אילנה ברגר, 2008 | ||||||||||||||||||||
לידה |
31 בדצמבר 1965 (בת 58) מקסיקו סיטי, מקסיקו | |||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | |||||||||||||||||||
מקום מגורים | הרצליה, ישראל | |||||||||||||||||||
גובה | 1.69 מטר | |||||||||||||||||||
יד חובטת | ימין | |||||||||||||||||||
פעילות כמקצוענית | 1986–הווה (כ־38 שנים) | |||||||||||||||||||
סה"כ פרסים שצברה | 69,934 דולר אמריקאי | |||||||||||||||||||
יחידים | ||||||||||||||||||||
מאזן קריירה | 145–86 | |||||||||||||||||||
דירוג שיא | 149 (10 באוגוסט 1992) | |||||||||||||||||||
זכיות בטורנירים | 7 (כולם בסבב ה-ITF) | |||||||||||||||||||
זוגות | ||||||||||||||||||||
מאזן קריירה | 125–62 | |||||||||||||||||||
דירוג שיא | 153 (25 בנובמבר 1991) | |||||||||||||||||||
זכיות בטורנירים | 15 (כולם בסבב ה-ITF) | |||||||||||||||||||
שיאי גראנד סלאם | ||||||||||||||||||||
זכיות 0 | ||||||||||||||||||||
אליפות אוסטרליה הפתוחה | סיבוב ראשון (1988, 1992) | |||||||||||||||||||
וימבלדון | מוקדמות / סיבוב ראשון (1991) | |||||||||||||||||||
אליפות ארצות הברית הפתוחה | מוקדמות / סיבוב ראשון (1992) | |||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||
אילנה ברגר (נולדה ב-31 בדצמבר 1965) היא טניסאית עבר ישראלית, 5 פעמים אלופת ישראל בטניס (1985, 1989-1987 ו-1991), שחקנית נבחרת טניס הנשים של ישראל ובעלת 2 מדליות זהב מהמכביה. ברגר דורגה בשיאה (בשנת 1992) במקום ה-149 בדירוג ה-WTA. היא פרשה בשיאה מטניס מקצועני בשנת 1992, בעקבות פציעה בכתף, לאחר 6 שנות פעילות בלבד כטניסאית מקצוענית. לאחר מכן הייתה מאמנת טניס והחלה לעסוק בעיתונאות ספורט.
אילנה ברגר נולדה במקסיקו סיטי, מקסיקו, אליה היגרו סביה בשנים 1924–1925, הורי אביה ואם אמה מפולין ואבי אמה מרוסיה. אביה יצחק (רופא ילדים) ואמה זלטה (מורה לשפות), שנולדו במקסיקו, החליטו מתוך ציונות לעשות עלייה בשנת 1977 ואילנה עלתה לישראל יחד עם משפחתה – הוריה וארבע אחיותיה.
ברגר החלה לשחק טניס בגיל 7 עוד במקסיקו, אך התחביב הפך לרציני יותר רק עם הגעתה לישראל בגיל 11, אז נקלטה על ידי המאמן רון סטיל במרכז הטניס ברמת השרון שנפתח באותה שנה. מאמנה של ברגר בתקופה זו (1980-1977) היה נואל טברסקי.
בשנת 1978 הגיעה ברגר לשלב רבע גמר אליפות הנוער לגילאי 14, אז הודחה על ידי אורלי ביאלוסטוצקי.[1] בשנת 1979 זכתה באליפות בתי הספר בגוש דן בכיתות ז'-ח'.[2] בשנת 1980 הייתה ברגר בין 4 שחקניות שייצגו את ישראל במסגרת אליפות אירופה לנערות עד גיל 16.[3] באותה שנה הגיעה לגמר אליפות הנוער והפסידה בגמר עד גיל 18 לרלה וינקלר, אבל ניצחה אותה בגמר לבנות 16.[4] באליפות הטניס של ישראל בשנה זו, הפתיעו אילנה ברגר ושרית שלו (בנות ה-14) בחצי הגמר זוגות כשניצחו את הוותיקות טובה אפשטיין ואסתר רוזנגרטן,[5] אך הן הפסידו בגמר לחגית צוברי ותמר לוין. ברגר הגיעה גם לגמר עד גיל 18 אך הפסידה בו לרקפת בנימיני.[6]
בשנים 1981–1984 התאמנה ברגר במרכז הטניס ברמת השרון בהדרכתו של רוני סנדר.
