 1913 היגרה האם למינכן ולאחר מכן לווינה. לאחר שובם לרוסיה החל קונסטנטין אומאנסקי בשנת 1918, והוא אז בן שש עשרה שנים, ללמוד באוניברסיטת מוסקבה היסטוריה של האמנות. בשנת 1919 הצטרף למפלגה הבולשביקית. בשנת 1922 התקבל למשרד החוץ של ברית המועצות. לאומנסקי היה כישרון רב ללמידת שפות והוא שלט בחמש שפות, רוסית, צרפתית, איטלקית, גרמנית ואנגלית. בזכות כישרונו זה הוא התקבל לסוכנות הטלגרף הרוסית, טאסס ככתב ברומא, פריז וז'נבה. הוא החזיק בתפקיד זה עד לשנת 1931 כאשר חזר לעבוד במשרד החוץ הסובייטי במחלקת העיתונות והמידע, בתחילה כסגן מנהל המחלקה ולאחר מכן כמנהלה. במסגרת תפקידו יצר אומנסקי קשרי ידידות עם אישים מפורסמים ובהם המלחין דמיטרי שוסטקוביץ' והעיתונאי היהודי מיכאיל קולצוב (אנ'), מי שעתיד להיות מחוסל במהלך הטיהורים הגדולים. כמו כן ליווה את הסופר והמחזאי ג'ורג' ברנרד שו בביקורו בברית המועצות בשנת 1931. באותה שנה השתתף אומאנסקי במשלחת סובייטית, בראשות שר החוץ של ברית המועצות מקסים ליטבינוב, שיצאה לטורקיה לחתימת פרוטוקול להארכת חוזה הידידות והנייטרליות שבין ברית המועצות לבין טורקיה.

שגריר בארצות הברית

בשנת 1936 יצא אומאנסקי לוושינגטון כדי לשמש ממונה על היחסים בשגרירות ברית המועצות. ב-11 במאי 1939 מונה על ידי סטלין לשגריר ברית המועצות בארצות הברית, וב-6 ביוני הגיש את כתב האמנתו לנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. היה זה כארבעה וחצי חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב-4 ביולי 1939, כאשר יצא השגריר אומאנסקי לחופשה בברית המועצות, נשא עמו איגרת מרוזוולט אל סטלין, בה הוזהר סטלין כי אם יתייצב לצדו של היטלר, הרי ברור שברגע שהיטלר יכבוש את צרפת הוא יתקוף גם את רוסיה.

לפני מבצע ברברוסה

במהלך החודשים שקדמו למבצע ברברוסה, פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות שהחלה ב-22 ביוני 1941, הגיעו אל סטלין התרעות רבות ממקורות שונים, על המתקפה הגרמנית הצפויה. הידועות בהן היו איגרת אזהרה מפורשת שהעביר צ'רצ'יל לסטלין ב-3 באפריל 1941 באמצעות שגריר בריטניה במוסקבה סר סטפורד קריפס. לסובייטים עצמם היו התרעות ממקורות ריגול שלהם. ריכרד זורגה, מרגל סובייטי שפעל ביפן, דיווח כי 170 דיוויזיות גרמניות עומדות לתקוף את ברית המועצות ונקב בתאריך 22 ביוני כמועד פתיחת הפלישה הגרמנית. רשת הריגול הסובייטית בגרמניה ובמערב אירופה, "התזמורת האדומה", שנהנתה ממקורות מהימנים בצמרת הצבא הגרמני, העבירה גם היא מספר התרעות לגבי התוכניות הגרמניות לפלישה. בנוסף לכך קיבל סטלין התרעות רבות מהמודיעין הצבאי הסובייטי (ה-GRU) על ריכוזי כוחות גרמניים גדולים באזורי הגבול, על טיסות סיור רבות שביצע הלופטוואפה מעל השטח הסובייטי ועל העברת מרבית יחידות הצבא הגרמני ממרכז ומערב אירופה למדינות הגובלות בברית המועצות. הבריטים העבירו גם מספר התרעות באמצעות איוואן מאיסקי, שגריר ברית המועצות בבריטניה. בחדשים אפריל, מאי ויוני 1941 ניהל שר החוץ הבריטי אנתוני אידן חמש שיחות עם מאיסקי. בכל אחת מהן כלל שר החוץ אזהרות על ההיערכות הצבאית הגרמנית מול ברית המועצות.

