היפ הופ ישראלי
 | |
| להקת שב"ק ס' | |
| מקורות סגנוניים | היפ הופ • ראפ • זמר עברי |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | אמצע שנות ה-80 |
| מוצא |
ישראל  |
| כלים | ראפ • סינתיסייזר • סמפלר • מכונת תופים • ביטבוקס • פטיפון • גיטרה • גיטרה בס • פסנתר • זמרה |
| פופולריות מיינסטרים | החל מתחילת שנות ה-2000 |
| נושאים קרובים | |
| היפ הופ יהודי | |
  | |
המונח היפ הופ ישראלי, מתייחס לסצנת ההיפ הופ בישראל, שצמחה במהלך שנות התשעים.
תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986, הוציא יאיר ניצני את אלבומו "האשם תמיד". האלבום נשען על דמות פרודית בשם "האשם תמיד" ומהווה מחווה ברורה למוזיקת האלקטרו היפ הופ ששלטה בסצנת ההיפ הופ האמריקאית באותה תקופה.
בשנת 1993, יצא לאור אלבומו של נייג'ל האדמו"ר, ישראלי ממוצא ג'מייקני ששהה זמן רב בג'מייקה. האלבום, שהציג היפ הופ (משולב עם ראגמאפין), ונקרא "חומוס מטמטם", היה אלבומו היחיד של האדמו"ר (בהפקה של יוסי פיין). הוא כלל טקסטים הומוריסטיים, ובאופן כללי לעג לגאנגסטה ראפ. אלבום זה לא זכה להצלחה בזמן אמת ובהמשך יצא לאור בשנית על ידי חברת ההפקות של יאיר ניצני. ראפרים ישראליים רבים טוענים להשפעה רבה של האלבום על סגנונם המוזיקלי.[דרושה הבהרה][דרוש מקור] בשנת 1994 החלה לפעול הלהקה IS הופ, ששילבה אף היא תוכן הומוריסטי בשיריה, אך התפרקה תוך שנה.
ההשפעות הג'מייקניות על מוזיקת ההיפ הופ הישראלית נכחו גם אצל זמר הרגאיי סילברדון, ישראלי שאף הוא בילה את מרבית חייו בג'מייקה ואף היה ה"לבן" הראשון שהגיע לראש מצעד הפזמונים המקומי של ג'מייקה. אלבומו העברי הופק בג'מייקה על ידי המפיקים סטילי וקליבי, אך לא זכה להצלחה בישראל.
שבק ס' שהחלה לפעול ביבנה בשנת 1992 הייתה הלהקה הראשונה שהצליחה להביא את ההיפ הופ והראפ הישראלי למצעדי הפזמונים. הלהקה שילבה ראפ, מוזיקת היפ הופ ופַּאנְק עם רוק (בדומה ללהקה ממנה שאבו השראה, ביסטי בויז), בעוד אלבומיה המוקדמים מתאפיינים בשירים הומוריסטיים עתירי גסויות, היא עברה לטקסטים עמוקים יותר ומחאה חברתית בהמשך הדרך. בין להיטיהם המוכרים ניתן למנות את "מכופף הבננות" (המכיל סימפול משיר הנושא את אותו השם של אריק איינשטיין), "לבקש את הקש", "תתקעו בחצוצרה" (עם פישי הגדול), "נופל וקם" ועוד. רבים מחברי הלהקה מעורבים בסצנת ההיפ הופ הישראלית וחלקם אף הצליחו לפתח קריירת סולו לאחר פירוק הלהקה בשנת 2000, המוכר מביניהם הוא מוקי שפרץ עם קריירת סולו מצליחה. שבק ס' היא הרכב ההיפ הופ הראשון בישראל שהצליח להגיע למעמד של "אלבום זהב", עם תקליטם השני, "בעטיפה של ממתק".
