ריאד א-סולח
 | |||||||
| לידה |
17 באוגוסט 1894 צידון, האימפריה העות'מאנית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
17 ביולי 1951 (בגיל 56) עמאן, ירדן | ||||||
| שם לידה |
رياض رضا الصلح | ||||||
| מדינה |
לבנון | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
מועצת האיחוד והקידמה, פוליטיקאי עצמאי, Constitutional Bloc | ||||||
| בן או בת זוג |
Fayza Al Jabiri | ||||||
|
el-solh | |||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
ריאד א-סולח (בערבית: رياض الصلح, תעתיק מדויק: ריאצ' אלצלח; 17 באוגוסט 1894 – 17 ביולי 1951) היה ראש ממשלת לבנון הראשון לאחר קבלת העצמאות. הוא נודע כאחד האישים החשובים ביותר במאבק לעצמאות לבנון, וכמנהיג שמסוגל היה לאחד את כל קבוצות הדת בלבנון במאבק למען העצמאות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]א-סולח, מוסלמי סוני, נולד ב-1894 בצידון, לבנון.
לאחר התמוטטות שלטונו של פייסל בסוריה ב-1920, מספר אישים מתנועת אל-אסתקלאל, ובהם סולח, הצטרפו אל "מפלגת האיחוד הסורית" (חזב אל-אתחאד אל-סורי), שהוקמה ב-1918 במצרים על ידי גולים סורים שדגלו באחדות סורית. מפלגה זו הפכה עתה לגוף המרכזי של הגולים הסורים והיא ניסתה להקים מסגרת אחידה לכל האגודות שפעלו נגד חלוקת סוריה והטלת שלטון זר עליה (כדוגמת המנדט על ארץ ישראל).[1]
בנובמבר 1921 קיים שיחות בביתו של ג'יימס דה רוטשילד בלונדון עם מספר מנהיגים ציוניים בבריטניה, ובהם חיים ויצמן. השיחה עם ויצמן עסקה בשתי טיוטות להסדר בין היהודים והערבים בארץ ישראל, שאחת מהן הוכנה על ידי איתמר בן-אב"י, עורך דואר היום, תוך התייעצות עם סולח עצמו, והאחרת על ידי מזכיר ההנהלה הציונית בלונדון. הקשר בין בן-אב"י לסולח נוצר על ידי אשר ספיר, חברו ללימודים של סולח ועמיתו של בן-אב"י בהוצאת "דואר היום". הצדדים לא הגיעו להסכם, אך סיכמו לראות לראות בטיוטות בסיס להמשך הדיונים. סולח היה מוכן להכיר בבית לאומי יהודי בארץ ישראל. על יסוד השיחות הללו, התקיימו שיחות נוספות במרץ-אפריל 1922 בין שלושה מראשי "מפלגת האיחוד הסורית" בקהיר, ובהם סולח, לבין ספיר, דוד אידר (יושב ראש ועד הצירים בירושלים) ופליקס מנשה, ממנהיגי היהודים במצרים. שיחות אלו נסתיימו בטיוטת הסכם, על פיו הצד הערבי יכיר בזכויות היהודים, אך לא על בסיס הצהרת בלפור או כתב המנדט על ארץ ישראל. במאי 1923 הגיע סולח לארץ ישראל וניסע לשכנע את ג'מאל אל-חוסייני, מזכיר הוועד הפועל הערבי, להכיר בעניין הציוני כעובדה ולשתף עם הציונים פעולה, שכן יהיה זה לטובת הערבים, אולם הפלסטינים דחו את פנייתו על הסף והודיעו לו כי כסורי, עליו להימנע מלהתערב בענייני פלסטין.[2]
ב-1934 נפגש סולח בחשאי בירושלים עם דוד בן-גוריון והבטיח לו לשוחח בנושא עם מנהיגים ערבים.[3]
בשנת 1937 עמד בראש משלחת ערביי לבנון לועידת בלודאן בסוריה. בבחירות שנערכו באוגוסט-ספטמבר 1943, זכו נציגים שתמכו בלבנון עצמאית לרוב גדול בפרלמנט. הממשלה אשר קמה בהנהגת ראש הממשלה א-סולח והנשיא הנוצרי בשארה אל-ח'ורי, על סמך אישור הפרלמנט, מיהרה להודיע על כוונה להסיר את כל הסעיפים בחוקה שקושרים את לבנון למנדט הצרפתי. כצפוי, צרפת התנגדה חריפות לצעד זה, אך הדבר לא מנע מן הממשלה החדשה להודיע בנובמבר 1943 על שינוי סעיפי החוקה הכובלים. הוא כיהן בתפקיד עד 1945.
א-סולח כיהן כראש ממשלה בשנית החל מ-14 בדצמבר 1946 ועד 14 בפברואר 1951.
בהתייחסו להחלטת החלוקה שהתקבלה באו"ם ב-1947, אמר א-סולח כי "האומות המאוחדות תוצרכנה להציב חייל זר לפני כל יהודי בארץ ישראל כדי שתפעל המדינה שלהם".[4]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 ביולי 1951, במהלך ביקורו בעמאן, כמה חודשים לאחר שסיים את כהונתו כראש הממשלה, היה א-סולח בדרכו לשדה התעופה כדי לשוב לביירות, אז הפתיעו אותו כמה מחברי המפלגה הלאומית הסורית, ירו בו והרגוהו.
ההתנקשות בוצעה כנקמה על כך ששלטונות לבנון הוציאו להורג את מייסד המפלגה, אנטון סעאדה, בעקבות ניסיון ההפיכה שביצע. במקביל מלך ירדן, עבדאללה הראשון, נרצח ארבעה ימים אחרי בביקורו בירושלים. יש הטוענים[5] שברקע לשתי ההתנקשויות היה ניסיון של ירדן ולבנון להגיע להסכם שלום עם ישראל.
בתו הבכורה, עאליה, המשיכה בדרכו של אביה במאבק ללבנון חופשית ובטוחה. עאליה הפיצה את תרבותה העשירה של לבנון בעולם, עד מותה בפריז ב-26 באפריל 2007. בתו הייתה הנסיכה מונה, אחת מנשותיו של טלאל בנו של אבן סעוד ואמו של אל-וליד בן טלאל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ריאד א-סולח- ריאד א-סולח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 94.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 91–93.
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יד, עמ' 317.
- ^ דומיניק לאפייר, לארי קולינס, ירושלים, ירושלים, עמ' 66.
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית
| הקודם: פטרו טראד |
ראש ממשלת לבנון 1945 -1943 |
הבא: עבד אל-חמיד כראמי |
| הקודם: סעדי אל-מנלה |
ראש ממשלת לבנון 14 בדצמבר 1946 - 14 בפברואר 1951 |
הבא: חוסיין אל-עוויני |