קרוקודיל (כתב עת)
קרוקודיל (ברוסית: Крокодил, תנין) היה כתב עת סאטירי סובייטי. סמלו היה תנין אדום על קלשון. כתב העת יצא לאור שלוש פעמים בחודש, ובשיא הפופולריות שלו עמדה תפוצתו על כ-6.5 מיליון עותקים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתב העת נוסד כנספח ל"עיתון הפועלים" (Рабочая газета), והופץ במקביל לכתבי עת סאטיריים רבים שיצאו לאור בברית המועצות בתחילת שנות ה-20. ב-27 באוגוסט 1922 הופיע במקום נספח מס' 13 הגיליון הראשון של כתב העת החדש. בין חברי המערכת היה דמיאן בדני, שהיה מהמשוררים הבולטים של התקופה. לכתב עת היו מדורים קבועים, ובהם מכתבים למערכת בנושאים אקטואליים. תוך זמן קצר גדלה תפוצתו, ולקראת תחילת 1923 הגיעה ל-150 אלף עותקים. בפברואר 1923 החלה לצאת לאור "ספריית קרוקודיל", שבה רוכזו הכתבות המוצלחות וקריקטורות. בחודש מאי החלו עובדי הכתב העת להופיע מול קהל.
בתחילת שנות ה-30 הצנזורה ומדיניות הממסד הסובייטי הביאו לסגירתם של כל כתבי עת הסאטיריים למעט "קרוקודיל". האחרון הפך להיות מסונף למערכת העיתון "פראבדה" (ביטאונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית) אך המשיך להיות כתב עת עצמאי. בשנת 1934 הועמד בראש המערכת העיתונאי הסובייטי המפורסם מיכאיל קולצוב, שהיה מקורב למקסים גורקי שתמך בכתב העת וראה בסאטירה כלי חשוב לריסון השלטון. קולצוב הביא לכתב עת כותבים חדשים כמו אילף ופטרוב, ולנטין קטייב, מיכאיל סבטלוב, איליה ארנבורג ועוד. בין הציירים המרכזיים של "קרוקודיל" היו קוקריניקסי. בדצמבר 1938 נעצר קולצוב במהלך הטיהורים הגדולים, ולזמן-מה לא מונה במקומו ראש המערכת. למרות האירועים, תפוצתו של קרוקודיל נותרה גבוהה (275 אלף עותקים) והוא היה פופולרי מאוד.
בשנים 1948 ו-1951 ראשי השלטון מתחו ביקורת על "קרוקודיל", אך הוא שרד. החל משנת 1958 ובמשך כעשרים שנה עמד בראש המערכת מיכאיל סמיונוב, שהצליח לנווט את המערכת ולהמשיך בקו הסאטירי של כתב העת. הוא חידש מספר מדורים משנות ה-20 וניסה לחזק את הקו הסאטירי והביקורתי של כתב העת. רוב המקום בעיתון הוקדש לסאטירה על ענייני היום-יום של האזרח הסובייטי, כולל כתבות שטח ומכתבים למערכת. יחד עם זאת, מפעם לפעם הופיעו כתבות ובהן ביקורת על מנהלים מהדרג הנמוך ומדרג הביניים.
לאורך כל תקופת קיומו, תמכה המערכת בקו המדיני של המפלגה הקומוניסטית. כך היה בין היתר בהקשר למשפט הרופאים, המאבק נגד קוסמופוליטיות, בגנות לב טרוצקי והמדיניות האמריקאית. עם תחילת הפרסטרויקה, ירדה הפופולריות של כתב העת. למרות הירידה הגדולה בתפוצתו, המשיך כתב העת לצאת לאור עד שנת 2001. בשנת 2002 חודשה ההוצאה לאור אך בתפוצה מוגבלת, והיא הופסקה סופית בשנת 2008.
עקב מגבלות של מכונות דפוס שהיו בשימוש, עד לשנות ה-90 רק חצי מדפי "קרוקודיל" היו צבעוניים.
במקביל ל"קרוקודיל" בכל הרפובליקות הסובייטיות הופיעו כתבי עת בשפותיהן.