בשנת 1982 הפתיעה ברגר כשהעפילה לגמר אליפות ישראל לנשים. למרות שהפסידה לה בגמר אליפות הנוער עד גיל 18, ניצחה ברגר את שגית דורון בחצי הגמר לנשים ואף עמדה על סף ניצחון בגמר, אך הפסידה בו בסופו של דבר לרות סברדלוב. בטקס חלוקת הפרסים הוענקה לברגר מלגת הצטיינות על שם הילד אורון ירדן.[7] לאחר מכן ציינה סברדלוב כי היא "חברה טובה מאוד של אילנה" ועל כך שהייתה על סף הפסד לברגר סיפרה: "כל כך התרגשתי, שלא הצלחתי להגיב כלל לכדורים שלה".[8]
אילנה ברגר היא בוגרת בית הספר אליאנס ברמת אביב. בשנת 1984 התגייסה לצה"ל במעמד של ספורטאי מצטיין, שירתה ביחידה 8200 של חיל המודיעין והחליטה להפוך לטניסאית מקצוענית מיד עם סיום השירות הצבאי.
בשנת 1984 קבע איגוד הטניס שבתחרויות גביע הפדרציה בסאו פאולו תורכב נבחרת ישראל משלוש טניסאיות בלבד. נקבע ששני משחקי מבחן ייערכו בין אילנה ברגר לרקפת בנימיני, אלופת ישראל לשעבר, כדי לקבוע מי תהיה הטניסאית השלישית. ברגר ניצחה במשחק הראשון ולאחר שבנימיני לא הופיעה למשחק השני - זכתה בניצחון טכני. אולם בניגוד לקביעתו הקודמת, תוך התעלמות מתוצאות משחקי המבחן, החליט איגוד הטניס לשלוח ארבע טניסאיות, כדי לכלול את בנימיני בכל זאת. בתגובה להחלטה הפתאומית של האיגוד, החליטה ברגר להחרים את יציאת נבחרת הנשים לתחרויות ותקפה את התנהלותו התמוהה: "נעשה לי עוול גדול. יכולים לומר שאני מענישה את עצמי ובאה לתקן את העולם, אבל אני בחורה עם עקרונות... פתאום היו לראשי האיגוד בעיות עם המצפון, מפני שכל העניין לא טופל כמו שצריך מלכתחילה. לי יש כבוד עצמי, ולכן כשמודיעים לי יומיים לפני נסיעה לחו"ל שכל הארבע נוסעות, זה לא מריח טוב".[9][10]
באותה שנה הפסידה ברגר בחצי הגמר באליפות ישראל לנשים ובגמר לזוגות.[11] לאחר הכישלון באליפות זו, עברה ברגר להתאמן במועדון הפועל תל אביב אצל אלוף ישראל לשעבר יהושע (שוקה) שלם (עד 1988), ורק אז חלה אצלה התקדמות משמעותית. באימונים בקבוצה של 3–4 בנות, קיבלה ברגר לראשונה הדרכה באופן פרטני, לא רק על הטכניקה ושיפור המשחק עצמו, אלא גם על נושאים מנטליים שאף מאמן לא שם עליהם דגש לפני כן בעבודה איתה. התוצאות לא אחרו לבוא וב-1985 זכתה ברגר לראשונה באליפות ישראל לבוגרות. היא ניצחה בגמר את דליה קוריאט וניצחה גם בגמר הזוגות יחד עם שגית דורון.[12]
אילנה ברגר היא הטניסאית המקצוענית השנייה שקמה בישראל (אחרי פאולינה פלד באמצע שנות ה-70). לאחר שחרורה מצה"ל באמצע שנת 1986, החלה להתאמן עם מאמנה, שוקה שלם, להכנת קריירה מקצוענית. עיקר אימונים אלה היו שיחות ארוכות שהחדירו בברגר ביטחון עצמי וידע טקטי.[13]
ברגר שיחקה כמקצוענית בין השנים 1986–1992 וזכתה באליפות ישראל לנשים 5 פעמים, בשנים: 1985, 1987, 1988, 1989, 1991.