הדג נחש, שהחלה לפעול ב-1996 בירושלים תרמה רבות להתאקלמות הסגנון בישראל ונחשבת לאחת להקות ההיפ-הופ המצליחות בישראל. סגנונם מאופיין כפַאנְק משולב עם ראפ. בשירם, מופיעים לרוב מסרים של סובלנות, שוויון ושלום, וכולל מחאה חברתית ופוליטית. חברי הלהקה בהנהגת שאנן סטריט אף פעילים חברתית ויזמים קבועים של אירועי תרבות ומוזיקה בקרב אוכלוסיות חלשות דוגמת פסטיבל בשקל. בין להיטיה של הדג נחש נמנים "אני לא מוותר" עם מזי כהן, "לזוז", "לא פראיירים", "גבי ודבי" (מהתוכנית הוותיקה ללימוד אנגלית), "שירת הסטיקר" שנכתב על ידי דויד גרוסמן, "עוד אח אחד" (שבוצע במקור על ידי פישי הגדול בשנת 1999), ורבים אחרים. להקות אלו פעלו במקביל לחדירתה של הסוגה האמריקאית לישראל והצלחתה ברדיו ובמועדונים.
גל הפריצה הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחצית הראשונה של שנות ה-2000 החלו "ערבי חישגוזים", אירועי הופעות חיות, בהם נטלו חלק ראפרים רבים. את האירועים יזמו והפעילו המפיקים אורי שוחט ורן "מג'יק" הרוש מהרכב "הרביעייה הפותחת", שפעל באותה תקופה, ואור "די.ג'יי אלארם" טרגר. הערב הראשון בסדרת ה"חישגוזים" התקיים במועדון "דינמו דבש" בדרום תל אביב. לאחר מכן, התקיימו ערבי החישגוזים במועדונים שונים בתל אביב, דוגמת "בארבי", "היינקן הבימה קלאב" ואמפי ווהל בגני יהושע. בין המשתתפים בערבי החישגוזים ניתן למנות את סאבלימינל והצל חברים נוספים מ"משפחת תאקט", חברים מ"הדג נחש" ו"שבק ס'", תאמר נפאר, סגול 59, הארכיון, MC שירי, ההרכב פיזדה פמילי ורבים אחרים.
הדג נחש, שב"ק ס', סילברדון, וראפרים נוספים שפעלו בשוליים הכשירו את הקרקע לפריחה הראשונה והפריצה של ההיפ הופ הישראלי בין השנים 2001–2007. בתקופה זו פרץ סאבלימינל לתודעה, בשנים 2001–2002 עם האלבומים "האור מציון" ו"האור והצל" יחד עם הצל, שכללו להיטים כגון "חי מיום ליום", "הפינאלי", "הפרד ומשול" ועוד. סגנונו הוא שילוב מוזיקה אמריקאית עם נושאים ישראלים והוא מאופיין במסרים ציוניים ולאומיים. אלבומם של סאבלימינל והצל, "האור והצל" היה לאלבום ההיפ הופ הישראלי הראשון שזכה במעמד "אלבום פלטינה". סאבלימינל הקים את הלייבל "משפחת תאקט" תחתיו הפיק אמנים שונים כמו שי 360, סיוון, האולטראס והצל. השפעתו של סבלימנל יצרה תת-ז'אנר של היפ הופ מועדונים מסחרי, אשר המייצגים הבולטים שלו הם הרכבים כמו כלא שש, שי 360 ואחרים. עוד בתחום ההיפ הופ המסחרי פעל בתקופה זו גם הראפר והמפיק אבי מסיקה, שתחת ידיו פעלו ראפרים כדנידין, שורטי ואחרים. ההיפ הופ המסחרי זכה להכרה מהרדיו הישראלי.
