ד"ר ג'ורג' וולטר מק'קוי (14 ביולי 1922) | |
לידה |
1876 Cumberland Valley, ארצות הברית |
---|---|
פטירה | 2 באפריל 1952 (בגיל 76 בערך) |
ענף מדעי | מיקרוביולוגיה, אפידמיולוגיה |
מקום מגורים | ארצות הברית |
מקום לימודים | בית הספר לרפואה ע"ש פרלמן באוניברסיטת פנסילבניה |
מוסדות | אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה |
פרסים והוקרה | מדליית ההנצחה על שם סדג'וויק (Sedgwick memorial medal) על תרומה משמעותית בתחום בריאות הציבור (1931)[1]. |
תרומות עיקריות | |
מחקרים רבים בתחום המחלות הזיהומיות ובריאות הציבור, גילוי החיידק Francisella tularensis | |
ג'ורג' וולטר מק'קוי (באנגלית: George Walter McCoy, 1876 - 2 באפריל 1952) היה רופא ומיקרוביולוג אמריקאי, חוקר בתחום המחלות הזיהומיות ובריאות הציבור. התפרסם בשל גילוי החיידק שגורם למחלת הטולרמיה - Francisella tularensis[2].
מק'קוי נולד בשנת 1876 בעמק קומברלנד שבמדינת פנסילבניה בארצות הברית. הוא התקבל ללימודי הרפואה באוניברסיטת פנסילבניה ועם תום לימודיו בשנת 1898 התמחה במשך שנתיים בבית חולים בעיר ניוארק שבמדינת ניו ג'רזי. בשנת 1900 התקבל לעבודה בבית החולים של השירות הרפואי הימי בסן פרנסיסקו ולאחר פרק זמן קצר הצטרף למעבדה לחקר הדבר מטעם שירותי בריאות הציבור של ארצות הברית בעיר. במסגרת עבודתו עסק במחקר מיקרוביולוגי ואפידמיולוגי של מחלות הדבר והצרעת וכן במחלות זואונוטיות אחרות שמקורן במכרסמים, דוגמת הטולרמיה. בשנת 1908 מונה למנהל המעבדה, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1911 עת קיבל מינוי בתור מנהל התחנה לחקר צרעת במושבת מצורעים במחוז קאלאוואו (Kalawao) באי מולוקאי שבהוואי. בתפקיד זה נשא עד לשנת 1915[1][2].
ב-20 בנובמבר 1915, בשל פרסומו אודות גילוי חיידק הטולרמיה ובשל תרומתו הרבה בתחום חקר מחלות זואונוטיות והאפידמיולוגיה שלהן, התמנה מק'קוי למנהל הרביעי של המעבדות המרכזיות להיגיינה בוושינגטון (בשנת 1930 שונה שמן ל-"המכונים הלאומיים לבריאות"). תפקיד אותו מילא עד ל-31 בינואר 1937, כשנה לפני מעבר המכונים לבת'סדה שבמרילנד[3]. במהלך תקופת כהונתו כמנהל המכונים הלאומיים לבריאות התמקד מק'קוי בחקר מחלות זיהומיות שונות (צרעת, טולרמיה, אבעבועות שחורות, קדחת דנגי, שיתוק ילדים, שפעת, פסיטקוזיס, דיזנטריה אמבית) וכן בפיתוח ובשכלול חיסונים כנגד טטנוס וכלבת[2][3].
בשנת 1938, כשנה לאחר פרישתו מניהול המכונים הלאומיים לבריאות, ערך חקירה אפידמיולוגית מקיפה אודות תפוצת הצרעת בארצות הברית[3] ובהמשך אותה השנה מונה לפרופסור ולראש המחלקה בתחום בריאות הציבור ורפואה מונעת בבית הספר לרפואה באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה[4]. בתפקיד זה נשא עד לפרישתו מהאקדמיה בשנת 1945[5].
בעקבות רעידת האדמה החזקה שפקדה את סן פרנסיסקו בשנת 1906 עלה החשש בקרב רשויות בריאות הציבור בקליפורניה מפני התפרצות מגפות שונות וביניהן הדבר. בשנת 1907, החל ד"ר מק'קוי לחקור את מוקדי התפרצות מחלת הדבר שגבתה, במשך השנה שלאחר רעידת האדמה, את חייהם של 160 בני אדם. בשנת 1911, באחד ממחקרי השדה במחוז טולרה, הבחין מק'קוי בגוויית נובחנית שעליה נראו בבירור סימני נגעים המזכירים במידת מה את הנגעים שנגרמים בעקבות הדבקות בדבר. הגווייה נלקחה למעבדתו של מק'קוי במכון לבריאות הציבור בסן פרנסיסקו. במרוצת אותה השנה הצליחו מק'קוי ועמיתו למחקר ד"ר צ'ארלס צ'פין (Charles W. Chapin) לבודד את המיקרואורגניזם שגרם למותה של הנובחנית. תוצאות המחקר פורסמו בשנת 1912 והחיידק החדש קיבל את השם - Bacillus (Bacterium) tularense[6][7].
במהלך הקריירה שלו מילא מק'קוי תפקידים רבים בתחום הרפואה. להלן רשימתם[1][2]:
בשל תרומתו הרבה בתחום בריאות הציבור קיבל ד"ר מק'קוי בשנת 1931 את מדליית ההנצחה על שם סדג'וויק (Sedgwick memorial medal) מאת ארגון בריאות הציבור האמריקאי, על תרומה משמעותית בתחום בריאות הציבור[1][2].
במהלך הקריירה שלו קידם ד"ר מק'קוי רבות את תפקידה של המעבדה המיקרוביולוגית במתן סיוע לפתרון בעיות זיהומיות ואפידמיולוגיות בתחום הרפואה בכלל ובתחום בריאות הציבור בפרט.
ג'ורג' וולטר מק'קוי נפטר ב-2 באפריל 1952 בוושינגטון[2][4].