קזוקו
קזוקו (ביפנית: 華族; מילולית: שושלת מפוארת) הייתה מערכת תוארי אצולה באימפריה היפנית, שהתקיימה מ-1869 ועד 1947.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר רסטורציית מייג'י ב-1868, השיבה לעצמה האצולה היפנית המסורתית את מעמדה. מספר חברי אצולה לקחו חלק פעיל בהדחת שוגונות טוקוגאווה, וכל המשרות בממשלת מייג'י החדשה נמסרו לחברי האצולה.
האליטה של תקופת מייג'י איחדה את מעמד האצולה עם הדאימיו לכדי מעמד אריסטוקרטי מורחב ב-25 ביולי 1868, וקבעה שמעמד זה נבדל מהמעמדות החברתיים האחרים - סמוראים לשעבר ופשוטי העם. איטו הירובומי, ממנסחי חוקת מייג'י, שאף שהקזוקו יהיה מעמד שיגן על הקיסר ועל הממסד הקיסרי. באותה עת, היו חברות בקזוקו 427 משפחות, כל חברי הקזוקו שלא הייתה להם משרה במחוזות יפן נאלצו להתגורר בטוקיו.
התפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק מערכת האצולה מה-7 ביולי 1884, אותו העביר איטו לאחר ביקורו באירופה, קבע שממשלת מייג'י רשאית להעניק תואר קזוקו לאנשים שהיא מצאה שתרומתם למדינה הייתה רבה. הממשלה אף חילקה את הקזוקו לחמש דרגות, שהתבססו על מערכת האצולה בבריטניה, אך שמותיהן התבססו על תוארי האצולה הסינית העתיקה:
1. נסיך או דוכס (公爵; קוֹשָקוּ) 2. מרקיז (侯爵; קושקו) 3. רוזן (伯爵; האקוּשאקוּ) 4. ויקונט (子爵; שישאקו) 5. ברון (男爵; דאנשאקו)
חלוקת הדרגות למשפחות מהאצולה המסורתית נקבעה לפי הדרגה הגבוהה ביותר אליה הגיע מישהו מאבות המשפחה. לפיכך, כל ראשי המשפחות מבית פוג'יווארה קיבלו את התואר "נסיך." ראשי משפחות אצולה מסורתיות אחרות קיבלו את התואר "מרקיז," וכך גם משפחת האצולה של איי ריוקיו.
חלוקת הדרגות לדאימיו-לשעבר התבססה על הכנסות האורז של המשפחה. דאימיו בעלי הכנסה של 150,000 קוקו ומעלה קיבלו את התואר מרקיז, אלה עם 50,000 קוקו ומעלה היו רוזנים, וכן הלאה. השוגון לשעבר, טוקוגאווה יושינובו, הפך לנסיך, ראש הענף הראשי של משפחת טוקוגאווה קיבל את התואר מרקיז, וראשי הענפים המשניים קיבלו את התואר רוזן.
בעלי התארים הגבוהים ביותר, נסיך ומרקיז, קיבלו מינוי אוטומטי לבית האצילים בדיאט של יפן עם קבלת התואר. רוזנים, ויקונטים וברונים בחרו 150 חברים מתוכם, שישבו בבית האצילים. תארים ומענקים ממשלתיים עברו בירושה לפי העדפת הבן הבכור, אף על פי שמשפחות קזוקו רבות אימצו ילדים מענפים שונים במשפחתם או ממשפחות אחרות, כדי למנוע את גוויעת הענף שלהם. בתחילתה, כללה מערכת הקזוקו 509 אצילים, ועד 1928, בעקבות מינויים וקידומים, צמח המספר ל-954. הקזוקו הגיע לשיאו ב-1944, כשהיו חברים בו 1016 משפחות.
חוקת יפן מ-1946 ביטלה את מערכת הקזוקו, וחיסלה את השימוש בתוארי אצולה מחוץ למשפחה הקיסרית. עם זאת, רבים מצאצאיהם של חברי הקזוקו ממשיכים למלא פקידים בכירים בחברה, בפוליטיקה ובכלכלה היפנית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lebra, Sugiyama Takie. Above the Clouds: Status Culture of the Modern Japanese Nobility. University of California Press, 1995. ISBN 9780520076020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קזוקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