בתקופה זו, הופיעו ראפרים שונים, בין אלו ניתן למנות את מגיש הרדיו אייל פרידמן, המופיע תחת הכינוי קוואמי. פרידמן, שידר במשך שנים את התוכנית "עסק שחור" בגלגלצ (יחד עם לירון תאני), הקרויה על שמו של השיר "עסק שחור" של נייג'ל האדמו"ר, מתוך האלבום "חומוס מטמטם", ובכך תרם להטמעת הראפ והמוזיקה השחורה בקרב הקהל הישראלי. סשן הראפ הפומבי הראשון שלו אף היה בעת שאירח בתוכניתו את חברי להקת ביסטי בויז, בעת ביקורם בישראל בשנות התשעים. "עסק שחור", יחד עם תוכניתו של הזמר מומי לוי ב-88FM היה המענה היחידי לקהל שוחרי המוזיקה השחורה בישראל למשך השנים. ראפרים אחר אותו ניתן למנות הוא הראפר שחר סוויסה, שהחל לפעול אף הוא בתקופה זו. עיקר סצנת ההיפ הופ בשנים אלו התבססה על קבוצה פעילה של חובבי הז'אנר שהיו מגיעים בעיקר למועדון הג'י ספוט, תל אביב. עם הכשרתם והתמקצעותם של די ג'יים שונים, בהם בריינדד, עמי ואחרים, החל הביטוי הישראלי של ההיפ הופ לזלוג למועדונים ברחבי הארץ, בין היתר לראשון לציון ולסצנת המועדונים שלה, שם הוקם ליין ראשון מסוגו באזור השפלה על ידי המפיק יגאל פוקסון שאירח די ג׳ייז כמו שי 360, די ג׳י עמי, בייבי ג׳ חבר להקת כלא 6 ולקבל דומיננטיות ברחבות הריקודים.
עוד ניתן למנות את סגול 59, שהחל לשחרר אלבומים החל בשנת 2000 ונחשב לאחד מראשוני הסצנה הירושלמית בהיפ הופ הישראלי. סגול 59 פרץ לתודעה הרחבה ב-2003 עם אלבומו "שני הצדדים של סגול 59" שיצא דרך חברת NMC. סגול 59 המשיך בפעילותו בישראל ומחוצה לה, תוך שהוא עובד לצידם של אמנים שונים. בין השנים 2000–2008 הוציא סגול חמישה אלבומי היפ הופ, בלייבלים פאקט, NMC, התו השמיני ו-JDUB Records האמריקאית, שתרמה לשיווק אלבומי היפ הופ יהודי. הסצנה הירושלמית כללה שורה של ראפרים ומפיקים שהיו פעילים בסצנת ההיפ הופ הישראלית בשנים שלאחר מכן. בין אלו ניתן למנות את נתי חסיד, יוזם מעגלי פריסטייל, שדרן רדיו בתוכנית "כבשה שחורה" (106FM, לצידו של ליאור שיינברגר), וראפר פעיל; המפיק וולטר איינשטיין צפרדע, מפיק אירועים והדי.ג'יי של הצמד כהן@מושון; והמפיק מארקי פ'אנק, שהוחתם בלייבל AudioMontage, של חברי הרכב הפ'אנק "התפוחים" ואחרים.
בין השנים 2004–2007 התבססה סצנת ההיפ הופ החדשה, שכללה דור של צעירים שגדל על הז'אנר בשנות ה-90, והביא את תפיסת עולמו והידע שלו על היפ הופ לעברית. תקופה זו כללה פריחה של ראפ בעברית שהציג סגנון שירה מדויק יותר לשפה, הופעה של מפיקים חדשים ובניית סצנת הופעות. בין הלהקות הדומיננטיות הפעילות בתקופה זו ניתן למנות את פי.אר. טרופרז, שהייתה קולקטיב של 14 ראפרים, בהם פלד, אורטגה, לוקץ', אקסטרה ג'י, נועה פארן ואחרים שהשתלבו בתעשיית ההיפ הופ הישראלית לאחר מכן. הפי.אר טרופרז הוקמו על ידי חברי פרברים רפיוג'יז, להקת היפ הופ חי שנוסדה ב-2001. שתי להקות אלו, כמו גם הרכבי המשנה שפעלו במסגרתה, פעלו במסגרת הלייבל "היי פייבר הפקות" שהוקם על ידי נמרוד דוויק, שאף היה חבר בלהקות אלו.
במקביל, בתקופה זו החל לפעול ההרכב כהן@מושון, המורכב ממיכאל כהן ומיכאל מושונוב. כהן הפך ברבות השנים לאחד המפיקים המשפיעים בהיפ הופ הישראלי, תוך שהוא עובד בצמידות למפיק אורי שוחט, שהחל את פעילותו בסוף שנות ה-90 ונחשב לאחד המפיקים החשובים בהיפ הופ הישראלי. אורי שוחט הפיק גם את אלבומם השני של פלד ואורטגה, "משלוח מיוחד".