גם לאמריקאים נודע על ההכנות למבצע ברברוסה. למידע זה היו שני מקורות, האחד היה הנספח המסחרי האמריקאי בברלין סאם וודס (Sam E. Woods) שפיתח קשרים עם קציני צבא גרמניים ובהם קצינים שהתנגדו להיטלר והיו שותפי סוד להכנות למבצע ברברוסה. המקור האחר היה הצופן הדיפלומטי היפני שפוענח בספטמבר 1940 על ידי מפענחים אמריקאים. רוב החומר שהגיע ממקור זה התייחס לעניינים הנוגעים לאינטרסים היפניים בזירת אסיה והאוקיינוס השקט, ואולם בהמשך הגיעו ממקור זה ידיעות רבות ערך על הזירה האירופית, שהגיעו מדיווחים שהעביר בצופן הדיפלומטי השגריר היפני בברלין הגנרל הירושי אושימה, שקשר קשרי ידידות עם בכירים נאצים ומפיהם למד על ההכנות למבצע ברברוסה.

האמריקאים בחרו להעביר את התרעתם לברית המועצות באמצעות השגריר אומאנסקי. ב-1 במרץ 1941 העביר סגן שר החוץ של ארצות הברית, סאמנר ולס (אנ'), לשגריר אומאנסקי התרעה מפורשת, כי לארצות הברית הגיע מידע כי הגרמנים מתכוננים למתקפה נגד ברית המועצות באביב. אומאנסקי הודה לוולס על הגילוי ואישר "אני מכיר בהחלט בחומרת המסר"^[1] והבטיח להעבירו למוסקבה. בפגישתם הבאה ב-20 במרץ שאל אומאנסקי את ולס אם יש לו אישור נוסף. ולס השיב בחיוב, אך לא מסר פרטים. מקורו של האישור, אותו לא פירט ולס בפני אומאנסקי, היה ידיעה שהגיעה אליו יום קודם לכן מפי שגריר יוון בארצות הברית, כי לממשלתו נודע שלממשלת שוודיה היה ידוע מפי הנציגויות הדיפלמטיות שלה בברלין ובבירות נוספות באירופה, שמקורות גרמניים מסרו שגרמניה עלולה לתקוף את ברית המועצות.

לאחר הפלישה

סטלין התעלם מההתרעות הרבות ביחס לפלישה הגרמנית הקרובה, לרבות ההתרעות שהעבירו האמריקאים באמצעות אומאנסקי, וב-22 ביוני 1941 החל מבצע ברברוסה, כאשר כארבעה מיליון חיילים של גרמניה ומדינות הציר פלשו לשטח ברית המועצות.

לאחר הפלישה מצאה עצמה ברית המועצות במחנה אחד עם בעלות הברית המערביות, ארצות הברית ובריטניה. ארצות הברית כמעצמה תעשייתית, אשר המלחמה התחוללה הרחק מגבולותיה, נחלצה לעזרת ברית המועצות הנמצאת במערכה על אדמתה היא. באוגוסט 1941 נוסדה הוועדה הבין משרדית לעזרת רוסיה (the Intergovernmental Committee on Aid to Russia) בראשותו של הארי הופקינס (אנ'), יועצו הבכיר של הנשיא רוזוולט. השגריר אומאנסקי עמד בקשר עם הוועדה, שהביאה לאישורו של הנשיא רוזוולט הענקת סיוע צבאי בנשק ובציוד מלחמתי לברית המועצות במסגרת חוק השאל והחכר. בתחילה הוגבל החוק, שנחקק ב-11 במרץ 1941, רק למטרת סיוע לבריטניה, אך כשברית המועצות הצטרפה למלחמה ונראה היה שהיא נתונה בסכנת התמוטטות, הודיע הנשיא רוזוולט כי ארצות הברית מעמידה את הפוטנציאל התעשייתי האדיר שלה לעזרת ברית המועצות. האמנה לסיוע בריטי-אמריקאי לברית המועצות נחתמה ב-13 ביולי 1941 וארצות הברית סיפקה מאז נחתם הסכם "השאל והחכר" ב-30 באוקטובר 1941 ועד לסוף המלחמה, אלפי מטוסים ועשרות אלפי טנקים ויותר משני מיליון טון מזון לברית המועצות. כמו כן הועמד לזכות הסובייטים אשראי בסך של מיליארד דולר ללא ריבית.

