דאחיה
דאחִיֶה (בסרבית: Дахије- Dahije) הם הקצינים היניצ'רים, סרבים לשעבר, מתאסלמים ומוסלמים מלידה, שבראש יחידות היאמאקים - היניצ'רים החניכים - נועדו להגן על הגבולות של האימפריה העות'מאנית בסרביה, על הנהרות דנובה וסאווה. הם השתלטו בשנים 1802–1804 על הסנג'אק סמדרבו (שנודע גם כ"פשאליק בלגרד") אחרי שרצחו את חאג'י מוסטפא פאשה של בלגרד ב-15 בדצמבר 1801. ארבעת מנהיגי הדאחיה היו קוצ'וק עליה, הרוצח של מוסטפא פאשה, אגאנליה (אגנלי ביירקטר), מולה יוסוף ומהמט-אגא[1] פוצ'יץ' (פולה-אולו). הם חילקו את הסנג'אק ביניהם ושלטו בו בלי לציית לשלטון המרכזי של הסולטן העות'מאני. הם הגבירו במקום את דיכוי האיכרים הסרבים והטילו עליהם מיסים נוספים. השלב הראשון של ההתקוממות הסרבית הראשונה כוון נגדם ונקרא גם "ההתקוממות נגד הדאחיה" (Буна против дахија-Buna protiv dahija) והוא הסתיים בתבוסת היניצ'רים האלה על ידי המורדים הסרבים.
השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם "דאחייה" שבהם כונו הקצינים היניצ'רים בסרביה בא מהמילה הטורקית dayı שמשמעותה "דוד" (אח של אמא).[2] הקצינים הזוטרים נקראו "קאבאדאחיה", מן המילה הטורקית kabadayı שמשעותה "בריונים".
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1788, בעת המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791), כבשו מורדים סרבים מאזור הספר המאורגנים ב"קורפוס הסרבי החופשי" בראשות קוצ'ה אנג'לקוביץ' שפעלו במסגרת הצבא האוסטרי יחד עם היידוקים סרבים, את מזרח שומאדיה ואחר כך שחררו את רוב השטח של הסנג'ק סמדרבו מהעול העות'מאני. ב-15 בספטמבר-8 באוקטובר 1789 צר כוח אוסטרי על המבצר בלגרד. ההבסבורגים החזיקו בעיר בלגרד עד בשנת 1791, אז נאלצו להחזירה לעות'מאנים בהתאם להסכם סבישטוב (סיסטוב). עם חזרת הסנג'ק לאימפריה העות'מאנית ציפו הסרבים לנקמת הטורקים על שתמכו באוסטרים. הסולטן סלים השלישי מסר את פיקוד הסנג'ק סמדרבו ובלגרד לידי היניצ'רים למודי הקרבות שנאבקו בצבאות הנוצרים בימי המלחמה באוסטרים ובעימותים צבאיים אחרים. אף-על-פי שהסולטן העניק בשנת 1793 את התפקיד הבכיר ביותר באזור לווזיר חאג'י מוסטפא פאשה שנודע כשוחר שלום (אף כינו אותו "אמא של הסרבים")[3], המתחים בין האוכלוסייה הסרבית למנהיגים היניצ'רים לא פסקו לרגע.[4]
בשנים 1793, 1794 ו-1796 הוציא הסולטן סלים השלישי פירמנים שהרחיבו את זכויות הסרבים. האובור-קנזים שלהם זכו בסמכות לגבות את המיסים, הושהו היחסים הפאודליים והאיכרים הסרבים הורשו לשמור לעצמם את תפוקתם[5]. הותר לסרבים לשאת נשק והובטח להם חופש הפולחן והמסחר וביטחון.[6] סלים השלישי ציווה על חלק מהיניצ'ירים, השנואים מביניהם על האוכלוסייה המקומית, לעזוב את הפשליק בלגרד כיוון שהם היוו איום על סמכותו של האג'י מוסטפא פאשה, הנציג הבכיר של הסולטן בסנג'ק. מוסטפא פאשה הקים כוח שיטור סרבי שבראשותו עמדו נכבדים סרבים[5]. רבים מהיניצ'רים שסולקו מן הסנג'ק סמדרבו נמלטו לשטחי בולגריה של ימינו, בסנג'ק וידין, שבו שלט מנהיג שמרד בסולטן, הפאשה מווידין, אוסמאן פאזוואנטולו בן למשפחת המתאסלמים ארומנים מבוסניה. ללא רשות הסולטן, ארגן פאזוואנטולו פשיטות חוזרות נגד הסרבים, שזרעו אימה רבה באזור[7]. לבסוף בשנת 1793 בקרב קולארי הביסו הסרבים את פאזוואנטולו. בקיץ 1797 מינה הסולטן את מוסטפא פאשה לביילרביי של האליט רומליה הוא עזב את בלגרד לכיוון פלובדיב על מנת להתפנות להמשך המאבק נגד פאזוואנטולו. לכוח העות'מאני שבפיקודו צורפו גם חברי הכוח השיטור הסרבית.
