רוברט טרימבל
 | |||||||||
| רוברט טרימבל | |||||||||
| לידה |
17 בנובמבר 1776 מחוז ברקלי, וירג'יניה, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 באוגוסט 1828 (בגיל 51) פריז, קנטקי, ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | פריז, קנטקי, ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת טרנסילבניה | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
רוברט טרימבל (באנגלית: Robert Trimble; 17 בנובמבר 1776 – 25 באוגוסט 1828) היה עורך דין ומשפטן אמריקאי, שכיהן כשופט בבית המשפט לעתירות של קנטקי, כשופט פדרלי במחוז קנטקי וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1826 ועד למותו. במהלך תקופת כהונתו הקצרה בבית המשפט העליון הוא כתב מספר פסקי דין של דעת הרוב, כולל ההחלטה בפסק הדין "אוגדן נגד סאונדרס" (Ogden v. Saunders), שהיה התיק היחידי בו נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל כתב את חוות דעת המיעוט היחידה במהלך 34 שנות נשיאותו.[1]
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוברט טרימבל נולד במחוז ברקלי שבוירג'יניה (כיום בתחומי וירג'יניה המערבית), אם כי יש מקורות על פיהם הוא נולד במחוז אוגוסטה שבווירג'יניה.[2] הוריו היו ויליאם טרימבל ומרי מקמילן. כשהיה בן שלוש עברה המשפחה למישור קמברלנד שבמחוז קנטקי, אז בתחומי וירג'יניה, בתחילה לפורט בונסבורו, ולאחר מכן ליישוב שכיום נמצא בתחומי מחוז קלארק שבקנטקי.[3][4]
טרימבל למד באוניברסיטת טרנסילבניה ולמד משפטים בקריאה עצמית בהדרכתם של שני עורכי דין, ג'ורג' ניקולאס, ולאחר מותו של זה האחרון ב-1799, ג'יימס בראון. ב-1803 הוא הוסמך כעורך דין על ידי בית המשפט לעתירות של קנטקי והחל לעסוק בעריכת דין במגזר הפרטי בפריז, קנטקי.[4] הוא פתח את משרדו בבית שהיה גם לבית מגוריו.[5]
באוגוסט אותה שנה נשא טרימבל לאישה את ננסי פ. טימברלייק. לשניים נולדו עשרה ילדים.[1][6] בתם רבקה נישאה לגארט דייוויס, שהיה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית וסנאטור מטעם קנטקי באמצע המאה ה-19.[7]
ראשית הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1802 נבחר טרימבל לייצג את מחוז בורבון בבית הנבחרים של קנטקי.[8] כתומך של תומאס ג'פרסון הוא כיהן תקופת כהונה אחת בלבד, שכן הוא לא חיבב את ההמולה הפוליטית. לפיכך, הוא סירב לאחר מכן להיבחר לשום משרה ציבורית, כולל פעמיים בה הוצג שמו כמועמד לסנאט של ארצות הברית.[4][8]
ב-1807 מונה טרימבל כשופט בבית המשפט לעתירות של קנטקי, אך התפטר ב-1809 מסיבות פיננסיות ומשפחתיות. ב-1810 הוא דחה הצעה למינוי כנשיא בית משפט זה. בשנים 1813–1817 הוא שימש כתובע פדרלי במחוז קנטקי.[4] בתקופה זו הוא הוכיח את עצמו כחוקר משפטי חסר ליאות וכתובע חרוץ. טרימבל החזיק בבעלותו עבדים ועל פי מפקד האוכלוסין של 1820 היו בבעלותו 23 עבדים.