ברגר הייתה חברת משלחת ישראל באולימפיאדת סיאול (1988), והייתה האישה הראשונה שייצגה את ישראל בטניס במשחקים האולימפיים. היא הפסידה בסיבוב הראשון לקנדית ג'יל הת'רינגטון (אנ') (שדורגה בהמשך אותה שנה במקום ה-6 בעולם בזוגות).
בשנים 1988–1989 התאמנה ברגר במרכז הטניס בהדר יוסף אצל המאמן רון סטיל. אולם בשנים 1990–1992, תחת הדרכתו של המאמן ההולנדי האנס פליוס (במרכז הטניס ברמת השרון) שהובא לישראל כדי לעבוד ספציפית עם השחקניות ובעיקר עם ברגר ועם אנה סמשנובה הצעירה, הגיעה ברגר לתוצאות הבינלאומיות הטובות ביותר שלה וב-10 באוגוסט 1992 הגיעה לדירוג השיא שלה ליחידים בסבב העולמי לנשים (WTA), 149 בעולם.
במהלך הקריירה המקצוענית שלה, זכתה ברגר ב-7 תוארי יחידים וב-15 תוארי זוגות בסבב הנשים של הפדרציה הבינלאומית לטניס (ITF). המאזן בקריירה שלה עומד על 145 ניצחונות לעומת 86 הפסדים ביחידים, ו-125 ניצחונות לעומת 62 הפסדים בזוגות.
בקטגוריית הזוגות השתתפה ברגר פעמיים בהגרלה הראשית - בגראנד סלאם הראשון של העונה, אליפות אוסטרליה הפתוחה: ב-1988 עם פאם קאסאל טלפורד (אנ') מארצות הברית, וב-1992 עם סמנתה סמית' (אנ') מבריטניה. בשתי הפעמים הפסידה בסיבוב הראשון.
בקטגוריית היחידות השתתפה 4 פעמים במשחקי המוקדמות: באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-1988 הפסידה בסיבוב השני וב-1992 הפסידה בסיבוב הראשון, באליפות וימבלדון ב-1991 הפסידה בסיבוב הראשון ובאליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1992 הפסידה בסיבוב ראשון.
אילנה ברגר ייצגה את ישראל במשך 7 שנים (1993-1986) במסגרת נבחרת ישראל במשחקי "גביע הפדרציה". היא הייתה חברה בנבחרת ב-25 מפגשים,[14] כאשר המאזן שלה עומד על 19 ניצחונות לעומת 21 הפסדים: 10 ניצחונות לעומת 10 הפסדים במשחקי היחידים, ו-9 ניצחונות לעומת 11 הפסדים בזוגות.
ברגר זכתה בסך הכל ב-12 מדליות (כולל לוותיקים) במכביות השונות: 5 מדליות זהב, 3 כסף ו-4 ארד, כאשר גם לאחר פרישתה היא שיחקה בעוד 2 מכביות ב"מאסטרס" - משחקים לגיל 35 ומעלה.