האלבום "תחיית המתים" של פרודוקס יצא בשנת 2010 והציג הראפר נצ'י נצ', שהיה פעיל עד אז בעיקר כ-MC בסצנת הרגאיי הישראלית. בהרכב פרודוקס לקחו חלק גם שמואל "אריסטו" יוסף ושמשון "צ'יצ'ו" אדמה והמפיק אייל "שקל" דוידי.
בשנת 2012, פרץ לתודעה הראפר איזי כאשר הוציא את אלבומו הראשון "תעשו לי מקום". שירי האלבום הושמעו רבות בתחנות הרדיו בישראל ואף הגיעו לצמרת מצעדי הפזמונים העבריים.
ראוי לציין, כי בתקופה זו את השפעתם המכרעת של מפיקים ודי.ג'יים כדוגמת סוליקו, אורי שוחט, יוסי פיין ואחרים על ההתפתחות המוזיקלית של התקופה. סוליקו שרכבו על התפר בין קבוצת מפיקים לדי.ג'יים אמונים על להיטים רבים שסייעו לדחיפת הז'אנר, ביניהם שיתוף פעולה עם הראפר האמריקאי, חבר הוו טאנג קלאן גוסטפייס קילה, ואמנים בין-לאומיים נוספים. עלייתו של מועדון הברזילי התל אביבי, נתנה במה רחבה לאמנים שוליים, והפתיחות של המועדון להציג מוזיקה חדשנית סייע בגיבושה של הסצנה החדשה.
גל הפריצה השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 2014 החל הרדיו הישראלי לשוב ולהשמיע היפ הופ ישראלי באופן רחב היקף. הרמזים המוקדמים לסינכרון שבין השגשוג של ההיפ הופ הישראלי ברחבות המועדונים בישראל ובקרב בני הנוער בא לידי ביטוי עוד מעט קודם לכן, בשנים 2011 ו-2012, תחנת הרדיו גלגלצ התחילה לשדר בכמות מועטה זמרים כמו פלד ואיזי, שאף נכנסו למצעדי הפזמונים של התחנה.
האמנים הראשונים שפרצו למיינסטרים באופן רחב היקף היו טונה, נצ'י נצ' (רביד פלוטניק), איזי וטליסמאן. אלבומו השני של נצ'י נצ', "בור ועם הארץ" הכניס שירים שונים למצעדי הפזמונים. כמו כן, זכה נצ'י נצ' להשמעות במסגרת פרויקטים שונים בהם לקח חלק. ב-2015 כאשר איזי חשף את אלבומו השני, "לא לילדים" ושידר לקהל רחב יותר בתחום וזכה להצלחה ובמה בקדמת הרדיו, במקביל נפתחו בשנית בצורה רציפה שערי הרדיו לכלל אמני ההיפ-הופ בישראל, כמו בני אסתרקין, שגב, סגול 59, טונה, התקווה 6 ורבים אחרים.
בשנת 2015, נכנס נצ'י נצ' בשנית לפסגת המצעדים יחד עם ההרכב "קפה שחור חזק", עם שירם, "יהיה בסדר", הישג אליו לא הגיע אף אמן היפ הופ ישראלי במשך שנים (האחרון לפניהם היה קוואמי, עם השיר "תסחטי אותי" בשנת 2010). אמן נוסף שזכה להכרה בתקופה זו פרץ לתודעה הראפר טונה, עם אלבומו "גם זה יעבור" ובו שיריו "עולם משוגע", "גם זה יעבור" ו"רוק 30". בשנת 2015 הרדיו פתח בשנית את שעריו לאחר היעדרות של כמעט עשור אף לסאבלימינל, שהיה ממובילי הסצנה בראשיתה וללהקת הרגאיי וההיפ הופ התקווה 6 שאף זכו שנתיים ברציפות בתואר "אנשי השנה של המוזיקה" בתחנת גלגלצ. באותה שנה פרץ הראפר רון נשר לתודעה, כאשר הוציא את השיר #דוביגל ביחד עם הצמד סטטיק ובן-אל תבורי, צמד הזמרים באותה תקופה לא היה צמד, אלא חובר רק אחרי השיר, מה שגרם לפרסום הצמד.
