תומאס גוטץ', דיוקן עצמי, 1890 | |
לידה |
10 בדצמבר 1854 קטרינג, הממלכה המאוחדת |
---|---|
פטירה |
1 במאי 1931 (בגיל 76) קורנוול, הממלכה המאוחדת |
מקום לימודים | Kettering Grammar School |
זרם באמנות | האחווה הפרה-רפאליטית |
תומאס קופר גוטץ' (באנגלית: Thomas Cooper Gotch; 1854 – 1931) היה צייר אנגלי ומאייר ספרים המזוהה בחלקו התנועה הפרה-רפאלית. גוטץ' למד אמנות בלונדון ובאנטוורפן לפני שהתחתן ולמד בפריז עם אשתו האמנית קרולין גוטץ'. כשחזרו לבריטניה, הם התיישבו במושבת האמנות ניולין בקורנוול.[1]
תומאס גוטץ' נולד ב-10 בדצמבר 1854 בקטרינג, נורת'האמפטונשייר.[2] הוא היה הבן הרביעי שנולד למרי אן גייל גוטץ' ותומס הנרי גוטץ', שהיה סנדלר.[3] היה לו אח בכור, ג'ון אלפרד גוטץ', שהיה אדריכל וסופר מצליח.
בנוסף לזמן שבילה בצרפת ובבלגיה בתקופת לימודי האמנות, תומאס גוטץ' נסע גם לאוסטרליה, דרום אפריקה, איטליה ודנמרק.[4]
גוטץ' ואשתו התיישבו בניולין שבקורנוול בשנת 1887. בני הזוג היו משתתפים מרכזיים במושבת האמנות ניולין. בתו פיליס מריון גוטץ' שמשה לעיתים קרובות מודל לאביה.
תומאס קופר גוטץ' נפטר ב-1 במאי 1931 מהתקף לב בהיותו בלונדון. הוא נקבר בחצר הכנסייה בקורנוול.[5] שם קבורים אמנים מאסכולת ניולין - סטנהופ פורבס ואליזבת פורבס.
בתמיכת הוריו ב־1876 וב־1877 למד תחילה בבית הספר לאמנות של הת'רלי [6] בלונדון ולאחר מכן בבית הספר באנטוורפן ב־1877 וב־1878, ואז ב־1879 חזר ולמד בבית הספר לאמנות סלייד בלונדון. תומאס גוטץ' פגש בסלייד את חברו הנרי סקוט טיוק ואת אשתו לעתיד קרוליין ייטס.
לאחר נישואיהם, ב־1881, תומאס וקרוליין למדו בפריז באקדמיה ז'וליאן ובאקדמיה לורנס בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19. בפריז הוא אימץ את גישת הציור בחוץ - בטבע.[7]
בניולין הוא הקים את בית הספר למלאכה ולאמנות של ניולין, שם הנוער המקומי יכול היה ללמוד אומנויות ומלאכות. הוא גם עזר בהקמת הגלריה לאמנות ניולין ושימש בוועדת הגלריה כל חייו. בין חבריו בניולין היה האמן העמית סטנהופ פורבס ואלברט שבלייה טיילר.
כמו אמני מושבות אמנות אחרות, הוא השתמש בגישה של יצירת ציורים בחוץ - בטבע. הוא קיבל השראה גם מטכניקותיו של ג'יימס מקניל ויסלר ליצירת הקומפוזיציות והציורים.
סגנונו השתנה בעקבות ביקור בפריז ובפירנצה בשנים 1891–1892; נושאי עבודותיו הפכו מ"ריאליזם כפרי" של ניולין לסגנון פרה-רפאליטי, תוך שהוא אימץ צבעים עזים ושופעים יותר ו"חזר לציור ז'אנרי ואלגוריה".[7] ציורו הראשון בסגנון זה היה "הכתר והשרביט" (1891) שבתו הייתה הדוגמנית.
על סגנונו החדש נאמר: "השילוב החדש שלו של דמויות נשיות סמליות, טקסטיל איטלקי דקורטיבי והסדר הסטטי של אמנות הרנסאנס המוקדמת הביאו לו סוף סוף הכרה".
תומאס גוטץ' זכה להצלחה מוכרת עוד בחייו ונהנה משבחים רבים בציבור. הוא הציג קבוע באקדמיה המלכותית בלונדון ותרם לתערוכות לאומיות ובינלאומיות רבות נוספות. עבודותיו עדיין מוצגות באופן קבוע ולעיתים קרובות בנושאי לימודים אקדמיים.
בהערכה עכשווית על עבודתו נאמר: "אף על פי שתומאס גוטץ' אינו מוכר בתולדות האמנות הבינלאומיות, מעמדו וחברותו בניולין והשליטה ביצירות האמנות שלו, מספקים לו הכרה בהיסטוריה של הציור הבריטי ויצירותיו תורמות ערך לאוספים ברחבי העולם."
יש לו עבודות באוספי מפתח באוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה ובריטניה.