קריירה שיפוטית פדרלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 בינואר 1817 מונה טרימבל כשופט פדרלי מחוזי במחוז קנטקי על ידי הנשיא ג'יימס מדיסון. ב-31 בינואר אושר המינוי על ידי הסנאט של ארצות הברית. טרימבל כיהן על כס השיפוט תשע שנים עד למינויו לבית המשפט העליון.[9][10]
ב-11 באפריל 1826 מונה טרימבל על ידי הנשיא ג'ון קווינסי אדמס כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של תומאס טוד שנפטר חודשיים קודם לכן. ב-9 במאי אושר המינוי על ידי הסנאט וטרימבל החל את כהונתו ב-16 ביוני וכיהן על כס השיפוט עד למותו.[6][11]
כשופט עליון, הסכים טרימבל באופן כללי עם השקפותיו של נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל. מקרה יוצא מהכלל אירע כאשר כתב טרימבל את חוות דעת הרוב בפסק הדין "אוגדן נגד סאונדרס" (Ogden v. Saunders) ב-1827 ומרשל היה זה שכתב את חוות דעת המיעוט.[9]
מותו ומורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם יציאת בית המשפט לפגרה ב-1828, שב טרימבל לביתו. באותו קיץ הוא נפל למשכב בשל "קדחת רגזנית" (Bilious fever) שלקה בה. רוברט טרימבל נפטר ב-25 באוגוסט 1828, בגיל 52. הוא היה אחד מארבעת שופטי בית המשפט העליון בשנותיו הראשונות שנפטרו בעת כהונתם בטרם הגיעו לגיל 60 (האחרים היו ג'יימס וילסון, שנפטר בגיל 56 ב-1798; ג'יימס איירדל, שנפטר בגיל 48 ב-1799; ופיליפ ברבור, שנפטר בגיל 58 ב-1841). הוא נטמן בבית הקברות של פריז, קנטקי. לאחר מותו כתב ג'ון מרשל לסנאטור הנרי קליי:
אין צורך שאומר רבות כמה אני מצטער על לכתו של השופט טרימבל. הוא הצטיין בשל חושיו הנכונים, יושר כוונתו, והידע המשפטי שלו. לא ניתן למצוא אדם העולה עליו. כולי תקווה שנמצא אדם המשתווה לו.[1]
השופט ג'וזף סטורי, ששירת לצד טרימבל, כתב:
איש לא התעלה מעל כישרונו של טרימבל, בלמידה, בחריפות המוח, ובתבונה. הכל העריצו אותו על יושרתו ועל החלטיותו. גישתו השיפוטית הייתה ראויה לציון בשל בהירותה, אמיצותה, נמרצותה ודיוקה במסקנות. ככל הנראה לא היה אדם על כס השיפוט שהשיג כה הרבה במהלך קריירה שיפוטית כה קצרה.[1]
על שמו של טרימבל נקרא מחוז בקנטקי שהוקם ב-1837.[12] במלחמת העולם השנייה נקראה על שמו אחת מאוניות ליברטי.[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוברט טרימבל באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- רוברט טרימבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רוברט טרימבל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 "Where in the World: One of America's 'forgotten men of history'". Winchester Sun. January 18, 2019.
- ^ Goff, John S. (January 1960). "Mr. Justice Trimble of the United States Supreme Court". Register of the Kentucky Historical Society. 58 (1): 6–28.
- ^ Enoch, Harry G.; Crabb, Anne (2014-09-14). Women at Fort Boonesborough, 1775–1784. Fort Boonesborough Foundation. p. 124.
- ^ 1 2 3 4 Biographical Cyclopedia of the Commonwealth of Kentucky. Chicago, Illinois: J.M. Gresham Company. 1896. pp. 270–271.
- ^ "Eades Tavern". hopewellmuseum.org. Paris, Kentucky: Hopewell Museum.
- ^ 1 2 Cushman, Clare, ed. (2013). The Supreme Court Justices: Illustrated Biographies, 1789–2012 (Third ed.). CQ Press. pp. 84–87.
- ^ "Garrett Davis". hopewellmuseum.org. Paris, Kentucky: Hopewell Museum.
- ^ 1 2 "Today in Masonic History: Robert Trimble passes away in 1828". masonrytoday.com. August 25, 2015.
- ^ 1 2 "Robert Trimble (1776-1828)". History of the Sixth Circuit. United States Court of Appeals for the Sixth Circuit. Archived from the original on December 27, 2010.
- ^ "U.S. District Court for the District of Kentucky: Judges". fjc.gov. Washington, D.C.: Federal Judicial Center.
- ^ McMillion, Barry J.; Rutkus, Denis Steven (July 6, 2018). "Supreme Court Nominations, 1789 to 2017: Actions by the Senate, the Judiciary Committee, and the President". Washington, D.C.: Congressional Research Service.
- ^ The Register of the Kentucky State Historical Society, Volume 1. Kentucky State Historical Society. 1903. pp. 37.
- ^ "Jones Construction, Brunswick GA". www.ShipbuildingHistory.com. 13 October 2010.