עם זאת בהיעדרו של מוסטפא פאשה הכוחות של פאזוואנטולו כבשו את פוז'ארוואץ והטילו מצור על המבצר בלגרד.[8] בסוף חודש נובמבר 1797 האובור-קנזים אלקסה ננאדוביץ', איליה בירצ'אנין וניקולה גרבוביץ' מוואלייבו, הגיעו לבלגרד ואילצו את היניצ'רים לסגת לסמדרבו. בלחימה בפאזוואנטולו רכשו הלוחמים הסרבים ניסון קרבי נוסף.[5]
ב-1799 בתקופת המסע של נפוליאון נגד העות'מאנים במצרים בכורח הנסיבות נאלץ הסולטן להעניק מחילה ליניצ'רים מסרביה והם הורשו לחזור לסנג'ק סמדרבו.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השליטה בפאשאליק בלגרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חזרת היניצ'רים הביא אסון על אוכלוסיית האזור. אחד מהנכבדים הסרבים, רנקו לאזארביץ' נרצח על ידם בעיר שאבאץ. בהמשך, ב-15 בדצמבר 1801 הווזיר האג'י מוסטפא, הפאשה של בלגרד בעצמו, נרצח על ידי אחד מארבעת מנהיגי הדאחיה, קוצ'וק עליה. הרצח הביא לנפילת הסנג'ק סמדרבו או הפאשאליק של בלגרד לידי הדאחייה בהנהגתם של ארבעה אנשים -ראשי ה"דאחיה" :קוצ'וק עליה, אגאנליה, מולה יוסוף ומהמט אגא פוצ'יץ', שלא ראו עצמם מחויבים לסולטן באיסטנבול.[9]. ה"דאחיה" כפו על התושבים משטר דכאני ושרירותי שלא נראו הרבה כמוהו בכל תולדות הדיכוי העות'מאני בבלקן. מנהיגי הדאחיה חילקו ביניהם את הסנג'ק לארבעה פאשאליקים. הם ביטלו את האוטונומיה שהוענקה על ידי סלים השלישי והעלו באופן דרסטי את המיסים, הפקיעו אדמות, הנהיגו עבודות כפייה ("צ'יפטליק" - בסרבית - čitlučenje). סרבים רבים נמלטו מפניהם.
כמה מהסיפאהים העות'מאנים והאנשים נאמנים למוסטפא פאשה המנוח קשרו קשר נגד שלטונם של הדאחיה בברית עם הקנזים הסרבים. לצורך המרד הוברחה תחמושת מעבר לגבול האימפריה ההבסבורגית והיא הוחבאה אצל הסרבים ועל ההר אוואלה. המרד שפרץ בפוז'ארבאץ ב-1802 דוכא באיבו.[10] . בחבל שומאדיה גברה פעילותם של ההידוקים הסרבים בראשות ג'ורג'ה צ'ורצ'יה, סטאנויה גלאוואש והאחים נדיץ'. נוכח המשך הרודנות שלחו הסרבים קובלנה לסולטן. הדבר נודע לדאחייה שחששו כי הסולטן ייעזר בסרבים נגדם. על מנת למנוע זאת הם החליטו להוציא להורג את מנהיגי הסרבים מכול הסנג'ק ובמיוחד את אלקסה ננאדוביץ' ואיליה ביצ'אנין שהיו בעלי מעמד אמידים ועמד בקשר עם אוסטריה.[11] הם הצליחו בעורמה לעצור בין 70 ל-150 נכבדים -"קנזים" - סרבים[12], כולל מנהיגים דתיים כמו האג'י ג'רה והאג'י רובים[11], ולטבוח בהם בסוף ינואר 1804. מעשה זה נודע בהיסטוריה כ"טבח הקנזים" (Seča knezov).. לפי עדויות מן התקופה הראשים הערופים של הקנזים הסרבים הוצגו בפומבי בככר המרכזית בולייבו כדי לשמש לקח לכל אלה שיעזו להתקומם. הטבח גרם לזעם בקרב הסרבים. רבים נמלטו ליער עם משפחותיהם והתחילו לארוב לפקחים של הכפרים -הסובאשים -ששירתו את הדאחייה - ולרוצחם. הם תקפו גם חיילים עות'מאנים. בסופו של דבר, מתוך חשש להסלמה, שלחו הדאחייה אל הכפריים את אחד מהם, אגאנליה, שנחשב בעלי כישורים דיפלומטיים, וכשהוא מלווה בכוחות רבים, ניסה להרתיעם והרגיעם.
