לידה |
21 בדצמבר 1947 (בן 76) ח' בטבת ה'תש"ח אזורי הכיבוש בגרמניה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||||||
מפלגה |
עם אחד (1999-2003) הליכוד (2003-) | ||||||||
סיעה |
עם אחד (1999 - 2003) הליכוד (2003 - 2012) הליכוד - ישראל ביתנו (2012 - 2014) הליכוד (2014 -) | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
חיים כץ (נולד ב-21 בדצמבר 1947) הוא פוליטיקאי ישראלי, המכהן כשר התיירות מטעם מפלגת הליכוד ויו"ר מרכז הליכוד. בין 2015 עד 2019 כיהן כשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. כץ שימש יו"ר ארגון העובדים של התעשייה האווירית, עד למינויו לשר בשנת 2015[1].
כץ נולד בגרמניה ועלה ארצה בגיל שנתיים, ב-1949. למד בבית הספר המקצועי אורט בגבעתיים, במקצועו טכנאי אלקטרוניקה. שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת רס"ר.
ב-1968 החל לעבוד בתעשייה האווירית. הוא קודם לתפקיד ראש צוות ולמשרת מנהל מחלקה, בטרם נבחר ב-1982[2] לחבר מועצת עובדי התעשייה האווירית וכיהן כיו"ר נציגות הטכנאים וההנדסאים. במסגרת זו רשם את כל עובדי התעשייה האווירית בהסתדרות הטכנאים הארצית.
ב-1993 נתמנה למזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית.
היה חבר דירקטוריון בחברת "סאן דור", חברת "המשקם" וחברת "מבטחים".
בשנת 1996 נתמנה ליו"ר צוות גיבוש של ההסתדרות. בשנת 1997 היה חבר ההתאחדות לכדורגל.
בשנת 1998 הקים את סיעת "עוז" בהסתדרות, אשר קיבלה בבחירות להסתדרות 15% מן הקולות.
בשנת 1999 נבחר לכנסת ה-15 מטעם מפלגת עם אחד, ובבחירות 2003 הצטרף לליכוד והגיע בפריימריז למקום ה-37.
כץ כיהן בכנסת ה-16 כיושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 נבחר במקום ה-13 ברשימת הליכוד, אך נותר מחוץ לכנסת לאחר שהליכוד קיבל 12 מנדטים בלבד.
ב-20 בנובמבר 2006, לאחר התפטרות נתן שרנסקי מהכנסת ה-17, הושבע כץ כחבר כנסת מטעם הליכוד.
בכנסת ה-18 נחשב כץ לפרלמנטר פעיל שפועל בעיקר בתחומי חברה, בריאות וכלכלה. ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בראשותו הפכה לשיאנית חקיקה של הכנסת ה-18. כיו"ר הוועדה סיכל כץ את ניסיון משרד האוצר להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64[3].
בנובמבר 2009 בהיותו יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות היה מיוזמי התיקון ל"חוק משפחות חיילים שנספו במערכה" הידוע בכינויו - חוק אלמנות צה"ל, שקבע כי אלמנות חללי צה"ל שנישאו מחדש, ימשיכו לקבל את ההטבות והתגמולים המגיעים להן[4][5].
כץ הוא חבר קרוב של קובי מימון, בעל השליטה בחברת "ישראמקו", המחזיקה ב-28% מקידוח הגז תמר; בשנת 2005 רכש כץ מניות בחברת ישראמקו[6]. בעבר שכנו משרדי סיעת "עוז" במשרדיו של קובי מימון בפתח תקווה[7]. כץ פסל את עצמו מלעסוק בהמלצות ועדת ששינסקי בשל ניגוד עניינים, אך חבר הכנסת לשעבר חיים אורון, שנחשב לאחד מהתומכים הבולטים במיסוי משמעותי של ענקי הגז, סיפר ל”הארץ” כי כץ יזם פגישה בינו לבין קובי מימון בעניין תמלוגי הגז[6].
בבחירות המקדימות שנערכו בליכוד בנובמבר 2012, הגיע כץ למקום ה-13. במהלך הבחירות פנה מבקר המדינה יוסף שפירא ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין וליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, אליקים רובינשטיין, והתריע מפני האפשרות שכץ ישתמש במשאבי התעשייה האווירית לשם קידומו. בממשלת ישראל ה-34 מונה לשר הרווחה ובעקבות זאת נאלץ לפרוש מתפקידו בתעשייה האווירית[8].