קונסטנטין אומאנסקי, יחד עם מקסים ליטבינוב ואיוואן מאיסקי, שלושתם יהודים, שהיו מהדיפלומטים הבכירים של ברית המועצות בתקופתם, גילו יחס תומך ביהודים שהצליחו להיחלץ מהנאצים בעת המלחמה. ב-17 ביולי 1941 נפגשה משלחת מטעם הקונגרס היהודי האמריקאי וועד החירום של ציוני אמריקה,^[2] שיוצגו על ידי סטיבן וייז ונחום גולדמן, עם השגריר אומאנסקי. הנציגים העלו בפני השגריר את הבקשה לתת היתר יציאה לארץ ישראל לפליטי פולין. אומאנסקי השיב כי הוא נכון להעביר למוסקבה את משאלתם. שדלטונות ברית המועצות נעתרו לבקשה ורבים מפליטי פולין הגיעו לארץ ישראל, חלקם דרך טורקיה, חלקם דרך טהראן וחלקם דרך יפן.

לאחר שנחתם ההסכם בדבר הסיוע לברית המועצות במסגרת "השאל והחכר", סיים אומאנסקי את תפקידו כשגריר ברית המועצות בארצות הברית וב-5 בנובמבר 1941 חזר למוסקבה כדי לשמש חבר ההנהלה של משרד החוץ של ברית המועצות. במקומו נתמנה כשגריר בארצות הברית מקסים ליטבינוב, אף הוא יהודי.

סוף דרכו

ב-3 ביוני 1943 פקד אסון כבד את קונסטנטין אומאנסקי ואשתו ראיסה (Раиса Михайловна Уманская), כאשר בתם נינה בת החמש עשרה נורתה למוות במוסקבה על ידי החבר שלה, בנו של השר לענייני התעשייה האווירית, שהתאבד לאחר מעשה.

ב-17 ביוני 1943 אומאנסקי נתמנה כשגריר ברית המועצות. במקסיקו וב-22 ביוני, ביום בו מלאו שנתיים לתחילת מבצע ברברוסה, הוא הגיש את כתב האמנתו לנשיא מקסיקו. בטקס הגשת כתב ההאמנה הוא נשא דברי ברכה בשפה האנגלית והבטיח לנשיא מקסיקו כי ילמד ספרדית, ואכן תוך שלושה חודשים הוא כבר שלט בצורה שוטפת בשפה זו. בתקופת כהונתו במקסיקו נוצרה אווירה של שיתוף פעולה בין מקסיקו לברית המועצות, וכוננו קשרים דיפלומטיים גם עם קוסטה ריקה וניקרגואה. ב-8 ביולי 1944 נתמנה אומאנסקי, במקביל לשליחותו במקסיקו, גם כשגריר בקוסטה ריקה.

ב-25 בינואר 1945 עלה אומאנסקי על מטוס של חיל האוויר של מקסיקו, כדי לטוס לסן חוסה בירת קוסטה ריקה, להגשת את כתב האמנתו לנשיא קוסטה ריקה. בעת ההמראה מנמל התעופה של מקסיקו סיטי המטוס התרסק וקונסטנטין אומאנסקי, אשתו ראיסה ושלושה מעובדי השגרירות נהרגו. בן ארבעים ושתים שנים היה אומאנסקי במותו.^[3] גופתו הוטסה למוסקבה והוא הובא לקבורה בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה, בו קבורים גם שני הדיפלומטים הבכירים היהודים האחרים, מקסים ליטבינוב ואיוואן מאיסקי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קונסטנטין אומאנסקי בוויקישיתוף

• קונסטנטין אומאנסקי (ראשון משמאל) עם אמו,אחיו ואחיותיו באתר ביוגרפי בגרמנית Han-solo.net
• קונסטנטין אומאנסקי עם אשתו ראיסה ובתם נינה באותו אתר.
• הציר הסובטי אומנסקי נהרג בתאונה, דבר, 26 בינואר 1945

הערות שוליים

1. בארטון וילי, מילת הקוד ברברוסה, הוצאת מערכות, 1980, עמ' 55.
2. ועד החרום של ציוני אמריקה, באתר "יד ושם"
3. אומאנסקי נהרג בתאונת אווירון, משמר, 26 בינואר 1945