5 מדליות הזהב במכביה:
מס' | תאריך | טורניר | משטח | יריבה בגמר | תוצאה |
1. | 30 במרץ 1987 | חיפה, ישראל | קשה | ססיל קלמט | 2-6 ,0-6 |
2. | 23 בנובמבר 1987 | ירושלים, ישראל | קשה | דליה קוריאט | 3-6 ,2-6 |
3. | 13 באוגוסט 1990 | צ'את'אם, ארצות הברית | קשה | שאנן מקארת'י | 2-6 ,6-7 (4) |
4. | 5 בנובמבר 1990 | אשקלון, ישראל | חימר | ציפי אובזילר | 1-6 ,3-6 |
5. | 12 בנובמבר 1990 | אשקלון, ישראל | חימר | דליה קוריאט | 5-7 ,1-6 |
6. | 5 באוגוסט 1991 | רמת השרון, ישראל | קשה | ג'נין המפריז | 3-6 ,3-6 |
7. | 19 באוגוסט 1991 | ירושלים, ישראל | קשה | טסה פרייס | 3-6, 7-6 (5) ,4-6 |
מס' | תאריך | טורניר | משטח | שותפה | יריבות בגמר | תוצאה |
1. | 30 במרץ 1987 | ערד, ישראל | קשה | יעל שביט | טיטיה וילמינק הסטר ויטוואט |
3-6, 2-6 |
2. | 17 באוגוסט 1987 | מנהאסט, ארצות הברית | חימר | ג'יין תומאס | ברנדה שולץ מקארת'י (אנ') מריאן ואן דר טורה |
4-6, 1-6 |
3. | 23 בנובמבר 1987 | ירושלים, ישראל | קשה | רקפת בנימיני | יאנה קוראן סטפני רמקה |
2-6, 1-6 |
4. | 8 באוגוסט 1988 | קוקזידה (אנ'), בלגיה | חימר | ענת ורון | רנאטה קוכטה (גר') חגית אוחיון |
2-6 ,6-1, 2-6 |
5. | 24 באוקטובר 1988 | אשקלון, ישראל | קשה | חגית אוחיון | מדי דדוש יעל סגל |
5-7, 0-6 |
6. | 31 באוקטובר 1988 | חיפה, ישראל | קשה | חגית אוחיון | רובין פילד לזלי אוהלורן |
3-6, 1-6 |
7. | 7 בנובמבר 1988 | יפו, ישראל | קשה | חגית אוחיון | קולט סלי תמיס זמברזיקי |
3-6, 4-6 |
8. | 15 במאי 1989 | יפו, ישראל | קשה | מריה חוזה לורקה | אנה אלונן לוסיאנה טלה |
3-6, 2-6 |
9. | 5 בנובמבר 1990 | אשקלון, ישראל | חימר | לימור זלץ | דניאלה בלנקה יעל שביט |
2-6, 1-6 |
10. | 12 בנובמבר 1990 | אשקלון, ישראל | חימר | לימור זלץ | דליה קוריאט מדי דדוש |
6-4, 1-6, 1-6 |
11. | 22 באפריל 1991 | רמת השרון, ישראל | קשה | ג'ולי סלמון (אנ') | אנה אלונן סימון שילדר |
4-6, 4-6 |
12. | 5 באוגוסט 1991 | רמת השרון, ישראל | קשה | רובין פילד | ג'נין המפריז אליזמה נורטיה |
0-6, 1-6 |
13. | 12 באוגוסט 1991 | אשקלון, ישראל | קשה | רובין פילד | קירסטן דרייר טסה פרייס |
W/O |
14. | 11 בנובמבר 1991 | סוינדון (אנ'), בריטניה | שטיח | טסה פרייס | אלס קלנס (אנ') מישל סטרבל |
2-6, 5-7 |
15. | 25 במאי 1992 | אשקלון, ישראל | קשה | פטרה קמסטרה (אנ') | מישל אנדרסון לימור זלץ |
2-6, 6-2, 4-6 |
אילנה ברגר בלטה בסגנונה ההתקפי, שכלל חבטת הגשה חזקה, משחק רשת איכותי וחבטת גב יד מצוינת. אולם במהלך שנת 1992, כשהייתה בת 26 ובשיא הצלחתה, נפצעה בכתפה. לאחר שטיפולים רבים לא פתרו את הבעיה, החליטה לאחר התלבטויות רבות לא לעשות ניתוח ולפרוש מטניס מקצועני. ברגר פרשה כאלופת ישראל וכמדורגת הישראלית הגבוהה ביותר בעולם באותו זמן.
למרות פרישתה, כעבור שנה בשנת 1993, קיבלה פנייה מאיגוד הטניס להצטרף לשורות הנבחרת לעוד מספר מפגשים כדי לשחק במשחקי הזוגות, קטגוריה בה הצטיינה במיוחד.