בכנסת ה־19 שימש ראש קבוצה עמית של קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל–גרמניה.
ב-29 בדצמבר 2015 נבחר ליו"ר מרכז הליכוד לאחר פרישתו של קודמו בתפקיד דני דנון עקב מינויו לשגריר ישראל באו"ם[9].
עם בחירתו לכנסת, יצא לחל"ת מהתעשייה האווירית כשהוא עדיין רשום בה כעובד, והמשיך להעסיק מזכירה בלשכתו שם. כמו כן, המשיך לכהן כיו"ר העובדים בתעשייה האווירית, לצד כהונתו כחבר כנסת, גם לאחר שמלאו לו 67 שנים (גיל פרישה)[10].
כץ הביע שביעות רצון מתפקיד שר העבודה והרווחה, שתחומי עיסוקו הם בתחום התמחותו. כהונתו במשרד התאפיינה בעימותים עם משרד האוצר על נושאי תקציב. בשנים 2014–2018 עלה תקציב השירותים החברתיים ב-25%[11].
בתקופת כהונתו נמשכה ואף החמירה בעיית הבטיחות בעבודה. מספר ההרוגים בתאונות עבודה הגיע ב-2018 ל-70, והתופעה הייתה חמורה במיוחד בקרב פועלי בניין[12][11][13]. כן התפרסם מקרה מותה של מרים פרץ, בהקשר של מוסדות רשות חסות הנוער[14].
באוגוסט 2019 התפטר מתפקידו זה בעקבות החלטה על הגשת כתב אישום נגדו[15].
עם הקמת ממשלת ישראל ה-35 מונה כץ לעמוד בראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
במרץ 2022 דורג בפַּרלמטר של "שקוף" כאחד מבין חמשת חברי הכנסת העצלים ביותר[16].
בבחירות לכנסת העשרים וחמש נבחר למקום ה-23 ברשימת הליכוד ולאחר שהרשימה קיבלה 32 מנדטים, נכנס גם לכנסת הזו, בה היה זקן חברי הכנסת. בממשלת ישראל השלושים ושבע מונה לשר התיירות. ב-2 בינואר התפטר מחברותו בכנסת במסגרת החוק הנורווגי.
בספטמבר 2023 המריא לביקור בערב הסעודית על מנת להשתתף בכנס תיירות של ארגון האומות המאוחדות. זהו הביקור הפומבי הראשון של שר ישראלי במדינה[17].
על רקע התמודדותו בבחירות המקדימות במפלגת הליכוד בשנת 2003, נפתחה חקירת משטרה נגד כץ, בחשד שאלפי עובדי התעשייה האווירית שפקד לא שילמו את דמי ההתפקדות מכיסם, אלא באמצעות העמותה לקידום העובד השכיר בישראל, שעליה שלט כץ, דבר המנוגד לחוק מימון מפלגות. חקירת המשטרה בעניין, שנוהלה בראשית העשור הראשון של המאה ה-21, הובילה להמלצת המשטרה ופרקליטות המדינה, באוגוסט 2006, להגיש כתב אישום נגד כץ. ב-2007 החליט מני מזוז, אז היועץ המשפטי לממשלה, לסגור את התיק לאחר שימוע שערך לכץ, בשל קשיים ראייתיים שהתגלו בתיק ו"חוסר עניין לציבור במיצוי ההליך", כפי שהסביר מזוז במכתב לעורכי דינו של כץ. מזוז הוסיף שלטובת כץ עמדה גם העובדה שהוא השתמש בייעוץ משפטי ולא ניסה להסתיר את פעולותיו.
ב-4 בפברואר 2018 המליצה המשטרה להעמיד לדין את כץ (ואת בנו יאיר)[18], לאחר שנאספו די ראיות מפלילות לכאורה בשתי פרשיות הקשורות לתעשייה האווירית, אך לבסוף התיקים נסגרו:
גם את בנו של כץ, יאיר, המליצה המשטרה להעמיד לדין על חלקו בפרשת התפקדויות לליכוד[19][20]. אך בסופו של דבר נסגר תיק חקירה זה.
ב-17 במאי 2016 נחקר כץ באזהרה בידי רשות ניירות ערך, בחשד שגרף רווחים באמצעות שימוש במידע פנים[21][22]. בדצמבר 2016 נחקר פעם נוספת בהקשר זה, הפעם בחשד לקבלת שוחד[23].
