לידה |
8 בדצמבר 1914 יבנאל, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
14 בדצמבר 2005 (בגיל 91) ירושלים, ישראל |
ענף מדעי | ארכאולוגיה |
מקום מגורים | ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מקום לימודים | |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | דוד עמירן |
תרומות עיקריות | |
חפירות בתל חצור, רוגם, תל ערד. מומחית לקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל | |
רות עמירן (8 בדצמבר 1914 – 14 בדצמבר 2005) הייתה ארכאולוגית ישראלית, שהתמחתה בארכאולוגיה של העת העתיקה בארץ ישראל. ספרה על הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל היה מיד עם פרסומו לספר יסוד בתחומו, ומאז הוא שומר על מעמדו ככזה.
עמירן נולדה בשם רות ברנדשטטר במושבה יבנאל, בת ליחזקאל ודבורה. היא סיימה את בית הספר הריאלי בחיפה בשנת 1933 ובשנת 1939 סיימה את לימודי הארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים[2]. היא הייתה נשואה לדוד עמירן (קלנר), חוקר ארץ ישראל וגאוגרף.
בתחילת דרכה הייתה מפקחת עתיקות באזור הצפון. החפירה הראשונה שבה השתתפה הייתה ביפו בשנת 1948. בשנת 1951 חפרה בסוסיתא[3]. בשנת 1953 חקרה את הרגמים בדרום מערב ירושלים[4][5]. בשנים 1955–1957 ניהלה את החפירות בשטח ב' של האתר בתל חצור[6][7]. בשנת 1961 זכתה בפרס סוקניק על ספרה על הקרמיקה בארץ ישראל[8].
בשנת 1962 החלה עמירן בשיתוף עם יוחנן אהרוני לחפור את המצודה בתל ערד[9]. לאחר גילוי קטע מחומה כנענית פוצלה המשלחת ועמירן התמקדה בחשיפת העיר הכנענית. חשיפה זו נמשכה יותר משלושים שנה, ועמירן ניהלה 18 עונות חפירה במקום. באותה שנה חפרה גם בתל נגילה[10] והניחה את התוכנית לביתן הקרמיקה של מוזיאון ארץ ישראל[11] ואגף הארכאולוגיה במוזיאון ישראל[12].
בשנים 1968–1969 חפרה עמירן במגדל דוד[13] בירושלים. בשנת 1979 ניהלה חפירה בבקעת עובדה[14].
בשנת 1981 זכתה מטעם מוזיאון ישראל בפרס פרשיה שימל על תרומתה לארכאולוגיה של ארץ ישראל[15][16].
רות עמירן זכתה בפרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת 1982. דוד עמירן זכה בפרס ישראל על תרומתו לגאוגרפיה של ארץ ישראל לשנת 1977.