מיד עם פרישתה ב-1992 החלה ללמוד באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1994 סיימה תואר ראשון בלימודים כלליים ובספרות עברית. לקראת סוף התואר הראשון החלה לאמן במועדון הספורט של האוניברסיטה (2002-1994), שם לימדה טניס במסגרת שיעורי "ספורט חובה" של סטודנטים לתואר ראשון.
בתום לימודיה ב-1994, מונתה למאמנת וקפטן נבחרת ישראל למשחקי "גביע הפדרציה" וכיהנה בתפקיד שנה אחת.
בשנת 1997 יזמה והקימה את קבוצת הטניס נשים של אס"א תל אביב. היא אימנה את הקבוצה ושימשה בה כקפטן ובהתחלה הייתה גם שחקנית פעילה, אך מאוחר יותר הפסיקה לשחק והתרכזה רק בניהול הקבוצה. הקבוצה זכתה מאז הקמתה 13 פעמים באליפות המדינה לנשים (1997–2005, 2007, 2009–2011) ו-12 פעמים ברציפות בגביע המדינה לנשים (1997–2008).
בטקס "טניסאית היובל" שנערך באוקטובר 1998, נבחרה ברגר כאחת משלוש הטניסאיות הבולטות ביותר ב-50 השנים של מדינת ישראל, יחד עם טובה אפשטיין ואנה סמשנובה.
בשנים 1999–2001 עברה קורס מאמני טניס בבית הספר למאמנים ומדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט.
בשנת 2012 הפסיקה ברגר לאמן בעקבות שחיקה שהביאה עמה פציעות רבות, ובהן קרע בגיד המרפק ופציעה חמורה בקרסול שמאל.
בין השנים 1995–1997, למדה ברגר לימודי תעודה בעיתונאות באוניברסיטת תל אביב. באותן שנים הייתה הדוברת ואשת יחסי הציבור של "התאחדות הספורט לבתי הספר".
בין השנים 1996–2001 שימשה ככתבת הטניס במדור הספורט של עיתון "הארץ".[16] עם עזיבתה את עיתון "הארץ", הייתה במשך חצי שנה כתבת הדסק האולימפי בתוכנית הטלוויזיה "חדשות הספורט" בערוץ הספורט. לאחר מכן עבדה כעיתונאית פרילנסרית וכתבה וערכה בין השאר באמצעי תקשורת כגון מגזין "מנטה", השבועון "מקור ראשון", מגזין "את" ואתר "ONE".
בין השנים 2008–2012 הייתה ברגר עורכת התוכן של אתר האינטרנט של מרכז הספורט של אוניברסיטת תל אביב וכן של אתר בית הספר להסמכת מדריכים ומאמנים בספורט "קמפוס שיאים".
בשנים 2008–2009 כתבה את הטור "פרשנות טניס" באתר mako.[17] בשנים 2008–2013 כתבה טורי פרשנות טניס בעיתון "ישראל היום" ומשנת 2009 משמשת פרשנית טניס בערוצי הטלוויזיה "ספורט 1" ו"ספורט 2" של חברת "צ'רלטון".
בשנת 2017 החלה לעבוד כמנהלת ועורכת התוכן של אתר האינטרנט של "הוועד האולימפי בישראל".
בשנת 2012 נישאה אילנה ברגר למוזיקאי, הזמר והגיטריסט חבר בצמד הפרברים, אורי הרפז. היא משמשת כעוזרת ההפקה שלו ועוסקת בניהול הקריירה המוזיקלית שלו, בעיקר בצד השיווקי.
משלחת ישראל לאולימפיאדת סיאול (1988) | ||
---|---|---|
איגרוף | יהודה בן חיים • יעקב שמואל • אהרון יעקובי | |
היאבקות | דב גרוברמן • אבן ברנשטיין | |
התעמלות מכשירים | רויטל שרון | |
התעמלות אמנותית | שולמית גולדשטיין • רקפת רמיגולסקי | |
טניס | עמוס מנסדורף • שחר פרקיס • גלעד בלום • אילנה ברגר | |
קליעה | אדוארד פפירוב • יצחק יונסי | |
שחייה | אייל שטיגמן | |
שיט | רן טורטן • דן טורטן • אלדד אמיר • יואל סלע |