המרד באנשי דאחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 בפברואר 1804 בחג הדתי האורתודוקסי של המפגש הקדוש (ההיפאפאנטה) נאספו כ-300 מנהיגים סרבים בכפר אוראשאץ על ידי אראנג'לובאץ במרכז החבל שומאדיה, והחליטו לצאת למרד בהנהגתו של קאראג'ורג'ה פטרוביץ'. תחילה התכוונו הסרבים להיאבק למעשה לצד הסולטן העות'מאני נגד היניצ'רים, כשהם נהנים מעידודם וסיועם של כמה בכירים ופרשים (סיפאהים) עות'מאנים[13]. ביחס למספרם הקטן, השיגו הלוחמים הסרבים הצלחות מרשימות. הם כבשו את פוז'ארבאץ, את שאבאץ ותקפו את סמדרבו ואת בלגרד. הסולטן, שהתחיל לחשוש שהתנועה הסרבית תצא משליטה, שלח לאזור את ווזיר בוסניה, בקיר פאשה, שכיהן בעבר כפאשה של בלגרד. המטרה הרשמית הייתה לסייע לסרבים, אך למעשה, נדרש המפקד העות'מאני להחזיק אותם בשליטה. מול הלחץ משני הצדדים - הסרבים וכוחות הסולטן, הסכים המפקד היניצ'רי של בלגרד, עליה גושאנאץ, לתת לבקיר פאשה להיכנס לעיר. הדאחיה נמלטו מזרחה לכיוון אדה קאלה אי מבוצר בדנובה. בקיר פאשה דרש את כניעתם. באותו זמן קאראג'ורג'ה, שקיבל מידע על הגעתם לאי מידי אע'ה רג'פ, [14] שיגר לשם את הוויבוד מילנקו סטויקוביץ'. כשהדאחייה לא נענו לקריאות להיכנע, תקף אותם סטויקוביץ', לקח אותם בשבי ובלילה 5 -6 באוגוסט 1804 ערף את ראשם. אחרי שריסק את יחידות הדאחיה, דרש בקיר פאשה גם את פירוק הסרבים מנשקם. הסרבים היססו להיענות ללא קבלת ערבויות, מכיוון שערים חשובות כמו למשל, אוז'יצה, נותרו בידי היניצ'רים הסולטן פקד אז על הפאשאליקים הסמוכים לדכא את המורדים הסרבים. משלחת סרבית שביקרה בספטמבר 1804 בסנקט פטרבורג חזרה עם כסף ועם הבטחות לתמיכה דיפלומטית. ברגע זה פרץ המרד הסרבי הראשון, הנחשב לשלב הראשון במהפכה הסרבית
מורשת המאבק בדאחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכתבו שירים אפיים סרבים רבים על המאבק בדאחיה, כמו למשל האוסף Početak bune protiv dahija (התחלת המרד נגד הדאחיה) שלוקט על ידי הבארד העיוור פיליפ וישניץ' (1834-1767) בימי מלחמת בוסניה מנהיגים מן הצד הסרבי השתמשו במורשת המאבק ב"דאחיה" כך למשל ב-11 ביולי 1995 בכניסתו לעיירה סרברניצה הגנרל רטקו מלאדיץ' אמר:"סוף סוף, אחרי המרד נגד הדאחיה, הגיע הזמן לנקום בטורקים באזור זה" כשכוונתו לבוסנים המוסלמים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Dušan Bataković Histoire du Peuple Serbe, L'Age d'homme Lausanne, Paris, 2005
- Charles Jelavich, Barbara Jelavich The Establishment of the Balkan National States 1804-1920, University of Washington Press 1986,
- 2012 Morison, W. A. The Revolt of the Serbs Against the Turks: (1804-1813). Cambridge University Press. ISBN 978-1-107-67606-0.
- Dušan Pantelić Beogradski Pašaluk pred Prvi srpski ustanak Naučna Kniga Beograd 1949
- Leopold von Ranke History of Servia, and the Servian Revolution: From Original Mss. and Documents.
1847 J. Murray.
- S J Shaw in The First Serbian Uprising 1804-1813 in The Ottoman Empire and the Serb Uprising Ed W
1982 ,Vucinich
- 2007 Holm Sundhaussen Geschichte Serbiens: 19.-21. Jahrhundert Böhlau Verlag, Wien
- , Željan E. Šuster Historical Dictionary of the Federative Republic of Yugoslavia, European Historical Dictionaries, The Scarecrow Press inc. Lanham, Md.&London 1999
