לידה |
14 בינואר 1866 Orangeville, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
29 בדצמבר 1943 (בגיל 77) ניו יורק, ארצות הברית |
מקום לימודים | אקדמיה ז'וליאן |
ארתור הנרי יאנג הידוע בשם ארט יאנג (באנגלית: Art Young; 14 בינואר 1866 – 29 בדצמבר 1943) היה קריקטוריסט וסופר אמריקאי. הוא ידוע בעיקר בזכות הציורים הסוציאליסטיים שלו, במיוחד אלה שצוירו למגזין הפוליטי "ההמונים" בין השנים 1911 ל־1917.
ארט יאנג נולד ב־14 בינואר 1866, ליד אורנגוויל, במחוז סטפנסון, אילינוי. משפחתו עברה למונרו, ויסקונסין כשהיה בן שנה. אביו, דניאל ס. יאנג, היה חנווני, ואמו הייתה אמנדה יאנג (לבית וגנר).[1] היו לו שני אחים ואחות אחת. אחיו, וילמר וסלי יאנג, למד עיתונות באוניברסיטת ויסקונסין והקים את עיתון הסטודנטים שלה, "הדיילי קרדינל".[2]
יאנג נרשם לאקדמיה לעיצוב בשיקגו בשנת 1884, שם למד אצל ג'יי ה' ונדרפול. הציור הראשון שלו שפורסם הופיע באותה שנה בעיתון המסחרי Nimble Nickel. באותה שנה, הוא החל לעבוד ברציפות גם עבור עיתוני שיקגו, כולל ה- Evening Mail, ה- Daily News והטריביון.
בשנת 1888 חידש יאנג את לימודיו, תחילה בליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק (עד 1889), ואז באקדמיה ז'וליאן בפריז (1889–90). הוא הצטרף לעיתון בשיקגו (1892), ותרם לו קריקטורות וציורים פוליטיים למוסף יום הראשון שלו.
בשנת 1895 התחתן עם אליזבת נורת'. ב־1895 או 1896 עבד זמן קצר ב"דנבר טיימס"; לאחר מכן, לאחר פרידתו מאשתו, עבר שוב לעיר ניו יורק, שם מכר רישומים למגזינים הומוריסטיים וצייר קריקטורות ל"ניו יורק אוונט ג'ורנל" של ויליאם רנדולף הרסט. בשנים 1902–1906 הוא למד רטוריקה בקופר יוניון כדי לשפר את כישוריו כקריקטוריסט.
יאנג התחיל בתור רפובליקני בדרך כלל א-פוליטי, אך בהדרגה התעניין ברעיונות השמאל, ובשנת 1906 בערך ראה עצמו כסוציאליסט. הוא החל להתרועע עם שמאלנים פוליטיים כמו ג'ון סלואן ופייט ולאג, עם שניהם הוא עבד בירחון הסוציאליסטי הרדיקלי "ההמונים". הוא התגבש היטב בסביבה הרדיקלית של גריניץ' וילג' לאחר שעבר לשם בשנת 1910. הוא הפך פעיל מבחינה פוליטית, ובשנת 1910, האפליה הגזענית והמינית והעוולות של המערכת הקפיטליסטית הפכו לנושאים נפוצים בעבודתו. הוא הסביר את התחושות הללו באוטוביוגרפיה שלו, ארט יאנג: חייו וזמנו (1939)[3]
בניסיון לרסן את האפליה יאנג הציג מועמדותו לאספה של מדינת ניו יורק מטעם המפלגה הסוציאליסטית של ניו יורק בשנת 1913, אך לא נבחר.
פן אחד של הממסד שאליו קרא תיגר יאנג בקריקטורות שלו ובציוריו הייתה סוכנות הידיעות אי. פי. (אסוסיישן פרס) התקפותיו הפכו גלויות ומאיימות לאחר שהצטרף לצוות המגזין "ההמונים" כעורך שותף ותורם, בו היה בין השנים 1911 ל־1917. הוא היה אחד מחברי המערכת המקוריים הבודדים שנשארו עם המגזין במשך כל תקופת ההופעה שלו עד שהוא נסגר בדצמבר 1917. ביולי 1913 פורסם את הציור של יאנג "מרעיל המקורות", שמתאר את נשיא סוכנות הידיעות AP, פרנק ב' נויס, שמרעיל את הידיעות שהם מפיצים עם שקרים, עובדות בדויות, לשון הרע ודעות קדומות.
הציור היה תגובה להיעדר סיקור חדשות ארצי על שביתת פיינט קריק בשנת 1912 במחוז קנאווה, מערב וירג'יניה, שנמשכה יותר משנה והתאפיינה בעימותים קטלניים בין כורים ומיליציות שנשכרו על ידי חברות הפחם. החברות שכנעו את הממשלה הפדרלית להכריז על משטר צבאי במסגרת בית דין צבאי, מעשה חמור על פי עורכי "ההמונים".
מעט מאירועים אלה נשמעו מחוץ למערב וירג'יניה, והדבר הטריד את צוות המגזין. הציור של יאנג "מרעיל המקורות", ומאמר המערכת של מקס איסטמן, שפורסם באותה גיליון, טענו כי סוכנות הידיעות AP הסתירה את העובדות בכוונה כדי לסייע לחברות הפחם. ה- AP הגיבה בשתי תביעות דיבה נגד איסטמן ויאנג בנובמבר 1913 ובינואר 1914. כאשר עורך דינם של יאנג ואיסטמן זימן את הפרוטוקולים ממשרד AP בפיטסבורג, התביעות בוטלו, אולי משום ש- AP חששה שהראיות והעדויות יהיו מזיקות אם יפורסמו.
בהמשך יאנג נתבע על ידי הממשלה בגין קריקטורות נגד השתתפות אמריקה במלחמה העולמית הראשונה. בעוד שהתביעה הראשונה בוטלה במשפט השני חבר המושבעים לא יכול היה לקבוע עמדת לגבי אשמתו של יאנג, והוא זוכה.
בשנת 1918 עזר יאנג להקים מגזין דומה ל"המונים" שנקרא "ליברטור", (המשחרר). הוא שימש גם כמאייר וגם כתב בוושינגטון ב"מטרופוליטן מגזין" (1912–17) עד שפוטר בשל ביטויו הנחרצים נגד המלחמה.
בשנת 1919 עזב יאנג את הליברטור כדי להקים כתב עת משלו, "גוד מורנינג" שהתמזג מאוחר יותר עם מגזין ארצי אחר בשנת 1922.
יאנג תרם איורים למגזינים רבים. הוא גם כתב כמה ספרים, כולל שתי אוטוביוגרפיות, בדרכי (1928) וארט יאנג: חייו וזמניו (1939).
יאנג נפטר ב־29 בדצמבר 1943 במלון אירווינג בניו יורק, בגיל 77.[4]