פתיח הסרט | |
בימוי | ברט גילט |
---|---|
הופק בידי | וולט דיסני |
אנימטור | ג'וני קאנון, לס קלארק, בן שרפסטין, ג'ק קאטינג, ג'ק קינג, דיק לנדי, טום פאלמר, וילפרד ג'קסון, דייוויד הנד, צ'רלי בירן, נורם פרגוסון |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה |
סרטי וולט דיסני וולט דיסני הפקות |
חברה מפיצה | סרטי קולומביה |
הקרנת בכורה | 22 בספטמבר 1930[1] |
משך הקרנה | 7 וחצי דקות |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט קצר, סרט הנפשה, סרט לכל המשפחה, סרט מוזיקלי, אימה |
דף הסרט ב־IMDb |
תעלומת הגורילה (באנגלית: The Gorilla Mystery) הוא סרט הנפשה קצר אמריקאי משנת 1930 שבוים על ידי ברט גילט, הופק על ידי וולט דיסני והופץ על ידי סרטי קולומביה.[1] זהו הסרט ה-22 בסדרת סרטי "מיקי מאוס" שהופק והשביעי באותה השנה.[2]
סרט קצר זה מהווה פרודיה למחזה "הגורילה" משנת 1925 מאת התסריטאי ראלף ספנס, שהפך לסרט אילם בשנת 1927 ולרימייק עם שמע בשנת 1930.[1]
מיקי מאוס קורא בעיתון שגורילה נמלטה מגן החיות, והוא מיד מתקשר למיני מאוס בכדי להזהיר אותה. האחרונה טוענת שאינה מפחדת, ומנגנת ושרה למיקי דרך הטלפון. לפתע הגורילה מגיעה ופורצת לביתה של מיני וחוטפת אותה, ומיקי – ששומע את צעקותיה בטלפון – ממהר להציל את העלמה במצוקה. הגורילה מעלה את מיני לעליית הגג וקושרת אותה היטב, וכשמיקי מחפש את מיני ברחבי הבית הוא מפספס אותם כל פעם, כמעין משחק חתול ועכבר. בסוף מיקי מתיר את מיני והגורילה מועדת על החבל שמיני הייתה כבולה בו וזוג העכברים רוקדים וחוגגים את ניצחונם תוך שהם קושרים את הגורילה.
למרות שלגורילה בסרט לא נקראה בשם, היא זוהתה רטרואקטיבית כאותה הגורילה שנראתה בשני הסרטים משנת 1933, "האיש המכני של מיקי" ו"חנות חיות המחמד", בשם בֶּפּוֹ.[1]
לסרט הקצר "דונלד דאק והגורילה" משנת 1944 יש עלילה דומה לסרט זה, עם גורילה רצחנית בשם אייג'קס שברחה מגן החיות המקומי.
בספרו "הסרטים של מיקי: סרטי הקולנוע של מיקי מאוס", הייס גרוב מציין: "'תעלומת הגורילה' ראוי לציון בשל הדיאלוג הנרחב בתחילתו. עד עכשיו האנימטורים של דיסני שלטו בסינכרון שפתיים, והן מיקי והן מיני לא מראים שום פרצוף מביך בזמן שהם מדברים. מעניינת עוד יותר היא הגורילה בסרט זה שמצוירת באופן מפורט, שבכמה סצנות מוצגת כדי להראות את גודלה העצום. הגורילה והשימוש החכם באור וצל גורמים ל"תעלומת הגורילה" להיראות מתוחכמת יותר מהסרטים המצוירים הקודמים של מיקי מאוס. אפילו 'לוחמי האש' שיצא שלושה חודשים קודם לכן מתחיל להיראות פרימיטיבי".[3]
כתב העת "Motion Picture News" פרסם ב-6 בדצמבר 1930: "זה לא עומד בסטנדרטים של סרטים מצוירים אחרים של מיקי מאוס, אבל זו קומדיה טובה, בכל זאת. רצף הטלפון טוב במיוחד".[4]
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)