ב-14 באוגוסט 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על החלטתו להגיש כתב אישום נגד כץ בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בעקבות קשריו עם איש העסקים מוטי בן ארי[24]. בעקבות החלטה זו התפטר כץ מהממשלה, וציין שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה גורמת לו עוול רב[25]. ועדת הכנסת, שדנה בבקשתו לחסינות, החליטה להיענות לבקשתו[26][27], וב-17 בפברואר אושרה בקשתו במליאת הכנסת[28]. התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ נגד הענקת החסינות, בתגובה לעתירה אמר מנדלבליט כי "החלטת הכנסת להעניק חסינות לח"כ חיים כץ בטלה וחסרת תוקף, כיוון שהיא לוקה ביישום שגוי של עילות החסינות, תנאיהן ומבחניהן"[29].
באוקטובר 2020 הודיע מנדלבליט על כוונתו להעמיד לדין את כץ, בכפוף לשימוע, באשמת העלמת הכנסות בסך 2.2 מיליון ש"ח מנכסים שבבעלותו[30].
בנובמבר 2021 הוגש, בעקבות הסדר טיעון, כתב אישום שבו הואשם כץ בקשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים אסורים, על קשריו עם איש העסקים מוטי בן ארי. תיק החקירה בעניין העלמת הכנסות נסגר בשל שיקולים ראייתיים[31]. בדצמבר 2021 כץ הודה והורשע בקשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים אסורים[32], ונגזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 75,000 ש"ח[33].
כץ מתגורר בשוהם, נשוי לרות ואב ל-3 בנים. בשנת 2013 נבחר בנו יאיר כץ למועצת עובדי התעשייה האווירית[34], ובשנת 2018 בא בנעלי אביו ונבחר לתפקיד מזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית[35].
על פי דירוג פורבס, הונו של כץ הוערך ב-2019 בשווי של כ-28 מיליון שקל, והוא נמנה עם שמונת הפוליטיקאים העשירים בישראל[36].
שרי התיירות בממשלות ישראל | ||
---|---|---|
|
שרי הרווחה והביטחון החברתי בממשלות ישראל | ||
---|---|---|
שרי הסעד (1948–1977) |
יצחק מאיר לוין • חיים משה שפירא • פרץ נפתלי • יוסף בורג • מיכאל חזני • ויקטור שם-טוב • יצחק רבין • זבולון המר • משה ברעם | |
שרי העבודה והרווחה (1977–2003) |
מנחם בגין • ישראל כץ • אהרן אבוחצירא • אהרן אוזן • משה קצב • יצחק שמיר • רוני מילוא • אורה נמיר • אלי ישי • רענן כהן • שלמה בניזרי • אריאל שרון | |
שרי הרווחה (2003–2007) |
זבולון אורלב • אהוד אולמרט | |
שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007–2016) |
יצחק הרצוג • משה כחלון • מאיר כהן • בנימין נתניהו • חיים כץ | |
שרי העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (2016–2021) |
חיים כץ • בנימין נתניהו • אופיר אקוניס • איציק שמולי | |
שרי הרווחה והביטחון החברתי (2021 ואילך) |
מאיר כהן • יעקב מרגי |
יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת | ||
---|---|---|
יושבי ראש ועדת העבודה (1949–1977): | עקיבא גוברין • פנחס לבון • עקיבא גוברין • משה ברעם • עקיבא גוברין • משה ארם • משה ברעם • שושנה ארבלי-אלמוזלינו | |
יושבי ראש ועדת השירותים הציבוריים (1949–1977): | אברהם רקנאטי • בנימין אבניאל • אריה אלטמן • משה ארם • נחום ניר-רפאלקס • שלמה רוזן • חייקה גרוסמן-אורקין | |
יושבי ראש ועדת העבודה והרווחה (1977–1999): | מנחם פרוש • אורה נמיר • יוסי כץ • עמיר פרץ • מקסים לוי | |
יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (1999-2021): | דוד טל • יאיר פרץ • שאול יהלום • חיים כץ • שאול יהלום • יצחק גלנטי • משה שרוני • חיים כץ • אלי אלאלוף • חיים כץ | |
יושבי ראש ועדת העבודה והרווחה (מ-2021): | אפרת רייטן • ישראל אייכלר |