גל הפריצה השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 2016 החלה להופיע בסצנת ההיפ הופ הישראלי גם מוזיקת טראפ, באותה שנה נחשבה סצנת הטראפ הישראלית למחתרתית אך הפכה לפופולרית יותר לאורך השנים, בין אמני הטראפ ניתן למנות את: נורוז, דודו פארוק, מיכאל סוויסה, ״יאנג בויז״ (יאנג הפנר ובוי אצ'י), לוקץ', פלד, טדי נגוסה, הלם תרבות, שרק וצוקוש. סגנון זה התפתח בעיקר בתל אביב ומושפע מה״טראפ״ בארצות הברית, בערים כגון אטלנטה, לוס אנג'לס ומיאמי. סצנת הטראפ הישראלית התפרסמה בעיקר בקרב נוער.[1]
האמנים הראשונים שפרצו בסצנת הטראפ הישראלית היו איתי לוקץ', מיכאל סוויסה ונורוז. המפיק המוזיקלי אורי שוחט אשר פעל במשך כל התפתחות סצנת ההיפ הופ הישראלי,[2] נהג לעבוד עם אמני טראפ רבים, וביניהם מיכאל סוויסה, שאלבומו "סוויסהלנצח" אשר הפיק שוחט זכה לשבחים רבים.[1]
בשנת 2017 החלה לפעול ליגת באטל ראפ בשם "דיבור נגוע" אשר בה התחרו ראפרים ישראלים אחד בשני תוך שימוש בעלבונות כלפי היריב,[3][4] ראפרים רבים השתתפו, בין היתר 9 מ"מ, מייסד הליגה, רון נשר, הלם תרבות ושרק. ב-2018 נוסדה ליגת באטל ראפ נוספת בשם "Jewish Battle", באותה הליגה מתחרים אחד בשני בדרך כלל ראפרים מחתרתיים שטרם פורסמו כאמנים.[3]
בשנת 2023 יצאו טונה ורביד פלוטניק לסדרת הופעות משותפת בלייב פארק ראשון לציון, בסהכ הכל לכל ההופעות הגיעו 90 אלף אנשים שזאת הכמות הכי גדולה של האנשים שהגיעו לסדרת הופעות היפ הופ בארץ[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורי דורצ'ין, זמן אמת – היפ-הופ בישראל, רסלינג, 2012
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכל פלטי, הארלם זה כאן, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002
- סגול 59, עכבר העיר אונליין, בישראל עדיין לא מעריכים את ההיפ הופ, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2009
- נירית בן-ארי, אמריקנו חלש, באתר הארץ, 4 ביולי 2012
- מתן שרון, סוציאל היפ הופ: הראפרים הישראליים בונים מחאה חדשה, באתר וואלה, 19 בינואר 2014
בן שלו, למה ההיפ־הופ הישראלי מתעצם? כי הוא מעצים, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2017- בן שלו, "אדיר כמו קוקאין": ההיפ-הופ הישראלי אובססיבי להפרעות קשב וריטלין, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 לילות לבנים לבני הנוער בפארק אשדוד ים, באתר www.ashdodnet.com
- ^ אבישי סלע, סנדק ההיפ הופ העברי יכול היה להתמסחר. הוא נשבע שהוא לא, באתר טיים אאוט, 2019-11-05
- ^ 1 2 מתן שרון, "תחרות העלבות מילולית שהתפתחה לממדי קרב MMA", באתר ynet, 10 בנובמבר 2019
- ^ באטל ראפ ישראלי: מה מתחרז עם משגל נסוג, יו?, באתר www.haaretz.co.il
- ^ נועה רחמים, עשו היסטוריה: זו הסיבה ש-90 אלף איש נהרו להופעה של טונה ורביד פלוטניק, באתר מעריב אונליין, 21 במאי 2023